Semantics in faith
Hello Rabbi,
אני חושב שנפלה טעות בהמשגת המושג 'אמונה', לדעתי, השאלה שצריכה להישאל היא האם אני חושב שיש אלוהים ולא האם אני מאמין שיש אלוהים.
זאת כי אמונה משמעותה נתינת אמון במשהו, לכן אני יכול להאמין בה' שיתן לי אריכות ימים או אברהם לדוגמא מאמין בהבטחת ה' וה' מחשיב לו זאת כצדקה. אבל נתינת אמון בעצם מציאות ה' זה משפט ריק שלא אומר כלום.
לעומת זאת, אם אדם חישב חישובים והגיע למסקנה שכנראה יש אלוהים, הרי שהוא *חושב* כרגע שיש אלוהים, ולא מאמין בכך.
What do you think?
למה חשובה השאלה הסמנטית? השאלה מה חשוב ולא מה פירוש המילה 'אמונה'.
לעצם העניין, מושג האלוקים כולל בתוכו את העובדה שציווייו מחייבים. אלוקים הוא מי שעצם העובדה שהוא מצווה מספיקה כדי להתחייב בזה. מי שלא רואה כך את אלוקים (למשל, אם הוא אומר: אני יודע שאלוקים ציווה, אבל למה עליי לקיים?) לא מאמין באלוקים (לפחות לא מבין נכון את המושג אלוקים). בדיוק כמו שמי ששואל: אני יודע שהמוסר אומר X אבל למה מוטל עליי לעשות X? אינו מבין מהו מוסר.
במאמרך הכרת הטוב פילוסופי לא ניסת להסביר זאת?
נדמה שההסבר שם אינו "אלוקים הוא מי שעצם העובדה שהוא מצווה מספיקה כדי להתחייב בזה. מי שלא רואה כך את אלוקים (למשל, אם הוא אומר: אני יודע שאלוקים ציווה, אבל למה עליי לקיים?) לא מאמין באלוקים (לפחות לא מבין נכון את המושג אלוקים)".
כלומר, האם רב יוכל לחדד על מה יושב ההסבר שם לאור דבריך כאן?
זו בדיוק משמעות הכרת הטוב הפילוסופית. כשאלוקים הוא היסוד שעליו בנוי הכל (כולל אותי וכל שאר העולם) אז מעצם היותו כזה יש חובה לציית ולעבוד אותו.
Leave a Reply
Please login or Register to submit your answer