איסור מוסרי להתאבדות

זו הערה טובה. מנקודת המבט של אתאיסט מוסרי (מצב שבעיניי הוא אוקסימורון, אבל הוא קיים) יש איסור מוסרי לרצוח ואין איסור מוסרי להתאבד. מנקודת מבטו לאדם יש בעלות  מוחלטת על חייו ולאף אחד אחר אין זכות לפגוע בזה. אמנם מנקודת מבט דתית יש מקום לראות בזה גם איסור מוסרי. זו באמת דוגמה נדירה לעיקרון מוסרי שאינו אוניברסלי אלא יהודי (או דתי). לא חשבתי על כך. אמנם יש לזכור שזה נוצר רק בגלל שיש כאן צד לא עקבי (אתאיסט שמחויב למוסר). לולא זה לא הייתה כאן מחלוקת. ואולי אפשר לומר שהאיסור לרצוח מחולק בעצמו לאיסור מוסרי שקיים רק ביחס לזולת ואיסור דתי שקיים גם ביחס לעצמי. כלומר גם אם כל העולם היה עקבי והיה מבין שאין מוסר ללא אלוהים, עדיין האיסור להתאבד לא היה קיים במישור המוסרי. אלא שלפי זה יש כאן איסור דתי שאינו הלכתי (כלומר שקיים גם ללא ההיבט ההלכתי). סוג של לפנים משורת הדין או מידת חסידות. ואז יוצא שהאיסור להתאבד הוא מידת חסידות על האיסור ההלכתי לרצוח, אבל הוא שייך למישור הדתי ולא למישור המוסרי. ובאמת נראה שזהו ההבדל בין “קדושים תהיו” (לפי הרמב”ן שם) לבין “ועשית הישר והטוב”. הראשון הוא מידת חסידות דתית, כלומר הרחבות של הצווים המוסריים, ואילו השני הוא צו מוסרי שמנותק מההלכה. הערה מצוינת, וזה בהחלט שווה עוד חשיבה.