עם סגולה – מבט על גזענות (טור 445)

בס”ד

לידידיי אנשי הקיבוץ הדתי

בשבת אחת לפני כמה חודשים נגעתי בתהילה. סוף סוף חשתי את מה שמרגיש שלמה ארצי אחרי ההדרן השלישי בקיסריה מלאת קהל מעריץ ומוחא כפיים בהתלהבות. ביליתי שבת בירושלים עם אנשי הקיבוץ הדתי כדי לדבר איתם על עם סגולה, על גזענות ועל היחסים בין שני אלו. בשחרית קיבלתי עלייה לתורה, ואחרי שסיימתי וחזרתי למקום זכיתי לקריאות שכוייח נרגשות מכל עבר לכל אורך דרכי למושבי. הבנתי שזה ניתן לי בדין על הביצוע המרגש והאיכותי שהצגתי לפיוט “ברכו את ה’ המבורך”. הרגשתי שבאמת התעליתי הפעם, ואין פלא ששקלתי לעלות שוב להדרן, אך להוותי התברר לי שהעולה שאחריי כבר מאכלס את המקום אז ויתרתי (אפושי מחלוקת לא מפשינן). אין צורך לומר שהביצוע שלו היה חלש וחיוור מול ההופעה שהנפיק שם עבדכם הנאמן. כהדרן אלטרנטיבי, החלטתי להקדיש להם טור שיציג את מה שדיברתי איתם שם, ואני מקווה שיעלה לי הטור כאילו עליתי להדרן.

בערך באותו זמן (מי אמר “השגחה פרטית” ולא קיבל?!), נשאלתי בשו”ת כאן באתר לגבי גזענות, והבטחתי על כך טור. אמנם עסקתי בזה לא פעם בעבר (ראו בטורים 10, 206 ועוד), אבל התמונה הכוללת שאציג כאן תגבש את הדברים לכלל משנה סדורה שמרוקנת את מושג הגזענות מתוכן לשמחת לב כולנו (או לפחות לשמחת לבי שלי).

הגזענות כפי שהסברתי לבתי: גזענות וטענות עובדה

המושג גזענות סובל מעמימות קשה, והשימוש הרחב והלא זהיר בו יוצר זילות שלו. כל דבר שלא  מוצא חן בעיני מישהו הוא “גזענות”, בעוד שגזענות אופנתית (זו שמקובלת אצל אנ”ש. ע”ע ‘גזענות של ציפיות נמוכות’) אינה כזאת כמובן. יש בשיח על גזענות המון סיסמאות ודמגוגיה מפני שהמושג עצמו מאד חמקמק, וכפי שאנסה להראות כאן ספק רב אם יש לו בכלל תוכן מוגדר.

אקדים ואומר שבמונח גזענות בשימושו המקובל הגזע אינו עניין מהותי. הגזע הוא פרמטר אחד, אבל בה במידה יחס דומה שמבוסס על פרמטר אחר, כמו מגדר, גיל, לאום, דת, צבע עור, גובה, האות הראשונה של השם, מספר נעליים וכדומה, ייקרא גם הוא בכינוי הלא מחמיא הזה. אבל מחמת המקובלות ולצורך הפשטות גם אני אדבר כאן בעיקר על גזענות ואשאיר לכם את ההרחבות המתבקשות.

אפתח בהנחה פשוטה, ואני מניח שהיא מוסכמת על הכל. גזענות היא מילה עם קונוטציה שלילית. אפשר לדבר עליה כמילת תיאור גרידא, אבל זו לא הקונוטציה המעניינת אותנו כאן. כאשר מאשימים מישהו או מישהם בגזענות יש בכך גינוי כלפיו. אוסיף כאן שגם אם מישהו חושב שגזענות אינה בעייתית, עדיין הוא חייב להסכים שהדיון עליה שייך למישור האתי (כמו שאתאיסט שלא מאמין באלוקים חייב קודם כל להגדיר במה אינו מאמין). אם כן, גזענות היא מונח ששייך לשדה הערכי-אתי. הבחנה ניטרלית בין אנשים, כלומר תיאור של הבדל כשלעצמו, ויהא נכון או לא נכון, אינו גזענות. הבחנה שגויה בין אנשים או קבוצות היא טעות עובדתית ולא כשל ערכי.

אני מניח שנסכים שהאמירה כי שחורי העור בממוצע משחקים כדורסל טוב יותר מהלבנים, או האמירה שלברון ג’יימס משחק (לא בממוצע) כדורסל טוב יותר ממני הלבנבן, אינן אמירות גזעניות. אלו תיאורים עובדתיים. אבל בה במידה האמירה שראובן הוא בעל מנת משכל גבוהה יותר משמעון, או שבממוצע שחורי העור הם בעלי מנת משכל גבוהה יותר מהלבנבנים, גם אם אינן נכונות הן לא אמירות גזעניות. אלו טענות עובדה, אלא שהפעם מדובר בעובדה יותר משמעותית בעיני אנשים רבים (אלו שמעניקים חשיבות למנת משכל יותר מאשר ליכולת בכדורסל). בה במידה, אמירה ששחורי העור בממוצע נמוכים יותר, או טיפשים יותר מהלבנים, אינה אמירה גזענית. אלו אולי אמירות לא נכונות, אבל מדובר בשגיאות עובדתיות, וככאלה הן אינן יכולות להיחשב גזענות.

לפעמים ישנו כשל ערכי שמוביל להבחנה עובדתית שגויה. לדוגמה, אתה לא טורח להכיר קבוצה כלשהי של “אחרים” (גזע אחר), ובכל זאת מרשה לעצמך לקבוע מאפיינים כלליים שלהם. התוצר הסופי הוא הבחנה עובדתית (לעתים כושלת), אבל זו נוצרה מתוך כשל ערכי. ועדיין, אם בשורה התחתונה אתה טוען להבחנה עובדתית, אזי גם אם לדעתי אתה טועה אין כאן גזענות. במילים אחרות, אני לא אטען נגדך שאתה לא בסדר ערכית, אלא שאתה טועה עובדתית. גם הנימוקים שאעלה נגדך לא יהיו תיוגים שלך כגזען או כחשוך, אלא נימוקים עובדתיים לגופו של עניין. צריך להבין שטעויות נוצרות מהמון סיבות (טיפשות, חוסר שימת לב, אדישות, שנאה וכדומה), אבל בעת ויכוח על עובדות לא נכון ולא ראוי להתמקד בסיבות לטעות. יש להביא ראיות נגד העמדה המוצעת ולא להאשימה בתיוג ערכי (כופר, גזען, רשע וכדומה).

