בדין הדלקת נר חנוכה וצפייה בגמר המונדיאל (טור 527)

בס”ד

מוקדש לרבי אריאל שליט”א שאסר על ילדי החיידר בירוחם לשחק בכדורגל, מפני שזוהי “תרבוס יו-וון”. רבי, הנה ההוכחה: איך הרשעים הללו לא חשבו על העיתוי של משחק הגמר?! מתקיים בנו בימים אלו ממש מאמרם ז”ל: “להעבירם מחוקי רצונך”. ברוך שבחר בהם ובמשנתם, ושלא עשנו כגויי הארצות…

אתמול שלחו לי קריאת קודש של שני רבנים מפני איחור בהדלקת נר חנוכה בגלל צפייה בגמר המונדיאל (היום ב-17:00, למי שחי על הירח):

ברגע הראשון הייתי בטוח שמדובר בבדיחה, אבל בסוף הבנתי שזה רציני לגמרי (ראו למשל כאן). ואז כמובן מיד חשבתי לעצמי: בעצם הם צודקים, לא?

מכיוון שמדובר בשאלה הלכה למעשה ליום זה ממש, החלטתי לאזור כגבר חלציי ולחוות דעי למרחוק בסוגיה חמורה זו. מטבע הדברים, בטור זה שנכתב בעצם היום הקדוש, אנסה לשלב את התייחסותי לפסק עם ההומור המתבקש, ועם הנפגעים הסליחה. וזה החילי בעזרת הנותן לזעף כוח ולאין עונים עוצמה ירבה.

פסק ההלכה

אקדים שמדובר כאן לנוהגים להדליק עם צאת הכוכבים, שהרי אלו המדליקים עם השקיעה יכולים להדליק גם ביום הקדוש הזה כדרכם.

הכותבים שליט”א הציגו שלוש אפשרויות:

• להדליק אחרי המשחק. זו האפשרות הגרועה ביותר.
• להדליק תוך כדי המשחק בזמן שהטלוויזיה דולקת (שהרי לכבות באמצע המשחק אי אפשי בתקנת חכמים).
• להדליק במהירות כמשאוי כדי לא להפסיד שום רגע.

מסקנתם להדליק חמש דקות לפני המשחק (16:55) כשהטלוויזיה כבויה, עם כל בני הבית, ורק אז לפתוח את הטלוויזיה ולצפות (רק למי שאינו יכול להימנע מאיסורים חמורים אלו של טעלעביזיא ואינטערנעט כמובן. אללה ירחמו).

אלא דמכמה טעמי גברוותא כמושי”ת, נלענ”ד הצנומה, דתולעת אנוכי ולא איש, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש, דעדיף להדליק דווקא אחרי המשחק בשופי (אפשרות א’ דידהון). עוד אוסיף שיש לשים לב ולהקפיד להדליק אחרי ההארכה והפנדלים, באם יהיו (אם ישמע ה’ תפילתנו). על כן לא קצבתי זמן להוראתי זו, ולהשומע ינעם. רק אוסיף את דעתי דעת תורה דטעמא דמסתבר הוא שמדובר לכל היותר בסביבות 19:30, עת תכלינה רגליהם של מסי ואמבפה מן השוק.

עיקר נימוקיי מחולקים לשניים: שיקול מעשי לגבי אופן ההדלקה ושיקול מעיקר הדין.

הטעם המעשי

אנוכי הקטן לא ניחנתי באהבת ישראל והלצת זכות כמו רבותינו בעלי המכתב שליט”א. ולדעתי הצנומה הנ”ל, אשרי מי שמאמין שאחינו בני ישראל יכבו את הטלוויזיה בעת ההכנות ויכבו את המיקרוגל עם הפופקורן ועריכת השולחן לסעודת המצווה (או ההבראה. מר כדאית ליה ומר כדאית ליה), ואז ידליקו בשופי נר חנוכה בלי לבדוק כל הזמן אם האינטרנט לא נפל ח”ו, ויזמרו להנאתם באריכות על צר המנבח וניצחון המכבים על תרבות יו-וון שר”י, ויספרו לבניהם ובנותיהם הצנועות והחסודות על ניסי ה’ כי לא תמנו ולא חלו רחמיו.

