האם להב”ה הוא ארגון גזעני? (טור 484)

בעקבות הטור הקודם שעסק בליברליזם שפוי מול פרוגרסיביות, חשבתי להוסיף עוד טור שמתבונן בצורה דומה על גזענות. הטריגר היה סיפור משעשע (ראו גם כאן) על תחרות הסיפור הקצר של ארגון להב”ה (עמותה בעלת מטרות ספרותיות ואמנותיות מופשטות. חלק מתופעת הניו אייג’), שקראתי לפני כמה ימים. לאחר מכן חשבתי שאולי הכתבה הזאת היא עצמה הסיפור הזוכה מתחרות הסיפור הקצר של הארץ. גילוי נאות, בני יוסף זכה בעבר בפרס מטעם להב”ה על סיפור קצר משלו. אין צורך לומר שגם הוא עשה את זה בשביל הקטע, אבל משום מה זה לא פורסם בתקשורת. אולי הארץ, שהוא דמות המראה של להב”ה משמאל, לא התעניינו מספיק בסיפורים שלא מתאימים לאג’נדה.

הסיפור הקצר ומשמעותו

נועה שטרן שלחה סיפור סמי אירוטי (זה התיאור בהארץ, לא קראתי) שמתאר בחור יהודי שנישא לגרמניה ומתברר שהיא נכדה של היטלר. הסיפור זכה בפרס השני בתחרות “תשכנעו אותה“, ונמצא כמועיל למאבקו הצודק של הארגון בנישואי תערובת. נועה שטרן, כפי שמספר לנו בהתלהבות עיתון הארץ, תרמה את סכום הפרס לשילוב נשים פלסטיניות בשוק העבודה. ארגון להב”ה בתגובתו בהחלט שמר על פאסון, והסביר שאין לו בעיה עם המניעים והוא עוסק רק באיכות הסיפור ובתרומתו למאמץ המלחמתי שלהם, ובמובן הזה נועה שטרם זכתה בדין בפרס. יפה להם.

איני מתכוון לעסוק בתחרות האמנותית היפה והטהורה הזאת או באנקדוטה שתיארתי, אלא להשתמש בהן כטריגר לדיון בגזענות. אמנם בעבר עסקתי לא פעם (ראו למשל בטור 10, ובעיקר בטור 445 וגם 449) בהגדרת הגזענות, ואפילו הגעתי למסקנה שאין באמת ערך שלילי כזה (הוא בדרך כלל משקף או טעות עובדתית או ערך שלילי אחר). בכל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, חשבתי שיש בנותן טעם לדון האם ארגון להב”ה וענפיו השונים (‘כך’ והמסתעף) מבטאים עמדות גזעניות, והאם יש בכך פסול.

לעצם הקושי

לכאורה ארגון להב”ה פועל לקידום ערך הלכתי שאינו שנוי במחלוקת: איסור נישואי תערובת. מעבר לאיסור ההלכתי, קשה להכחיש שחז”ל והפוסקים לדורותיהם ראו פגם עמוק בנישואין לגוי או גויה. הם ראו בזה בגידה ביהדות ובמורשת היהודית. זה כמובן גם נכון עובדתית, שהרי ילדים שנולדים לזוג כזה כנראה לא ישמרו על זיקה ליהדות והם והדורות שאחריהם יאבדו לנו לתמיד. מעבר לזה, גם יהודים חילוניים, בפרט זקנים כאלו שעוד לא פיתחו רגישות מספקת לתקינות הפוליטית, מדברים על השואה השקטה של נישואי התערובת והיעלמות יהדות חו”ל. יש מכוני מחקר מטעם המדינה שעוסקים בזה, ושלוחי המדינה מנסים לפעול במידה זו או אחרת לשמירת הזהות היהודית, ובמסגרת זו (תוך הסתרה שבתוך ההסתרה, כמתחייב מהכללים החדשים) גם לעלייה לארץ ולמניעת נישואי תערובת.

אם כך, לא ברור מדוע ארגון כמו להב”ה נתפס בצורה כל כך שלילית ומעורר תחושות אנטגוניזם כה קשות (גם אצלי)? האם זוהי רק התקינות הפוליטית? האם כולנו משקרים לעצמנו? לכאורה אנשי להב”ה בסך הכל מעזים לומר בקול רם את מה שכולנו חושבים בשקט ולעשות את מה שכולנו חושבים שראוי לעשות. ואנחנו, לא רק שמשקרים בשקט לעצמנו אלא גם מגנים אותם, דוברי האמת הישרים, בקול רם. ממש מקומם, לא?