השלכה: ההגדרה המקובלת לגזענות

כעת תוכלו לראות שההגדרה המקובלת לגזענות היא בעייתית. למשל, יהודה שנהב במאמרו מביא את ההגדרה הבאה:

ייחוס של נחיתות, לאדם או לקבוצה, על ידי שימוש בתכונות סטריאוטיפיות ועל ידי ניסוח ההבדל בין הקבוצות במונחים של מהות ביולוגית שאינה משתנה.

לאחר מכן הוא מרחיב זאת להבחנות לא על בסיס ביולוגי-גזעי.

גם באנציקלופדיה של הרעיונות, כותבים דברים דומים (גם שם זה מובא בשם שנהב):

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]).

הבדלים גזעיים ישנם, אבל ההתייחסות אל בעליהם על בסיס ההבדלים הללו ותפיסתם כיסודות מהותיים שאינם ניתנים לשינוי זוהי גזענות. לפי הגדרה זו, גזענות היא בעצם מהותנות. שנהב ועמיתיו לדעה סבורים שכשאתה מתייחס למאפיין כלשהו כבלתי ניתן לשינוי, כלומר מהותי, אתה גזען. למרכיב של ההתנהגות הגזענית אגיע בהמשך.

אלא שהשאלה האם מאפיינים כלשהם הם מהותיים, כלומר ניתנים או לא ניתנים לשינוי, היא שאלה עובדתית גרידא. ושוב, גם אם מישהו טועה וחושב שהמאפיינים הללו לא ניתנים לשינוי ובעצם האמת היא שהם כן, אזי הוא טועה בעובדות. כפי שהסברתי למעלה, טעות אינה גזענות. יתר על כן, איני יודע מניין שואבים אבירי המלחמה בגזענות את הביטחון שכל מאפיין כזה באמת ניתן לשינוי. זו הנחה עובדתית, וככזו גם היא טעונה ביסוס. הקביעה שלפיה כל טענה על מהותיות של תכונה היא גזענות היא טענה מופרכת על פניה, ובוודאי לא מבוססת.

ובכלל, מה פירוש הדבר שמאפיין כלשהו הוא מהותי ולא ניתן לשינוי? האם הכוונה שאפילו ניתוח מוח לא יכול לשנות את המאפיינים הללו? ומה אם קיימת טכניקה להבהרת העור, אז כעת הגזענות נעלמת כי התברר שהעור השחור אינו מאפיין מהותי (כלומר הוא ניתן לשינוי)?! זה ממש מוזר. היום ישנן טכניקות לשינוי מין (ברמה הביולוגית לפחות, ואיני שולל את אפשרותן של טכניקות לשינוי מין תודעתי ונפשי. זה בהחלט אפשרי עקרונית, גם אם אנחנו עוד לא לגמרי שם). עקרונית אפשר גם להשתיל מוח של אדם בקוף, או לתגבר מוחות על ידי שבבים. האם זה אומר שיכולת שכלית של קופים אינה תכונה מהותית? האם הקביעה שיש הבדל בין היכולת השכלית של בני אדם ליכולתם של קופים היא גזענות? ובכלל, האם תכונה כמו אינטליגנציה ניתנת או לא ניתנת לשינוי?! במונחים המקובלים לא. אז כל התייחסות לאינטליגנציה של מישהו היא גזענות?

חשבו על מי שאומר לשחורים שהם נחותים שכלית, ולכן הם חייבים לעשות ניתוח מוח בכדי לשפר את יכולתם השכלית. אני מניח שיאמרו עליו שהוא גזען למהדרין, בטח לפי ההגדרות המקובלות, זאת למרות שהוא נתלה בתכונה שהוא עצמו מודה שניתנת לשינוי (על ידי ניתוח). הרי הוא עצמו מציע לגזע הנחות לעשות שינוי! או התבוננו במהותנים שסוברים שניתוח לשינוי מין לא באמת משנה את המין אלא רק את ההופעה החיצונית (הביולוגית). הם פשוט מניחים הגדרה אחרת למין. כאן זו אפילו לא טעות אלא סתם ויכוח על הגדרות. האם הגדרה שגויה (גם אם נניח שיש דבר כזה הגדרות שגויות, ונוסיף את ההנחה שאכן ההגדרה הספציפית הזאת היא שגויה) יכולה להיחשב גזענות? זה מאד לא סביר.

האם יחס שונה לקבוצות על בסיס אמונה או השתייכות דתית הוא לגיטימי? הרי זה ודאי פרמטר שניתן לשינוי. אדם יכול לאמץ אמונה או השתייכות דתית שונה ולשנות את המאפיין הזה שלו. האם בגלל זה מותר להפלות בין הקבוצות הדתיות או להתייחס אליהן באופן לא שוויוני? יחס כזה לא אמור לקבל את הכותרת הערכית ‘גזענות’?

מעבר לזה, כאשר מדובר על מינים וקבוצות גדולות, המאפיינים סובלים מעמימות מובנית. לכל היותר ניתן לדבר על התפלגות או על ממוצע של התכונה הנדונה בקבוצה. גם אם מישהו טוען שהלבנים פחות אינטליגנטים מהשחורים, הרי ברור שגם לדעתו ניתן למצוא שחורים בעלי מנת משכל נמוכה מזו של קבוצת לבנים כלשהי. לכל היותר הוא מדבר על ממוצע. האם מישהו יכול לומר בוודאות שמנת המשכל הממוצעת של שחורים ולבנים היא זהה? מניין לקוח הנתון הזה? בפרט אם מאמצים את הביקורת האופנתית כל כך בין מתנגדי הגזענות על מבחני האינטליגנציה ומדדי ה-IQ. אם המבחנים גם הם אינם מדד, כיצד ניתן לדעת שהממוצע זהה בין כל הקבוצות, המינים והגזעים?

