הבוז ליהדות ישראלית

שלום הרב, שמעתי אותך אומר שאתה חש בוז כלפי תנועות רוח חדשות בצורת יהדות ישראלית/מסורתית וכדומה.
אני מבין למה לחוש בוז כלפי קטנות מחשבה, אבל רציתי לאתגר לגבי התפיסה הזו. אתה טוען שיהדות מהסוגים האלה היא פולקלור ולא רצינית כי היא נשענית על טיעונים פרגמטיים ולא על טיעונים רציולנים, אבל אמונות של אנשים לא תמיד שקופות לעצמם, יכול מאוד להיות שגם בקרב אותם ציבורים ישנן אמונות שהם אינם יודעים לנסח. אני יודע שבשיח הפופולרי נשמעו לאחרונה קולות בשבח הפרגמטיות של הדת. אבל לפי דעתי התנועות האלו הן לא פרגמטיות בלבד, יכול מאוד להיות שהם חושבים שיש משהו נכון ביהדות והם לא יודעים מה, דברים מסויימים נשמעים להם נכונים ודברים מסויימים לא ועל פי זה הם בוחרים לעצמם את דרך חייהם.
נאמר ובן אדם סבור ב 80% שיש אלוהים ו ב 20% שהתרחש מעמד הר סיני, מאוד הגיוני לי שהוא יבחר להיות בן אדם שמשתית את תפיסת המוסר שלו על אלוהים כי הוא סבור שיש תוקף אלוהי למוסר, ויקיים רק חלק מהמצוות כי הוא לא מוכן לשים את כל הג’טונים על משהו שהוא רק חמישית מאמין בו.
מה אתה חושב על סוג כזה של אמונה?
נשמע לך הגיוני?
תודה רבה! אוהב מאוד לשמוע את ההרצאות ולקרוא את החומרים.