אגב, כתבתי לא פעם בעבר שזוהי התחושה בקרב הרבה אוונגרדים קיצוניים, כמו נשות השאלים, המשך בנוער הגבעות, וכלה בקו קלוקס קלאן בארה”ב. כל אלו סבורים שהם אומרים בקול רם ועושים את מה שרוב ככל האחרים לא מעזים לומר ולעשות אבל חושבים בליבם. התחושה הזאת מזינה את ביטחונם העצמי, וזו עיקר הסיבה לכך שהציבור לא מצליח להתמודד עם התופעות הללו ולהכחידן. אין לי ספק שכך חשים גם אנשי להב”ה. הם פועלים מתוך תחושת שליחות, ובטוחים שפעולתם מצילה אותנו מעצמנו ומהשקרים שאנחנו לכודים בתוכם. הם מוציאים עבור כולנו את הערמונים מהאש. האם הם לא צודקים?

ובכל זאת גזענות

קודם כל, גם אם אנשי להב”ה באמת פועלים לפי ההלכה ולפי הערכים המקובלים בחברה היהודית הכללית, זה לא אומר שהם לא גזענים. ייתכן שגם ההלכה והחברה שלנו הן גזעניות. אפשר כמובן לראות בזה גזענות לגיטימית (גזענות שאינה מילת גנאי), או אפילו גזענות מגונה. בכל אופן, זה שעובדתית כולנו כאלה לא אומרת בהכרח שזה בסדר. זה יכול גם להביא למסקנה שכולנו צריכים לעשות חשבון נפש, והתוצאה יכולה להיות לכאן או לכאן, כולל להחליט על נאמנות להלכה למרות שהיא גזענית (איני נכנס כאן לשאלה מהי ההחלטה הנכונה בהקשר הזה).

אבל אני חושב שיש אצלם משהו מעבר לנאמנות להלכה. הדבר מתבטא בשני מישורים לפחות: היעדר קונפליקט, והזיהוי שהם עושים בין הצו ההלכתי לבין האפיונים העובדתיים של הגויים. כעת אדון בשני המאפיינים הללו בזה אחר זה.

א. היעדר הקונפליקט

גם אם מישהו מחליט להיות נאמן להלכה על אף היותה גזענית, אני מצפה שיהיו לו נקיפת מצפון על כך. כשאני נאלץ לעשות מעשה מכוער, גם אם הוא מוצדק, אני לא אמור לעשות אותו בלב שלם. על כך דרשו חכמים את הפסוק שנאמר לגבי עיר הנידחת: “ונתן לך רחמים וריחמך”. גם כשעושים מעשה שההלכה דורשת אותו (למסקנת הגמרא בסנהדרין זו כנראה הלכה שלא מיועדת ליישום בפועל), עדיין יש חשש שנאבד את הרחמנות והמוסר שלנו. צריך לעשות את הדבר, אבל חשוב שנעשה זאת בלב כואב. התחושה שמלווה אותי למשמע פעילותם ואמירותיהם של אנשי להב”ה היא שליבם לא באמת כואב. זו אינה הכרעה בין ערכים מנוגדים אלא פעולה נקייה וחד משמעית, עם תחושות צדק וטוהר מושלמות. יש כאן טובים ורעים ואנחנו לגמרי הטובים.

