A doubter of the voice of the rabbi in doubt of faith

תודה על התשובה, ועדיין: 1. אני שואל במידה ואכן אני סבור כי זה ספק לפחות שקול.
2.אז מה, אני טוען שגם לפי ההיגיון של ההלכה אין סיבה לחייב אותי, הכלל המדובר הינו סברתי והגיוני – חיוב דרבנן הינו קלוש ומתבטל במידה של ספק, אז מדוע שלא יתקיים גם כאן?.

הספק הזה נמצא במישור האישי שלך ולא של ההלכה. לכן אתה זה שצריך להחליט האם ספק כזה די בו כדי לבסס מחויבות למערכת או לא. אם תחליט שלא – אז כמובן תפטור את עצמך. אבל אם אתה מחויב, אז כללי המערכת הם שבספק דרבנן יש להקל ולא בוודאי דרבנן. כלורמה כלל הזה הוא רק בספק שבתוך המערכת. הרי ההלכה עצמה אמורה לקחת בחשבון את העובדה שמקיים ההלכה אינו בטוח (כי אין ודאות בכלום), ובכל זאת אמרה שיש דיני דרבנן והם מחייבים ושרק בספק מקילים. ושבספק דאורייתא מחמירים ורק בספק ספיקא מקילים.
גם אני לא טענתי שלא אקיים את ההוראה ההלכתית מפני שזה מה שההלכה אומרת לי לעשות מפני שאני בספק. זו החלטה שלי ולא הוראה הלכתית.
בקיצור, זה סתם פלפול מיותר.

דומני שלא הובנתי.
אני לא מדבר על חוסר וודאות כמו כל דבר בחיים (החושים וכו), אלא על רמה קריטית בהרבה, נאמר: 50 – 50, הרציונל מאחורי ספד"ר לקולא הינו שההלכה אינה מחייבת במצבים של ספק – עוצמת החיוב חלשה ואינה מתקיית בוודאות, וממילא גם ההלכה תודה שאם אני במצב של ספק אינני מחויוב.

הובנת היטב ועניתי.