מהו גבול פועלו של האדם לעומת פועלו של הבורא בעולם?

באילו תחומים בחיינו ניתן לומר שאנו פועלים באמת בכוחות עצמנו, ועל כן הקרדיט על העשייה מגיע לנו במלואו — ובאילו תחומים נדמה לנו שאנו פועלים לבד, אך למעשה אין הדבר כך?
למשל, בברכת “המוציא לחם מן הארץ” אנו מברכים את ה’ על הלחם, אף שהוא לא “מוציא” לחם מן האדמה בפועל — הרי האדם הוא שחורש, זורע, קוצר, טוחן ואופה. אם כן, מדוע מייחסים את המעשה לה’?
וכן בבקשה על הגשם — אנו יודעים שהגשם הוא תוצאה של תהליך פיזיקלי טבעי של אידוי ועיבוי, אז מה המשמעות של תפילה לגשם בעידן שבו אנו מבינים את המנגנון המדעי?