אגב, זו הסיבה לכך שהתקינות הפוליטית מצליחה לפעול גם בקרב אלו שמאמינים בנישואין בין יהודים (ושוללים נישואי תערובת). הסיבה לכך היא שבתוך תוכם אנשים הגונים חשים שמדובר בגישה בעייתית מבחינה אתית וערכית. הם אמנם סבורים שהערך של שימור היהדות גובר על הבעייתיות הגזענית, אבל זה לא אומר שאין כאן בעייתיות. התחושה היא שמדובר בסוג של ‘דחויה’ ולא ‘הותרה’. אנשים שלא ניחנו ביכולת לחשיבה מורכבת יכולים בקלות להתבלבל ולחשוב שהחלטה כזאת אינה מוסרית וגזענית. מכאן נובעת הביקורת של האוניברסליסטים (שבמקרים רבים לא מסוגלים להבין ולהכיל מצבי קונפליקט), ומכאן גם נובעת הכניעה של הפרטיקולריסטים לתקינות הפוליטית. הם פשוט לא מצליחים להסביר לעצמם מדוע הביקורת האוניברסליסטית שגויה. אלו ואלו לא מבינים שהכרעה בקונפליקט בין שני ערכים לא בהכרח משקפת חוסר נאמנות לאחד מהם. העובדה שמישהו פועל נגד נישואי תערובת לא אומרת שהוא אינו רואה את הבעייתיות שבדבר. להיפך, קיומו של קונפליקט לפני ההכרעה משקפת בדיוק את הנאמנות לשני הערכים המתנגשים. אבל זה נאמר ביחס למבקרים את עצם הפעילות. אבל הביקורת על תחושת הצדק המוחלט היא בהחלט במקומה, שכן היא אינה סותרת את המורכבות של הסיטואציה. אני יכול לצדד בפעילות ובאמירות, אבל לעשות זאת בלב כבד.

שימו לב שבה במידה, היעדרו של קונפליקט, כפי שניתן לראות אצל אנשי להב”ה, לא מבטא בהכרח נאמנות גדולה ללאום ולהלכה, אלא אולי חוסר רגישות מוסרית. אנשים שנרתעים מפעולות כמו שלהם, או לפחות מזדהים עמן בלב כבד, לא בהכרח נאמנים פחות ללאום ולהלכה. בהחלט ייתכן שהם נמצאים בקונפליקט, ולכן קשה להם יותר לאמץ את ההכרעה באופן תקיף וחד משמעי. ניתן להאשים אותם שזה לא בסדר כמובן. גם הכרעה בקונפליקט אמורה להנחות אותנו בפעילותנו המעשית, אחרת אין כאן הכרעה. אדם שמשותק במצבי קונפליקט לא באמת הכריע בו. בדבריי כאן אני מסביר את החולשה הזאת, אבל לא בהכרח מצדיק אותה.

בכל אופן, אם אנשי להב”ה היו מכריעים נגד נישואי תערובת, וגם פועלים נגדם בתוקף, אבל מתוך מודעות לכך שמדובר בהכרעה בקונפליקט בין שני ערכים, ובליווי כאבי הבטן המתבקשים, כמובן שלא הייתי רואה בכך פגם מוסרי אלא עקביות ונחישות ראויות להערכה, ואף נאמנות לערכי ההלכה והיהדות.

ב. בין יחס נורמטיבי לאפיון עובדתי

אנשי להב”ה לא מסתפקים בפעילות הטפה דתית ובניסיונות לשכנע אנשים לציית להלכה ולשמור על זהותם היהודית. יתר על כן, הם מדברים בדרך כלל עם אוכלוסיות שלא מחויבות להלכה. לכן מוקד ההסברה שלהם לא יכול להיות האיסור ההלכתי אלא ציור של הציבור הלא יהודי באופנים דוחים ומכוערים. הם מסבירים לנשים את הסכנות הגדולות בנישואין לערבי ובחיים בחברה ערבית בכלל. בין היתר, הם חוזרים ואומרים שכל העניין מתחיל במזימות מגמתיות מראש. הוא מתכנן לקחת אותך לכפר ולהתעלל בך. הוא תת אדם, משפחתו פרימיטיבית וכדומה. הם מתארים תמונה כללית ומכלילה, ומוכנים לעשות זאת גם במקרים שבהם ברור שזה לא נכון ובוודאי לא הכרחי. הם ודאי לא בודקים כל מקרה לגופו.

ראו את הפסקה הראשונה בתיאור משנתם בדף הפותח של האתר:

הדרך הטובה ביותר לטיפול בבעית ההתבוללות היא על ידי הקדמת תרופה למכה וטיפול מקדים בשורשי הבעיה, לעשות הכל שהילדה לא תכיר את הגוי, לחזק את ההבדלה בין ישראל לעמים, לחנך את ילדינו להיות יהודים הגאים ביהדותם בעמם ובארצם.