דוגמה נוספת היא היכולות הפיזיות. הזכרתי את האמירה החדשנית שלפיה שחורי עור הם שחקני כדורסל טובים יותר מלבני העור יוצאי הונגריה. האם זו אמירה גזענית? נדמה לי שזו עובדה פשוטה ואין שום בעיה בהבעתה. ואם מישהו יאמר שההונגרים משחקים טוב יותר (אמירה שגויה בממוצע), הוא גזען? מעבר לזה, ניתן כמובן למצוא שחקנים לבנים טובים ושחורים גרועים, אבל בממוצע קשה להטיל ספק ששחורים משחקים טוב יותר, ואני בספק עד כמה הדבר ניתן לשינוי מהותי (אלא אם נבצע מערך ניתוחים מקיף לכל בעלי העור הלבן). אז כעת אשאל: האם זהו מאפיין מהותי, או שהוא ניתן לשינוי? תלוי למה מתכוונים כשמדברים על שינוי ועל מהותיות. במובנים המקובלים ניתן לטעון שזוהי אמירה מהותנית, ובכל זאת, נדמה לי שהיא, כמו גם היפוכה, אינן אמירות גזעניות.

גם אם עובדתית זה לא היה נכון שהשחורים משחקים טוב יותר, מה רע באמירה כזאת? כך גם לגבי אמירה דומה על הבדלי אינטליגנציה (הס מלהזכיר). אלו טענות עובדה, נכונות או לא. ניתן להתווכח ולהביא ראיות לפה או לשם, אבל מה לזה ולגזענות?! למעלה ציינתי שלפעמים מגיעים למסקנה כזאת בגלל דעה קדומה לגבי שחורים או לבנים, ואז יש כאן ניחוח של גזענות. אבל עדיין בשורה התחתונה יש כאן טעות שבעובדה (אם בכלל), וקביעה עובדתית, גם אם היא שגויה, אינה גזענות. בקצרה, הטענה העקרונית כלפי גזען אינה שהוא טיפש (גם אם זה נכון) אלא שהוא רשע.

מסקנת ביניים

אם מדובר בטענה עובדתית היא אמורה להיבדק מול עובדות ותצפיות ולא מול ערכים. ערכים אינם אמורים להכתיב עובדות. הכפפת עובדות לערכים היא כשל, אופייני מאד בעידן הפוסטמודרני שכופר בעובדתיות צרופה (הקדים אותו הפרגמטיזם, שכבר הושמץ כאן לא פעם). נדמה לי שמתנגדי הגזענות לוקים בו לא פחות ואולי יותר מהגזענים עצמם. שני הצדדים מעדיפים לראות את המציאות בעיניים שמתאימות לערכים שלהם, והוויכוח/ההבדל הוא לכל היותר האם מדובר בערכים חיוביים או לא. יש כאלה שנוח להם לראות את העולם כמורכב מקבוצות שונות ואחרים נוח להם לזהות בין הקבוצות או לטשטש את ההבדלים ביניהן.

אלו ואלו מדברים על ראיית המציאות במשקפיים ערכיות (וגם כנראה רואים את המציאות לא נכון), ולכן עקרונית שני הצדדים טועים ומטעים. אין להכפיף את המציאות לערכים (זהו הכשל הנטורליסטי). לא בגלל שזה תמיד שגוי, שהרי בהכרח אחת משתי האמירות המנוגדות היא נכונה, אלא מפני שהערכים אינם הפריזמה שדרכה נכון לקבוע עובדות. לא סביר לזהות גזענות, שהיא התנהלות פגומה במישור האתי, עם תפיסות או אמירות שמתייחסות לעובדות.

גזענות במישור הערכי: פרופיילינג

ראינו שגזענות לא יכולה להתמצות במישור העובדתי. יחס או עמדה גזעניים שייכים למישור הערכי, כלומר זהו סוג של יחס כלפי קבוצות או אנשים מסוימים ולא רק ראייה עובדתית של הבדלים בין מאפיינים שלהם (מהותיים או לא). כאן אנחנו מגיעים למאפיין שני (שרמוז גם בהגדרה של שנהב): קביעת יחס כלפי קבוצות או אנשים לפי המאפיינים (המהותיים) שלהם. כדי להיות גזען, דרוש מעבר לאבחון העובדתי גם יחס שבנוי על פי האבחון הזה. אמירה ששחורים נחותים שכלית מלבנים אינה גזענות, אלא לכל היותר אמירה שגויה (או לא). אבל מתן יחס מפלה כלפיהם על בסיס האמירה הזאת – יכולה להיחשב גזענות. זה מה שקרוי היום “פרופיילינג”, כלומר קביעת פרופיל של קבוצה לפי מאפיינים כלשהם (מהותיים?), וקביעת יחס שונה כלפי חברי הקבוצה הזאת על בסיס הפרופיל הקולקטיבי שלה.

אלא שגם כאן לא תמה הדרך. ראשית, עלינו להבחין בין יחס מוצדק ושאינו מוצדק. אם היחס שניתן לקבוצה הוא מוצדק על בסיס הפרופיל שלה, אין כאן גזענות. צירוף למניין רק של יהודים אינו גזענות, כי מהותית רק יהודים מצטרפים למניין (לדעתי האישית רק יהודים מאמינים מצטרפים, ולפי זה אין כאן אפילו ריח גזענות, אבל גם בלי זה אין לראות בכך גזענות). קבלת ספורטאים מצטיינים לתחרות רק על בסיס כישורי הספורט שלהם אינה גזענות. הסיבה לכך היא שהפרופיל שלהם הוא רלוונטי ליחס המדובר.

