“לכבד את הנופלים, אך לבדוק את הנתונים”

תמיר דורטל הציג את שיעור הנופלים הגבוה יותר בקרב הציבור הדתי לעומת הציבור החילוני כנתון המחייב הערכה והוקרה מיוחדת לציבור יקר זה.
בראש ובראשונה — אני חש הכרת תודה עמוקה לכל חיילי צה\\\”ל, מכל מגזר ודעה, המוסרים את נפשם למען ביטחון מדינת ישראל.
 
עם זאת, ראוי לבחון את הנתונים בעין בוחנת ולהציע הסברים אפשריים לפערים הסטטיסטיים:
 
1. הרכב גילאים שונה בין האוכלוסיות — החברה הדתית צעירה יותר באופן מובהק מהחברה החילונית בשל שיעורי ילודה גבוהים יותר. כתוצאה מכך, שיעור בני גיל הגיוס מתוך כלל האוכלוסייה הדתית גבוה יותר, בעוד שהחברה החילונית מבוגרת יותר ולכן “מכילה” פחות צעירים בשיעור יחסי. נתון זה עשוי להגדיל אוטומטית את מספר הנופלים הדתיים ביחס לחלקם באוכלוסייה הכללית.
 
 
2. מסלול ההסדר והשפעתו על כשירות מבצעית — חלק משמעותי מהציבור הדתי הלאומי מתגייס דרך מסלול ישיבות ההסדר, שבו משך השירות הצבאי קצר בהרבה (כ־16–17 חודשים בלבד לעומת 32 חודשים בשירות מלא). קיצור תקופת השירות עשוי לפגוע ברמת ההתמקצעות והניסיון המבצעי של חלק מהלוחמים, מה שעלול לתרום, לפחות במידה מסוימת, להבדלי סיכון.
 
 
 
מכאן, ייתכן שהפער הסטטיסטי אינו משקף בהכרח מסירות גבוהה יותר בלבד, אלא נובע בחלקו מגורמים דמוגרפיים ומבניים.
 
יחד עם זאת — אין בכך כדי לגרוע כהוא זה מערך הקורבן והגבורה של כל חייל וחייל שנפל. כל אחד מהם קדוש לנו וחובנו אליו איננו נמדד במספרים.