להיות יהודי גאה זה מצוין. לחזק זהות יהודית ומחויבות הלכתית, זה ודאי לגיטימי וראוי. אבל ההבדלה בין ישראל לעמים מוצגת בדרך כלל בצורה מגמתית ולא מדויקת, בטח אם מקפידים קודם כל לא להכיר את הגוי. כך אפשר למכור לנו כל לוקש שבעולם. אני מניח שמבחינתם מדובר בשקרים קדושים, אבל זו דוגמה מכוערת במיוחד של שקרים כאלה (ראו בטור 21).

צריך להבין שכשפונים לאוכלוסייה לא דתית תעמולה שמבוססת על מחויבות לתורה ולמצוות היא הרבה פחות אפקטיבית. אדם שאינו שומר שבת, לא אוכל כשר ולא מקיים מצוות, ובטח אם הוא רואה את הרבנות הראשית וצורת הנישואין שהיא מציעה לנו, לא יתעניין במיוחד במה שהתורה מצפה ממנו לגבי נישואיו. הדרך הטבעית ביותר לפנות לאדם כזה ולהשפיע עליו לא ליצור קשר עם בן זוג גוי היא לתאר בפניו את החברה הערבית ואנשיה בצורה דוחה ומגמתית.

חשוב לי להדגיש שאיני מתכוון לומר שהתיאורים הללו משוללי יסוד. יש בחברה הערבית בעיות, ונישואין לערבי כרוכים בסיכונים שונים, ועדיין יש כאן הכללה מכוערת וכמובן גם לא קפדנית ולא זהירה. הם ודאי לא טורחים לבדוק במי מדובר והאם יש לחששות הללו בסיס, אלא מכלילים. הם מתעלמים לחלוטין מזה שגם אצל יהודים יש לא מעט מקרים של נישואין בעייתיים, וגם בין אלו שנישאו לערבים יש נישואין מוצלחים. איני חושב שזה באותו מינון (לא בדקתי, אבל אני מתרשם שלא), ובכל זאת ההכללות הללו הן בעייתיות. ההגזמה בתיאור ובפרופורציות של המקרים הנכונים עובדתית של התעללות, או הציור המעוות של המקרים הללו, הן הכללות בעייתיות. העובדה שיש איסור על נישואי תערובת לא אומרת בהכרח שגוי (וגם ערבי) הוא אדם שפל ושנישואין אליו הם בהכרח סיכון נורא או מעשה שטות אובדני. ובטח שאין בכך כדי לומר שמדובר במזימה של הגוי ממניעים זרים (ולא בגלל רומנטיקה).

בחינה עצמית

אני מציע לכל קורא לבדוק את עצמו, מהי התמונה שמצטיירת בפניו כשהוא חושב על קשר זוגי עם ערבי. כשאני בודק את עצמי ואת סביבתי (אני מניח שנוכל לראות זאת גם בתגובות לטור הזה, למרות הערתי זו), אני מגלה שקשר טיפוסי כזה הוא מזימה של הערבי להשתלט על יהודייה ולכבוש אותה עמו בבית. הוא מתכנן מראש להביאה לכפר ולהתעלל בה ולאסלם אותה, וכל זה במימון הקרן החדשה לישראל עם כסף קטארי. בקיצור, מרשם בדוק לאסון. בכל אופן, אצלי תמונה כזאת בהחלט קיימת, וזאת למרות שאיני מכיר שום סטטיסטיקה שבחנה את הדברים. כמובן ששומעים מדי פעם סיפור כזה (מטבע הדברים סיפור של ערבי ויהודייה שחיים בשלווה ובאהבה לא מתפרסם ככותרת ראשית בעיתון. בטח לא בבשבע), וברור שיש כמה וכמה כאלה. אבל מכאן ועד ציור של תמונה כללית המרחק רב.

טלו כדוגמה את המקרה של ספיר נחום מלפני כמה ימים. היא חיה עם בן זוג ערבי (כוכב טיקטוק עם עבר פלילי) ונפרדה ממנו. בשלב כלשהו היא נעלמה, והוא היה חשוד במעשה. בימים אלו הוא עדיין חשוד (המשפט עוד לא התקיים). אין לי מידע ברור בעניין, וגם לא בדקתי. אבל כבר בזמן אמיתי לכל אחד מהגולשים הנכבדים היו עמדות מאד מוצקות ביחס למקרה הזה. ברור שיש כאן עניין לאומני, משהו לטיפולו של ארגון להב”ה. אף אחד לא חשב שאדם עם עבר פלילי, גם אם הוא יהודי, אינו בהכרח בן זוג נורמטיבי ונחמד שכדאי לחיות איתו. אני ממליץ לכם לעשות חיפוש מקרי “ספיר נחום” בגוגל, ולראות את התוצאות ואת התייחסות האנשים. הנה מבחר מקרי שקיבלתי מחיפוש בטוויטר היום. לא נגעתי.