גזענות או אפלייה

אז מהי בכל זאת גזענות? קביעת יחס לקבוצה X על בסיס מאפיין A, כאשר המאפיין A אינו רלוונטי ליחס המדובר. למשל, אני לא מקבל שחורים למועדון שלי כי יש להם מנת משכל נמוכה, למרות שלפעילות במועדון לא נדרשים כישורים שכליים. גזענות היא כאשר אני לא נותן לבעלי עור שחור להיכנס לבריכת השחייה, למרות שלצבע עורם אין קשר לפעילות שמתרחשת שם (ראו כאן וכאן). אבל גם כאן ניתן לתהות מה לזה ולגזענות. חשבו על מצב שבו לא נותנים לי להיכנס לבריכת השחייה סתם כי לא בא להם עליי, או על בסיס הגרלה שרירותית (החליטו שאחד לשלושה אנשים שמגיעים לא יוכל להיכנס, סתם בלי סיבה). זוהי אפליה שאינה מבוססת על פרופיילינג, ולכן זו ודאי אינה גזענות אלא אפליה או הדרה.

האם יש הבדל בין שני סוגי האפליה הללו? יש, אבל הוא לא נראה רלוונטי במישור הערכי. אני לא רואה הבדל בין אפליה על בסיס מאפיינים לא רלוונטיים (גזענות) לבין אפליה סתמית או שרירותית. בקיצור, הבעיה בגזענות אינה הפרופיילינג אלא האפליה וההדרה. הבעיה שלי עם מי שלא מקבל שחורים למועדון או לבריכת השחייה אינה הגזענות שלו וההיזקקות שלו למאפיינים שלהם, אלא זה שהוא מפלה אנשים ללא הצדקה. מדוע זה חשוב האם האפליה מבוססת על פרופיילינג או על הגרלה? אפליה היא אפליה, והיא רעה בלי קשר לסיבותיה. אם כן, הדיבור על גזענות שיכול להתייחס רק למישור הערכי נראה ממש לא רלוונטי במישור הערכי. אין ערך מוסרי לא להיות גזען. הערך הוא לא להפלות ולתת יחס שוויוני.

לכל היותר ניתן לומר שגזענות במישור העובדתי היא מקור שמועד להוביל ליחס לא שוויוני ומפלה. מהניסיון ניתן ללמוד שכשיש פרופיילינג זה מביא במקרים רבים ליחס מפלה, אבל הבעיה הערכית היא היחס המפלה ולא הגזענות.

יחס ליחיד בתוך קבוצה

ישנם מצבים שבהם עושים פרופיילינג לקבוצה כלשהי, ומניחים שאם הוא נכון אז כל חברי הקבוצה מאופיינים באותה צורה (זו בעיית הקב”א בצבא). לדוגמה, נניח שערכנו מחקר והגענו למסקנה שמנת המשכל של קבוצה כלשהי נמוכה יותר מאחרות. כאמור, הטענה הזאת כשלעצמה היא תיאור בלבד ולכן אין בה גזענות במובן הערכי. כעת ניתן לשאול מה לגבי היחס לקבוצה הזאת? לכאורה בהקשרים שבהם מנת המשכל רלוונטית ניתן גם להתייחס לחברי הקבוצה בהתאם לממצאים העובדתיים התקפים לגביהם (לא לקבל אותם לאוניברסיטה, או למסלול ‘תלפיות’ בצבא).

הבעיה מתעוררת ביחס לחבר מסוים בקבוצה שאינו מאופיין כך, כלומר שהוא שייך למיעוט האינטליגנטי בקבוצה הזאת. אדם כזה זכאי ליחס ענייני אליו לפי כישוריו, בלי קשר לקבוצת ההשתייכות שלו. יחס לאדם כזה שמבוסס על המאפיינים הקבוצתיים יכול להיחשב פרופיילינג פסול, או גזענות. לדוגמה, מה היינו אומרים על מורה שנותן ציון נמוך לתלמיד ממוצא מזרחי רק כי הוא השתכנע שבממוצע תלמידים ממוצא כזה פחות מצליחים (נניח לצורך הדיון שזה נכון עובדתית)? זהו פרופיילינג במירעו.

אבל גם כאן אעיר שתי הערות מסייגות:

1. ישנם מצבים שבהם אין מנוס וצריך להסתמך על פרופיילינג, מחמת חוסר באפשרות או במשאבים שדרושים כדי לתת יחס אינדיבידואלי. לדוגמה, פסילת ח”כ ערבי מישיבה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת (או בוועדות המשנה), יכולה להיות מוצדקת אם אין לנו כלים לבדוק את נאמנותו. החשד לגבי חוסר הנאמנות של ערבים בענייני ביטחון הוא מבוסס ובהחלט מוצדק לקחת אותו בחשבון ביחס אליהם. כמובן שאם ידוע לנו על אדם מסוים שנאמנותו ברורה – או אז כמובן אין לזה הצדקה. אבל אם אין לנו דרך לבדוק או שהבדיקה מאד יקרה ואין אפשרות מעשית לעשות אותה – אזי זו החלטה לגמרי לגיטימית ואין בה גזענות.

הוא הדין לגבי בדיקה ביטחונית של ערבים בשדה התעופה (בארה”ב אחרי 9.11 כשהחלו בדיקות קפדניות בשדות התעופה התעוררה ביקורת קשה על פרופיילינג. האווילים רצו שיבדקו באופן שווה את כולם. גם בארץ טענות כאלה עולות מדי פעם). אבל בשדה התעופה אי אפשר להסתפק בבדיקת החשודים כי לא תמיד יש דרך לדעת מי חשוד ואנחנו מסתכנים בפיגועים שלא יימנעו. מצד שני, לבדוק יהודים זה טיפשי כי אין טרוריסטים יהודים (לפחות לגבי פגיעה במטוסים). ההתנגדות העקשנית לפרופיילינג בהקשרים אלו היא בלבול ערכי, והיא משקפת תקינות פוליטית במירעה.

