חולשת הרצון ודטמיניסטיות
בעניין “חולשת הרצון” –
הטענה שאתה מביא הרבה פעמים היא שכל בחירה מודעת של אדם היא למעשה שיקוף של ערכיו, כך שגם כשאדם עובר עבירה מתוך “יצר הרע” זה מראה למעשה שבסולם הערכים שלו ההנאה הרגעית מדורגת יותר גבוה מהאיסור ההלכתי. כך שלא ניתן לומר שאדם “לא נוהג לפי הערכים שלו”.
שאלתי:
א. אם כל התנהלות של אדם מגיעה כשיקוף בלבד של סט ערכים בו הוא מחזיק, זה לכאורה אומר שאין בחירה חופשית, שהרי אדם לא “בוחר” כלום כיון שכל מעשיו הם תוצאה דטרמיניסטית של ערכיו (=שיקוף של ערכיו), שגם ביניהם אין לו אפשרות “בחירה” (שהרי אדם לא “בוחר” להחזיק בסט ערכים מסויים).
ב. איך ניתן להסביר אדם שביום אחד התגבר על “יצר עבירה” 3 פעמים ו-3 פעמים לא התגבר ועבר את העבירה, לסירוגין (לא עבר, עבר, לא עבר, עבר וכו’), שהערכים שלו השתנו 5 פעמים במשך אותו יום?
Discover more from הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
- זו בדיוק הטענה של חולשת הרצון. ראה בשני הטורים שעוסקים בזה כאן. בקצרה, הוא יכול לבחור בשני מישורים: 1. בערכים שאליהם הוא מחויב. 2. האם לנהוג על פי הערכים שבחר או לא להיות בוחר אלא נגרר.
- הדטרמיניסטים צריכים להסביר דבר כזה גם בלי קשר לחולשת הרצון. הם יתלו זאת בשינוי נסיבות צדדיות אחרות.
Discover more from הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
Leave a Reply
Please login or Register to submit your answer