בהתאם למה שכתבתי בטור 445 על הגזענות, הבעיה כאן אינה גזענות, כי לדעתי אין באמת בעיה ערכית כזאת. מדובר בתיאור שקרי, או לפחות מוטה, של העובדות, והצגת קבוצות אוכלוסייה שלמות בצורה מכלילה ולא מדויקת שמסתמכת על כמה דוגמאות (גם אם יש לא מעט כאלה). זהו מקרה קלסי של הטיית האישוש, שבה כל מקרה שאני שומע עליו נתפס כאישוש לתזה שלי, ואני כמובן מתעלם (לא בהכרח במודע) מקיומם של מקרים אחרים. צריך להבין שהבולטות של הדוגמה נמצאת בפרופורציה ישרה להתאמתה לתזות שלי.

אין צורך לומר שבעיה דומה קיימת בצד השני לכיוון השני. אלו שדוגלים באוניברסליזם מתעלמים, במודע או שלא במודע, מהמקרים של התעללות ומהבעייתיות שבוודאי קיימת בנישואין כאלה. מבחינתם זהו רומן נאצל בנוסח רומיאו ויוליה, נגד הלחצים והקשיים החברתיים, וכל התיאורים והדוגמאות של להב”ה מוצגים על ידיהם כשקר ועיוות. אלא שגם זה כמובן שקר ועיוות לכיוון השני (אמנם שם ברור שאין בכך גזענות, אבל כאמור הגזענות כשלעצמה אינה בהכרח ערך שלילי)[1]. אלו ואלו מציירים מציאות לא נכונה, או לפחות מוטה, כדי לקדם אג’נדה, ובכך פועלים באופן לא אתי (ראו בטור 21 על שקרים קדושים).

איני יודע מה היו עושים אנשי להב”ה אם הגויים שסביבנו היו שבדים, אוסטרלים, או צרפתים. אני מניח שהם היו מוצאים גם אצלם בעיות ומאפיינים פגומים (סוף סוף, הרי קיימא לן “בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם”. ראו על כך בהמשך), כיד האג’נדה הטובה עליהם.[2] זו לא בעיה גדולה למצוא שוודי או אוסטרלי עם עבר פלילי שנישא ליהודייה ומתעלל בה. בהקשר זה אפשר לבדוק כיצד נלחמים נגד נישואי תערובת בארה”ב. אני מניח ששם קשה יותר למכור את הלוקשים מוטי האגנ’דה הללו, ולא רק בגלל התקינות הפוליטית. אין פלא שהמאבק נגד נישואי תערובת שם נוחל הצלחות פחות מרשימות.

הקשר בין הצו ההלכתי למאפיינים העובדתיים

יש לאנשים נטייה לחשוב שאם יש צו הלכתי שאוסר נישואין לגוי זה חייב להתבסס על כך שהגוי הוא נחות במובן כלשהו: מוסרית, אישיותית, התפתחותית וכדומה. לכן אם ההלכה אוסרת נישואי תערובת אז ברור שהגויים הם לא בני אדם, רשעים, מתעללים וכדומה. אבל זהו זיהוי ילדותי. בהחלט אפשרי שההלכה אוסרת מעשה כלשהו למרות שאין בו פגם מוסרי. בה במידה ייתכן שההלכה אוסרת נישואי תערובת למרות שהגויים הם אנשים רגילים, כמוני כמוכם. בעיניי הרבה יותר סביר שהיא אוסרת זאת מפני שיש לה מטרה לקדם את ערכי היהדות, ונישואי תערובת פוגעים בזה, ולא בגלל רמתם האנושית של הגויים.