אנוכי הקטן לא נמנה על אלו המאמינים בזה (אפילו לגבי דידי. אל תגלו לאף אחד). יען כי אנשים מתכוננים לקראת היום הקדוש (ומצווה בו יותר מבשלוחו, “כי הא דרב יוסף מחריך רישא רבא מלח שיבוטא”. עי’ קידושין מא ע”א), וספק רב אם המוני בית ישראל צאן קדושים יוכלו לעמוד באתגר האופטימי שהציבו בפניהם הני רבוותא. על כן הגיוני יותר לענ”ד להמליץ להדליק אחרי המשחק (אף שפסיק רישא הוא שחלק מהקהל יהיו אבלים שפטורים מן המצוות, אבל יש כאן לכל היותר מכניס עצמו לאונס. ראו עירובין סז ע”ב, “ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה”, ובמפרשים שם ועוד הרבה).

יש לזכור שהזמן להדליק הוא עד שתכלה רגל מן השוק, ובזמננו ומקומותינו זה ודאי מתקיים גם בשעה 19:30, אלא שיש דין זריזין מקדימין. אך כנגד זה עומד אופן ההדלקה שיהיה גרוע יותר, ולענ”ד זה גובר שהרי זה שיקול של הידור שנוגע לקיום הדין עצמו. ואם לא ראיה לדבר רמז לדבר, מה שרבותינו הורו לא לומר קידוש לבנה מיד במוצאי הצום (ביו”כ ובט’ באב). אמנם רבו בזה הטעמים והדעות, אבל בפשטות נראה שזה מחשש שמא מחמת הרעב יאמרו אותו בחיפזון כדי להגיע לסעודה (ראו כאן בשאלה). ובכל זאת לא הורו לאומרו מיד בתום הצום אלא דחו אותו לזמן מאוחר יותר. והוא הדין לנדון דידן.

מעיקר הדין

עד כאן הנחתי שאכן יש עניין להקדים את ההדלקה אבל השיקול של אופן ההדלקה גובר על זה. אבל יש לזכור שמי שידליק הערב נר חנוכה בצאת הכוכבים מפרסם את הנס ללטאות, במקרה הטוב. נדמה לי שרק רגלן תהיה בשוק באותו זמן (בכל אופן, רגלי שלי לא נטרתי מלכת השוקה). אם רוצים שאנשי השוק יראו את הנרות ויפורסם הנס, נראה שיש להדליקו לכתחילה אחרי המשחק. גם אם נדליק חמש דקות קודם המשחק, הרי אז האנשים בבתיהם להדלקת הנר והכנות למשחק, ואחרי זה הם לא ייצאו לשוק אלא יחזו בטוב פני מסי ואמבפה במשך כשעתיים ומעלה. אז מיהו זה ואיזה הוא שיתלווה ללטאות בפרסום הנס?! על כן נראה שגם מעיקר הדין, ולא רק בדיעבד, עדיף להדליק אחרי המשחק, כאשר יגיעו רגלי האנשים מהמגרש לשוק (דכידוע בכדורגל, הרגליים אינם בשוק אלא על המגרש).

אמנם בעת כותבי את הדברים תהיתי כיצד תולים חז”ל את זמן ההדלקה בכילוי רגלי אנשים מהשוק, הרי בין יהודים רגלי כולם בביתם שכן הם מדליקים נרות חנוכה. אז רגליו של מי נמצאים בשוק שיפורסם אצלם הנס? יש לזכור שמאז חצי הגמר אפילו רגליהם של אפריקיים (הרחבות. ראו שבת לא ע”א) ותרמודאי (ראו שבת כא ע”ב) כבר לא נמצאות בשוק. שמא תאמרו שהלכה זו נאמרה ליהודים שישבו בין גוים, ופרסום הנס מיועד לגוים, זהו בעצמו דוחק, ובפרט שהלכה זו נוסדה על ידי תנאים בארץ ישראל (לדעתי לא על ידי החשמונאים) ושם בפשטות לפחות חלק מהיישובים היו יהודיים לגמרי.

בכל אופן, אם הכוונה שההדלקה תהווה פירסומי ניסא ליהודים שיוצאים לשוק אחרי ההדלקה (ובזה מיושב מדוע נדרשת כמות של לפחות חצי שעה שמן), אזי פשיטא שבנדון דידן יש להדליק אחרי המשחק, שהרי המדליק לפני המשחק הנר יכבה עוד במחצית הראשונה רח”ל. ואם מדליק אחרי המשחק, אזי אז ייצאו ההמונים לרחובות, מי לבכיו ומי לריקודיו במזרקת כיכר מלכי העירייה, וכך יראו כולם את נרותיו  הזעירים ויתפרסם הנס באופן היותר משובח ונעלה.