בערך הנ”ל בוויקיפדיה הובאו ביקורות על אבחוני קב”א שכולן מתמקדות בשאלה האם הפרמטרים שלפיהם נקבע ציון הקב”א הם רלוונטיים והאם הם מוטים. אבל הביקורת העיקרית שמשום מה לא מובאת שם היא אחרת לגמרי. נניח לצורך הדיון שהפרמטרים הללו רלוונטיים ולא מוטים בממוצע. נניח שתושבי עיירות פיתוח או אנשים ממוצא מזרחי ניחנו בממוצע בכישרון פחות או בהשכלה פחותה או בכישורי מנהיגות פחות טובים. כל בר דעת מבין שבקבוצות גדולות כאלו (מזרחיים, או תושבי פריפריה), שחבריהן קיבלו ציון קב”א נמוך מעצם היותם כאלה, ישנם אנשים חריגים. וכי אין אנשים מוכשרים ובעלי מנהיגות שגרים בעיירת פיתוח או ממוצא מזרחי? לכל אדם מגיע יחס שמתאים לו ספציפית בלי קשר לפרופיל הקבוצתי שלו. אין הצדקה לדון בגורלו של אדם רק לפי הפרופיל של קבוצת ההשתייכות שלו.

הביקורת הזאת נכונה מאד, והיא אפילו לא לוקה בפוליטיקלי קורקט. ועדיין, לאור מה שהסברתי כאן, אם מאד קשה לבדוק את ההתאמה האינדיבידואלית ישירות, יכולה להיות הצדקה להשתמש במדד כמו הקב”א. יתר על כן, בגלל שמדובר בגורלות של אנשים (בחברה שלנו השירות הצבאי הוא פתח לדברים רבים בעתיד) יש להשקיע משאבים רבים כדי לנסות ולעקוף את הצורך בקב”א (כן לבדוק כישורים באופן פרטני). ואכן, לפני כמה חודשים (אוגוסט 2021) צה”ל שינה את הפרמטרים של הקב”א.

2. גם אם ניתן יחס לא ראוי לאדם בגלל פרופיילינג קולקטיבי, וגם במקום שבו הדבר אינו מוצדק (כי הוא בעל מאפיינים חריגים), הבעיה האתית והערכית ביחס כזה אינה גזענות אלא אפליה והדרה (כפי שהסברתי למעלה). לכן גם מצב כזה אינו מצליח להקים עילת תביעה מוסרית על גזענות. אמנם כאן ניתן לראות את משמעותה של הגזענות כתשתית לאפליה. פרופיילינג מבטא התייחסות לאדם במסגרת קולקטיב, ולכן היא פתח שקורא לאפליות וליחס לא שוויוני לפרטים בתוך הקבוצה. כפי שהסברתי למעלה, גם במקרים כאלה הגזענות אינה כשל מוסרי עצמאי, אלא התייחסות שעלולה להביא לכשלים ערכיים.

סיכום ביניים

המסקנה שעולה עד כאן היא שאין פגם מוסרי וערכי בגזענות. לכל היותר היא מהווה תשתית מחשבתית שעלולה להוביל אנשים לאפליה והדרה, או אי שוויון, ואלו אכן פגמים מוסריים. נשיאת שם הגזענות לשווא נובעת מהרגישות שנוצרה בעקבות השואה ואפליית השחורים בארה”ב (כמו גם המזרחיים בארץ). לפעמים זה נעשה בתמימות, אבל תחושתי היא שלפעמים מדובר במניפולציה מכוונת, שמנסה ליצור זיהוי בתת מודע בין אפליה לבין נאציזם. לכן גם השימוש הרווח במונחי גזע, למרות שהאפליה היא בעייתית על כל רקע (וגם בלי רקע בכלל. אפליה שרירותית). הכשל הזה, מעבר להיות כשל, הוא גם ירייה ברגלו של המאבק באפליה (כמו שקורה הרבה פעמים בשיח התקינות הפוליטית), שכן אם הטענה כלפיי היא שאני גזען, די לי להראות שאני לא גזען כדי להימלט מהביקורת. הדיון הרלוונטי צריך להתנהל סביב השאלה האם אני נותן יחס שוויוני ולא מפלה, ולא בשאלה האם אני גזען.

המסקנה היא שהגזענות צריכה לצאת מה-DSM של הערכים השליליים שלנו. אין ולא אמור להיות שם ערך כזה. האשמה של אדם או גישה בגזענות היא הטעייה לא מועילה, וברוב המקרים אפילו מזיקה. אין שום מקום להאשמה מוסרית כזאת, והשימוש בה הוא טעות במקרה הטוב, ומניפולציה דמגוגית במקרה הרע.

כעת אנסה להדגים זאת בקצרה דרך כמה הקשרים שונים. ברובם עסקתי כאן בעבר, ולכן אזקק אליהם כאן בקצירת האומר, כדי להדגים את הניתוח שנעשה למעלה. כבר כאן אומר שהדוגמה האחרונה (הטענה המהותנית אודות עם סגולה) היא היחידה שמתקרבת לשקף בעיה ערכית של גזענות, וגם שם זה לכל היותר ריח של גזענות ולא משהו ממש מוצק.

א. הנאצים

טוב, יכולתם לנחש שהדוגמה הראשונה תהיה הנאציזם. משם הכל מתחיל. העובדה שהנאצים התבססו על תורת גזע לא אומרת שגזענות היא פסולה, ואפילו לא שהיא לא נכונה. אם היהודים היו באמת מושחתים ומזיקים ורודפי בצע וכו’, האם אז מותר היה להשמיד אותם במחנות השמדה ובמשרפות? ואם תורת הגזע שלהם אינה נכונה, האם הבעיה היא שהם טעו והחזיקו בתורה שגויה? הבעיה היא במה שהם עשו על בסיס תורת הגזע הזאת. אין ספק שתורת הגזע סייעה להם להטמיע את תורתם ולפעול על פיה, אבל בסופו של דבר הבעיה המוסרית של הנאצים לא הייתה הגזענות אלא שהם היו רוצחים ללא הצדקה. מה שהיה יוצא דופן אצלם לא היה ההתבססות על גזענות אלא השיטתיות, הצורה וההיקף של פעולת ההשמדה.