למה קיומו של איסור מכריח אימוץ של מאפיינים עובדתיים כלשהם? עניין דומה עולה בדיון על יחס ההלכה להומואים. זה שהתורה אוסרת את המעשה לא אומר בהכרח שיש פגם כלשהו באנשים או במעשים הללו, לא שהם רשעים וגם לא שהם חולים.[3] המעשה הוא אסור, וזהו. יתר על כן, זה אפילו לא אומר שיש פגם מוסרי במעשה הזה. זהו איסור הלכתי ולא בהכרח מוסרי. גם אכילת חזיר אינה פגומה מוסרית ובכל זאת היא אסורה. הוא הדין לגבי הפרשת תרומה, טומאה וטהרה ועוד.

כפי שראינו גם בסעיפים הקודמים, תפיסות ילדותיות לא מסוגלות לעכל מורכבות ולהפעיל חשיבה מורכבת, ולכן מבחינתן אם משהו אסור הלכתית הוא גם חייב להיות לא מוסרי, ולהיפך: אם משהו מחויב הלכתית אז הוא ודאי מוסרי. כבר הראיתי לא פעם שלא זה נכון וגם לא היפוכו. תעמולה ישרה נגד נישואי תערובת אמורה להתמקד באיסור שבזה ולא בסכנות. אם רוצים להתריע מפני הסכנות גם זה אפשרי (שהרי יש סכנות), אבל אז יש לצייר אותן באופן ישר והגון, וכמובן גם לא לחבר אותן עם האיסור ההלכתי (שקיים גם ביחס לגוי נאור, מבחר המין האנושי).

יחס ההלכה לגויים

אמנם ניתן לטעון שאנשי להב”ה ניזונים ממקורות הלכתיים ותורניים נוספים, שמדברים בפירוש על מאפיינים כאלה אצל גויים. לכאורה לא רק האיסור ההלכתי גורם להם לצייר את הגויים באופן כה נחות אלא מקורות חז”ל והמקרא.

כאן רק אומר שהתפיסות הללו (שלהערכתי מצויות בשכבות רחבות הרבה יותר מאשר בחוגי להב”ה ו’כך’) לוקות בפרשנות מאובנת ושטחית להלכה. הן מתעלמות משינוי הנסיבות ומאמצות את האמירות התלמודיות כפי שהן (ראו בסדרת הטורים על אורתודוקסיה מודרנית. ספציפית לגבי גויים ראו בטור 476, וכן במאמריי “גוי שההלכה לא הכירה” ו”האם יש עבודה זרה ‘נאורה’“).

אקח רק מקור תלמודי אחד לדוגמה, שמעורר (בצדק) לא מעט נוגדנים אצל כל מי שפוגש אותו. שיטת ר”ת בתוס’ יומא פב ע”ב, היא שביאה של גוי אינה אוסרת אישה על בעלה:

ורבינו תם היה מפרש בההיא דכתובות ודאסתר דלא מיחייבא למימסר נפשה בביאת עכו”ם שאין ביאתו ביאה ולא מיחייבא מיתה בביאתו דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים כדכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם והוי כביאת בהמה בעלמא ומתוך כך התיר לבת ישראל שהמירה דתה ונשאת לעכו”ם וחזרה בתשובה והעכו”ם נתגייר לקיימה דאע”ג דאמר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל הני מילי בביאת ישראל אבל עכו”ם לא.

הוא תולה זאת בפסוק “אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם”. ממש מזעזע. אפשר כמובן לטעון שזהו יחס לגויים שאבותינו הכירו בזמנם שבאמת היו ברמה אנושית ירודה (ראו במאמריי הנ”ל), אבל כאן אני רוצה להציע פרשנות אפשרית נוספת, שלפיה ביאה שאוסרת אישה על בעלה היא רק ביאה שיכולה לחולל אישות, ולכן זו רק ביאה של יהודי. ביאה של גוי היא כמו ביאה של בהמה לעניין זה שהיא אינה מחוללת אישות (אצל גוים אין קידושין ואין אישות במובן ההלכתי המלא. הזוגיות היא יותר טבעית ופחות פורמלית-משפטית-הלכתית). לכן ביאה כזאת אינה אוסרת אישה לבעלה. ניתן להביא לכך תימוכין מעוד מקורות ולא אעשה זאת כאן.