מילות סיום

הלום ראיתי מה דדריש רבא בחגיגה ג ע”א:

דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים…

וכידוע, כל אמורא שמוזכר בגמרא היה יכול להחיות מתים. רבא הקדוש כבר צפה שרגליהם העדינות והנאות של ישראל אולי יהיו בשוק אבל ממש לא במונדיאל (שעולים אליו ליראות ברגל). דישראל הללו רחמנים בני רחמנים, אבל לא ממש שחקנים בני שחקנים. ואף דיפו פעמיהם בנעלים של בת נדיב, קצת פחות יפו בנעלי הכדורגל. בעוונותינו בעניין זה יפיותו של יפת לא ממש שורה באוהלי שם. מה טוב שאבינו אברהם ע”ה ברוח קודשו כבר הקדים להביא לנו גרים (“שהיה תחילה לגרים”), ומכאן להני אפרקיים שרגליהם רחבות שמשחקים עבורנו בכל דוכתא, וכידוע דהמכבים דהאידנא הלו המה אנשי השם האפריקיים.

אלא שכעת רק נותר לנו לשנות את החוקים בפיפ”א, ולאפשר גם לנבחרת לאומית להשתמש בשחקני רכש (גר תושב), ואז אולי נגיע לגמר המונדיאל הפיננסי. ואפשר כשמאמנם יהיה יהודי יהיה בזה משום אמירה לנכרי או זריקת קיסם לאש על ידי יהודי, והוא קידוש השם שאין כמותו שנאמר: “ונער קטון נוהג בם”.

ומדאתינן להכי, אין לי אלא להמליץ מעומק ליבי שבבחירות הבאות לפיפ”א ייבחרו דרעי, ביבי, בן גביר וגולדקנופף. המצע שלהם מאד מתאים לניהול הארגון החשוב הזה שכאן תוכלו לראות מעט מעלילותיו במונדיאל הזה (לא מצחיק בכלל) וכאן על שחיתותו בכלל. אם כן, בן גביר ודאי יגדיל לעשות בהריגת המוני גוים (ערבים ואחרים) בעת הקמת האיצטדיונים. אם אלו הרגו באויביהם ואבד כששת אלפים או שבעת אלפים איש, הרי בן גביר יפליא לעשות בזה טובא. דרעי וביבי כמובן ישחיתו את המערכת הרבה יותר טוב ממה שעושים ראשיה כעת ובעבר. אם אלו מועלים בכספים ומודחים, הרי שאלו שלנו כבר ישבו או יישבו בכלא, וידם להם רב בכל מילי דשחיתות, סיגרים, שמפניה, ויישוב ארץ ישראל בבתים שונים כדת אין אונס. ואילו גולדקנופף, שסוגר את החמישייה שלנו למונדיאל הבא, יוודא שלא תהיה שם “תרבוס יו-וון” ושזמן הגמר לא יעלה שוב על זמן הדלקת הנר. וכשהם יגלו לו שיש משבר דיור וחסרים איצטדיונים, הוא תמיד יוכל לארגן פרויקט בנייה כמו בקאטאר (במחיר סביר של כעשרת אלפים מתים, באמירה לנכרי או לחילוני). ואז יאמר להם אותו צדיק, חסידא ופרישא, בלשונו הטהור: “עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר”.

לא נותר לי אלא לסיים בתפילה ליושב מרומים, שתיקנתי לומר אחרי הדלקת נרות הערב, רגע לפני שרגלו של מסי כלה מן השוק (זהו כנראה המשחק האחרון שלו):

יהי רצון מלפניך ה’ אוא”א שבזכות הדלקת הנר כהלכתה שעשינו השנה, שתזכנו לראות גמרים רבים וטובים לפניך (לאישה: שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצילנו מגורלן של נשים עגונות שבעליהן טבעו במים שאין להם סוף בקטאר). ויהי רצון שתזכנו לעשות כן אך ורק באמצעות אמירה לנכרי, אבל חמול על הנכרים שגם הם ברואיך, ותן להם לנצח את היוונים, בבחינת יכה יוסי את יוסי, ובא לציון גואל ושלום על ישראל.

הלוא כה דברי כאש נאום ה’.