אף אחד לא היה מעלה בדעתו לאסור לאפיין קבוצות לפי מספרי נעליים, גם אם הנאצים היו בוחרים לרצוח לפי מספר נעליים. אני מניח שגם לא היו טובעים את המונח “נעלן” לכל מי שמפלה את זולתו על בסיס כלשהו (או בלי בסיס). הנאצים גם לבשו מכנסיים בעת הרצח ואפילו השתמשו ברובים. אז כעת אסור ללבוש מכנסיים או להשתמש ברובים (למטרות מוצדקות)? האם כעת כל מי שיורה בצבי והורג אותו (ממש לא בסדר כמובן) הוא נאצי, ואולי גזען? ההיסטריה לגבי הנאצים היא מובנת, אבל דווקא בגללה הסקת המסקנות בכל מה שנוגע אליהם לוקה בכשלים עמוקים.

ב. היחס החרדי למזרחיים

בטור 206 וגם כאן (משום מה זכור לי גם טור על עמנואל, וכעת לא מצאתי) עמדתי על היחס החרדי המפלה למזרחיים. דוגמה מובהקת לכך היא פרשת התלמידות בעמנואל. מן המפורסמות הוא שקבלת תלמידים ותלמידות מזרחיים למוסדות “אשכנזים” במגזר החרדי (רק שם יש מוסדות אשכנזיים וספרדיים) היא בעייתית. אמנם בדרך כלל מנמקים אותה על בסיס מאפיינים ענייניים (טלוויזיה בבית, צורת לימוד שונה, מסורת פסיקה אחרת, תרבות אחרת, דמויות מופת שונות וכדומה). אפשר לאהוב או לא לאהוב (בעיקר לא) את החלוקה של המוסדות והקהילות בעולם החרדי, אבל בהינתן החלוקה הזאת איני רואה בעיה מיוחדת בהבחנות רלוונטיות שכאלה. מוסד שבוחר לחנך את תלמידיו על כך שהרב שך הוא גדול היקום וכל השאר אפס בלתו, או שמחנך על האתוס הליטאי והצבעה למפלגת אגודת ישראל ולא אחרת, בלי טלוויזיה ותרבות המערב, שירים חסידיים ולא מזרחיים וכדומה, בהחלט צפוי וסביר שיימנע מקבלת תלמידים מזרחיים. זו הבחנה עניינית לגמרי, ואין בה בדל גזענות. הבחירה לראות בפרמטרים הללו פרמטרים חשובים שמגדירים את הכיוון החינוכי היא כמובן מוזרה בעיניי ואיני אוהב אותה, אבל זו לכל היותר טיפשות ולא גזענות.

ניתן כמובן לטעון שאם היו בודקים את התלמידים פרטנית היו מגלים שיש תלמידים מזרחיים שעונים לקריטריונים הרלוונטיים (מעריצים את הרב שך, שומעים רק מוזיקה חסידית ולומדים תורה בדרך הליטאית), וההחלטה על בסיס הפרופיל הקולקטיבי היא בעייתית. אבל גם כאן יש להתחשב בהסתייגויות שהעליתי למעלה. עד כמה אפשר לבדוק, מה המחיר של פספוס וכדומה. יתר על כן, הרי בדרך כלל במוסדות כאלה כן מקבלים תלמידים מזרחיים אלא שבמספר נמוך יותר, וזו דווקא אינדיקציה מצוינת לכך שאין שם גזענות בכלל. שהרי בממוצע ההבחנות הללו נכונות, ולכן בדיקה עניינית תניב תוצאות של רוב תלמידים אשכנזיים גם מסיבות לגמרי ענייניות ורלוונטיות.

בחלקים ניכרים של העולם החרדי האשכנזי ישנם לא מעט סטראוטיפים שגויים לגבי מזרחיים, וכאן ניתן לראות בעיה. אבל זו טעות ולא כשל ערכי. רק אם הם מאמצים את הסטראוטיפים למרות שהם יודעים שאינם נכונים אפשר אולי לראות בזה בעיה. אבל איני חושב שזה המקרה הרגיל. זה שלא טורחים לבדוק זו עצלות וקיבעון מחשבתי אבל שוב לא גזענות. ואחרי הכל, גם אם יש אפליות לא מוצדקות בקבלת תלמידים, הבעיה היא אפליה והדרה ולא גזענות.

אפשר לצפות שינהיגו אפליה מתקנת בקבלה כדי לתת למזרחיים סיכוי “להתקדם” (במונחים המקובלים שם. גם המזרחיים שכל כך רוצים להתקבל לאותו מוסד סבורים כנראה שזוהי התקדמות). אבל זוהי דרישה שמעבר לשורת הדין, ובוודאי אי היענות לה אינה גזענות. כמו שאוניברסיטה שאינה מקבלת סטודנטים חלשים רק כדי לתת להם סיכוי להתקדם, לא מואשמת בגזענות. הקריטריון של היכולות הוא רלוונטי בקבלה לאוניברסיטה והקריטריונים של מזרחיות/אשכנזיות רלוונטיים בקבלה למוסד אשכנזי.

ג. פסיכומטרי וקבלה לאוניברסיטאות

באופן מאד דומה אפשר לדבר על הטענות כלפי חתך הקבלה לאוניברסיטאות, הן לסטודנטים והן למרצים. מצביעים על מיעוט של מזרחיים בארץ (זה עוד קיים?), שחורים בארה”ב, או נשים (?), אבל עצם ההבדל הזה לא מצביע על גזענות ואפילו לא על אפליה. הקושי בקבלה לאוניברסיטה לאוכלוסיות חלשות יותר הוא ענייני. אמנם שוב ניתן לדרוש בדיקה פרטנית של כל מועמד ולא להנהיג פרופיילינג קבוצתי, אבל נדמה לי שאף מוסד לא באמת מתנה קבלה בקריטריונים קולקטיביים. ההבדלים הם תוצאה של המדיניות העניינית (שאפשר כמובן לבקר אותה). האם מצפים להנהיג קריטריונים אחרים רק כדי להגיע לשוויון מלאכותי? אם כן, אז יש להציג את הקריטריונים האלטרנטיביים, ולא להסתפק בהצבעה על ההבדל המספרי. אני נזכר בראיון עם מנהל בית ספר בתל אביב ששמעתי לפני שנים רבות ברדיו. הוא התגאה מאד בכך שביטל את מגמת המחשבים בבית הספר, מפני שראה שתלמידות חלשות יותר מתלמידים בתחום הזה. ובחזרה לענייננו, גם אם יש בעיה בקריטריונים לקבלה, זו לא שאלה של גזענות אלא של טעות. והבעיה המוסרית היא אפליה, ולא גזענות או מגדרנות.