למען היושר עליי לציין שבסוגיות אחרות רואים שהיחס הזה לגוי הוא באמת יחס מהותני ולא רק קביעה הלכתית פורמלית כפי שהצעתי כאן. אבל לפעמים אנחנו הולכים שבי אחרי צורות ביטוי, וצריך לפרש אותן על רקען ובהתאם לנוהגי הדיבור המקובלים בטקסט המתפרש. לראות ביטויים כאלה במשקפיים של תקינות פוליטית בת ימינו זה אנכרוניזם.

לסיכום, בשני המאפיינים שתיארתי, היעדר הקונפליקט והצגת תמונה מכלילה ומעוותת, יש פגם מוסרי וערכי. בין אם נכנה אותו גזענות ובין אם נקרא לו חוסר רגישות והצגת עובדות מוטה ולא זהירה לגבי ציבור שלם, ברור שיש כאן בעיה.

מסקנות: מיהו גזען?

המסקנה שעולה מהניתוח הזה עשויה להיות מפתיעה עבור כמה אנשים. התנגדות של אדם דתי לנישואי תערובת אין לה דבר וחצי דבר עם גזענות. זאת כל עוד הוא לא תולה זאת במאפיינים קולקטיביים (לא נכונים, או מכלילים) של הגויים אלא באיסור ההלכתי, וכל עוד הוא מבין שהכרעתו כרוכה במחיר ערכי (הקונפליקט).

דווקא החילוני ששולל נישואי תערובת הוא גזען. הוא מתנגד לבחירת בני זוג על בסיס אתני/גזעני גרידא, בלי שום קשר לערכים. בן זוג גוי יכול להחזיק באותם ערכים ובאותה תרבות כמו הבת או הבן שלו, והוא בכל זאת מתנגד לנישואיהם. במה זה שונה מהתנגדות לנישואין של אשכנזי עם מזרחית? בעיניי זה אותו דבר בדיוק.

בכך נענית השאלה של אורן מלפני כמה ימים לגבי איתמר בן גביר. אם הוא פועל באופן שמטרתו רק מניעת נישואי תערובת אין כאן גזענות, לפחות לא במובן המגונה. אבל אם הוא משתמש לשם כך בסטראוטיפים ומציג את הערבים בצורה מכלילה ולא נכונה ומעורר שנאה לא מוצדקת כלפיהם אז יש ויש. מכיוון שאיני עוסק כאן באנשים ספציפיים אלא ברעיונות, לא אכנס לבדיקה פרטנית של התבטאויות ופעולות של אדם זה או אחר (וזו גם תשובתי להערתו של יהושע בנג’ו באותו שרשור, שניסה להקדים את המאוחר).

קשר לטור הקודם

אסיים בהערה שקושרת אותנו לטור הקודם. ראינו כאן דוגמה נוספת לכך שמאבק קיצוני מדיי פוגע במאבק הצודק. מאבק נגד אלו שמתנגדים לנישואי תערובת והגדרתם כגזענים, פוגע במאבק הצודק נגד גזענות אמיתית. ארגון להב”ה הוא אכן ארגון גזעני, אבל לא בגלל שהוא  מתנגד לנישואי תערובת. גם אני מתנגד להם, ולמיטב שיפוטי אני לא גזען (במובן השלילי).

בדיוק כמו שראינו לגבי ההפלות וההתנגדות להן, ציד מכשפות הוא עניין של פנאטיות דתית ולא עניין של מאבק ערכי. לראות בכל אדם שחושב אחרת ממני מכשפה, להעצים כל תופעה שיש בה ריח בעיה כאילו הייתה כאן שואה, אלו ביטויים לחשיבה ילדותית שלא מסוגלת לעכל מצבים מורכבים, בדיוק כמו שטענתי בטור הקודם.

[1] זו דוגמה טובה לעיוות בשיח שנוצר מהתיוג ‘גזענות’ שמוצמד לבעיות ערכיות אחרות (ולכן גם לחשיבותו של הניתוח שעשיתי בטור 445). כך יוצא שבמצבים שבהם קיימת אותה בעיה ערכית אבל אי אפשר להצמיד לה את התג ‘גזענות’, היא לא נתפסת כבעיה.

[2] על תפיסת הגוי המעוותת בציבור הדתי, ראו במאמרי “גוי שההלכה לא הכירה”.

[3] אם כי לגבי היותם חולים, ראו את הוויכוח שלי עם יורם יובל בטורים 25–26.