ד. לימוד תורה לנשים

לגבי לימוד תורה לנשים, מתנהל ויכוח (הוא עדיין מתנהל? כוונתי מחוץ לכת ה’הר המורית’). בדרך כלל תולים אותו בשאלה האם נשים פחות מוכשרות ללימוד תורה (דעתן קלה, חכמתן בפלך וכו’). אלו בכה ואלו בכה, ועולה כאן שאלת המהותנות (שראינו למעלה שבדרך כלל נקשרת לשאלת הגזענות), שכן מדובר על טענה שלפיה האופי הנשי הוא מוטבע ומובנה ולא ניתן לשינוי. גם הדיון מתנהל בדרך כלל במישור העובדתי. הנשים נעלבות מההבחנה הזאת וגברים שכפופים לתקינות פוליטית מתביישים לומר אותה ואף משכנעים את עצמם שזה לא נכון. כתבתי לא פעם, שלפחות מהעובדות בשטח נראה שנשים בינתיים לא מגיעות לרמות למדנות גבוהות. יכולות להיות לכך המון סיבות מוצדקות, אבל זוהי העובדה בינתיים ומי שמתכחש לה פשוט טומן את ראשו בחול (כמצוות התקינות הפוליטית). מי שמעז לומר דבר כזה כמובן מיד חוטף בליסטראות (מניסיון). במקרה הרווח יכחישו את העובדות או יסבירו לו בטוב טעם שאני דווקא מכיר/ה את פלונית שהיא ממש עילוי (ע”ע ‘חוק המספרים הקטנים’). אחרים ואחרות מסבירים שזו גזענות, כלומר תוקפים את הטענה הזאת במישור הערכי. אבל לאור מה שהסברתי עד כאן, הדיונים הללו אינם רלוונטיים.

אם האפיון הזה הוא נכון, אז אין כאן מגדרנות ולא כשל אלא תיאור עובדתי נכון. וגם אם הוא לא נכון – אז יש כאן טעות שאולי מובילה לאפליה. כך או כך, שאלת המהותנות היא שאלה שמצויה במישור העובדתי ושם יש לדון בה (לא פשוט להכריע אותה כמובן, ואפילו די קשה להגדיר את הצדדים, ואכ”מ). ועוד לא הזכרתי את העובדה המוזרה שמי שטוען שיש הבדל ביכולות בין נשים לגברים נתבע שוב ושוב להביא ראיות לדבריו, אבל הטענה שאין הבדל נתפסת אצל אנשים ונשים כמשהו שהוא ברור מאליו ולא טעון שום הוכחה. לכל היותר מסבירים לך שיש נסיבות שמצדיקות זאת (הדרה שלהן בגיל הצעיר, חוסר אפשרות להשקיע זמן והיעדר מוסדות לימוד בגיל המבוגר וכדומה). אבל העובדה שיש נסיבות מוצדקות לא אומרת שלנשים יש יכולות זהות לגברים. לכל היותר ניתן לטעון שאין ראיה לטענה ההפוכה. בוויכוחים הללו העובדות כפופות באופן בוטה ומפורש לאג’נדה ולאידאולוגיה. אבל בלי קשר לכל זה, השאלה עובדתית אין לה דבר וחצי דבר עם שאלות ערכיות (גזענות).

בכל אופן, גם אם יש בעיה בהבחנות הללו, ברור שאין כאן תביעה מכוח סעיף ערכי של גזענות/מגדרנות. לכל היותר מדובר בטעות, ואולי הוא מובילה לאפליה. כבר ציינתי שהטענות הערכיות שמוטחות כשעוסקים במישור העובדתי הן ירייה ברגל של המאבק. יש להתמודד עם הטעות העובדתית הזאת (בהנחה שזו טעות) במישור העובדתי ולא לפסול טענת עובדה מכוח טענות ערכיות. המציאות אינה כפופה לערכים (היא הייתה כאן קודם).

כמי שעוסק שנים רבות בלימוד תורה לנשים וכמי שהדבר חשוב לו (אבל מסרב לתת לרצון ולאג’נדה להאפיל על ראיית המציאות שלו), לטעמי הדיונים הללו הם טיפשיים וספק עד כמה שני הצדדים בוויכוח בכלל מוגדרים. מה פירוש מהותי? מה נחשב לא ניתן לשינוי? ניתוח מוח נחשב או לא? ועל אף הכל, אני בהחלט רואה בעיה בהדרת נשים מלימוד, אבל זה בלי שום קשר לטענות לגבי יכולותיהן. אסביר זאת כעת בשני מישורים.

הבעיה היסודית במדיניות הזאת אינה בטיבה של ההבחנה (האם היא נכונה או לא), אלא בהתייחסות לאדם אינדיבידואלי לפי פרופיילינג קולקטיבי. גם אם נקבל את ההנחה שבפרופיל הקולקטיבי נשים בממוצע חלשות יותר מגברים ביכולותיהן בלימוד תורה, אז מה? מדובר בקבוצה ענקית, כ-50% מאוכלוסיית העולם. ברור שיש מהן גם כאלה שאינן חלשות מכל הגברים, ואני בטוח שיש ביניהן גם כמה וכמה שהן עילוי-ות ביכולות הלמדניות שלהן. אז תנו לפחות לנשים האלו ללמוד תורה. כאן כבר ניתן להריח ריח של כשל ערכי, אבל כאמור הכשל הוא אפליה והדרה ולא מהותנות וגזענות. המהותנות עלולה להביא לאפליה והדרה, אבל הבעיה הערכית היא האפליה ולא מהותנות. שאלת המהותנות היא עובדתית, וככזו יש לבחון אותה באופן ישר במישור העובדתי.

עד כאן טענתי שיש נשים מוכשרות ולכן אין למנוע אותן מלימוד תורה. אבל הטענה העקרונית שלי רחבה הרבה יותר. גם אם נניח שכל הנשים פחות מוכשרות מגברים (אין בכלל נשים עילוי-ות), עדיין לא ברור מדוע אסור להן ללמוד תורה? האם מישהו שאינו מוכשר בתחום כלשהו אסור לו לעסוק בו? אם הוא רוצה – זו זכותו. זו הטענה העיקרית ביחס ללימוד תורה לנשים, והיא מייתרת את כל הדיונים על הפרופיילינג ועל אמינות ההבחנות העובדתיות שביסוד הדיון. היא גם מחדדת את הנתק שחייב להיעשות בין המישור העובדתי לבין המישורים הערכיים.

ה. עם סגולה

אנשים מתקוממים כנגד אמירות שאנחנו עם סגולה בטענה שזו גזענות. כוונתם לאמירה בפרשנות המהותנית עבורה, כלומר להנחה שאנחנו עם שניחן בתכונות סגוליות (רוחניות מיוחדת וכדומה, מה שמיוחס לכוזרי עם חמש מדרגותיו). אני אישית חושב שאין לטענת העובדה הזאת שום אינדיקציה, אבל כדי לבחון זאת צריך להגדיר את המושג ‘עם סגולה’, עניין מאד לא פשוט ולדעתי כמעט בלתי אפשרי (בספר השני של הטרילוגיה שלי הקדשתי לעניין הזה את פרק 22). אבל גם בלי להיכנס לקשיים הללו, הטענה שאנחנו עם סגולה במובן המהותני צריכה להיבחן במישור העובדתי. אם היא נכונה אז אין שום מניעה לטעון אותה ואין כאן בדל גזענות. ואם היא לא נכונה אז אפשר וצריך להתווכח לגביה, אבל הוויכוח הזה הוא במישור העובדתי (להראות שאין הבדל בהתנהגות הממוצעת וכו’) ולא הערכי. לכל היותר מדובר בטעות, אבל אין לזה שום קשר לכשל ערכי. לדעתי האישית זהו סוג של ניתוק מהמציאות. להבנתי, כפי שהסברתי שם, עם סגולה פירושו עם שנבחר על ידי הקב”ה וקיבל משימה, ולא עם בעל תכונות מהותיות אחרות משאר העמים ובני האדם.[1]

המסקנה היא שפרופיילינג, גם אם הוא רוחני, צריך להיבחן עובדתית (האם הוא נכון או לא). אמנם המסקנות שגוזרים ממנו (להתייחס אחרת לגוים, למשל לפסול מעשים טובים שלהם כאילו הם לא באמת באים מטוב לב וממוסר) זה הדבר הכי קרוב לכשל ערכי של גזענות שאני מכיר. זו הדוגמה הקנונית לגזענות ערכית, והיא שונה מכל הדוגמאות שהובאו למעלה. מדובר כאן בהתייחסות לא מעשית שנובעת מגזענות, ולכן היא לא יכולה להתמפות על ערך אחר (כמו אפליה או הדרה). אבל שוב, בשורשה זוהי שאלה עובדתית, ולכן גם אם יש כאן בעיה זו אינה בעיה של גזענות אלא של טעות. אני בהחלט חושב שהקושי להתווכח עליה (שוב מניסיון) נובע מגזענות מובנית. הגזענות הזאת גורמת לאנשים לראות ולפרש את העובדות בעולם באופן סלקטיבי ומגמתי. כשתביא להם ראיות על גוים שעושים מעשים טובים ויהודים שעושים מעשים רעים, ואפילו תביא סטטיסטיקות, הם ידחו אותך בקש (אצל היהודים זה מהותי ואצל הגויים זה צד חיצוני להם. השד יודע למה הכוונה בזה). אבל בסופו של דבר מדובר בראיית עולם שגויה ולא בפגם מוסרי. אם היו מגיעים למסקנות הללו בלי הבסיס הגזעני שלהן, עדיין הייתה כאן בעיה עובדתית ואולי גם ערכית, וזו הייתה אותה בעיה ממש. הגזענות שברקע אינה חשובה לדיון הערכי. מעבר לזה, אם מההסתכלות הזאת לא נגזרות השלכות התנהגותיות אין כאן בעיה מוסרית של ממש (אם כי יש ריח. כי ראיה של האדם ושיפוט מוסרי שלו הם עניינים בעלי משמעות ערכית). ואם נגזרות ממנה השלכות התנהגותיות לא מוצדקות, אז שוב הבעיה אינה גזענות אלא ההשלכות: אפליה, הדרה, או יחס לא שוויוני.

דומני שההתייחסות של רבים מהציבור הדתי לגוים, בלי לדבר על ההשלכות המעשיות (יחס לא ראוי כלפיהם) אלא רק על הפרשנות שניתנת לאופיים ומניעיהם, היא הדבר הכי קרוב לכשל ערכי של גזענות שאני מצליח לחשוב עליו. זהו כשל גזעני כי כאן אין אפליה במישור המעשי ואין השלכות מעשיות בכלל, לכן אין כאן בעיה אתית אחרת. מי שבכל זאת רואה בהתייחסות כזאת בעיה אתית, נדמה לי שזה הכי קרוב שאני מצליח לחשוב עליו לפגם אתי שניתן לכנותו גזענות. אך כאמור גם כאן זה בעיקר ריח גזעני ופחות גזענות מוצקה (טעמו ולא ממשו).

[1] טענתי היא שהבחירה הזאת יכולה גם להיות שרירותית או להתבסס על הבדל תרבותי וערכי (אברהם שמחנך את צאצאיו לעשות צדקה ומשפט), ואין הכרח לתלות אותה בתכונות מהותניות. בחירה כזאת, גם אם היא שרירותית, אינה אפליה. בהנחה שהקב”ה צריך לבחור עם כלשהו, אזי גם אם אין שום הבדל בין העמים הבחירה צריכה להיעשות (ראו למשל במהר”ל נצח ישראל פרק יא והלאה). ובטח כל עוד זה לא נותן לעם הנבחר פריבילגיות, אין כאן בעיה ערכית.