מסורת קולקטיבית כמבחן אמונה: בין סיני לפאטימה וזייתון – ושאר מקומות ודתות

שלום הרב,
רציתי לשאול שאלה באמונה,
עברתי פה באתר על השאלה הזאת שמזוכרת גם בספר המצוי הראשון, הפנת שם למספר מקורות, ולצערי נראה שפספסת לגמרי את העובדות ולא התייחסת בצורה מספקת לשאלה הזאת (הייתה “נעול” כטור 247) . 
נתחיל עם העובדות:
לגבי פאטימה:
13.5.1917 – הופעה ראשונה: “גברתנו של המ Rosario” נראית לשלושת הרועים ומבקשת לחזור בכל חודש עד אוקטובר.
13.6.1917 – הופעה שנייה: דגש על אמירת המחרוזת (הרוזרי) ועל “לב מרים ללא רבב”.
13.7.1917 – הופעה שלישית: הבטחה שיתרחש נס באוקטובר; נולדת המסורת של “שלושת הסודות של פאטימה”.
19.8.1917 – הופעה רביעית (בואליניוֹש): נדחתה מה־13 באוגוסט; ממשיכה הקריאה לתפילה ולתשובה.
13.9.1917 – הופעה חמישית: התכנסות גדולה יותר של מאמינים סביב האתר.
13.10.1917 – ההופעה השישית ו“נס השמש”: בתום ההופעה, קהל המוערך בכ־70,000 מתאר את השמש “רוקדת/נעה” ומקרינה צבעים; רבים מדווחים שהבגדים והאדמה הרטובים התייבשו. האירוע נכנס למסורת העממית כנס גלוי לקהל. 
מאז נוהגים לציין מדי שנה ב־13 במאי את זכר פאטימה.
לגבי זייתון:
2.4.1968 – ההופעה הראשונה: דמות אורית של מרים נראית על גג כנסיית סנט מרי; תחילה מזוהה בידי עוברי אורח מוסלמים, ומתאספים סקרנים סביב המקום.
9.4.1968 – הופעה שנייה: משלב זה הדיווחים נעשים תכופים. לפי המסורת הפופולרית, בחודשים שלאחר מכן הופיעה לעיתים עד 2–3 פעמים בשבוע, לעתים למשך שעות.
מאי 1968 – אישור כנסייתי קופטי: הפטריארך הקופטי קירילוס השישי מקים ועדה; מהודעות בית הפטריארך משתמע שההופעות “נמשכות לילות רבים” ואושרו כאמינות.
1968–1971 – רצף הופעות רב-שנתי: הדמות מתוארת כלבושה לבן, נעה על הכיפות, כורעת מול הצלב; לעיתים מופיעות “יוני אור”, הבזקים וריחות קטורת; ללא מסרים מילוליים – “שתיקה מדברת”. הקהל היה אדיר (במסורת הפופולרית מדובר בהמונים ואף במאות אלפים בלילות שיא).
סוף 1971 – דעיכה: ההופעות נפסקות; הזיכרון העממי נשאר כנס ציבורי רחב־היקף שנמשך במהלך כמה שנים ולא כאירוע של ליל אחד.
 
ועתה לשאלה,
אם אמונת היהדות מוצדקת משום מסורת קולקטיבית אמינה, ובהינתן שגם לנצרות יש מסורות קולקטיביות של אירועים ציבוריים רבי־עדים עם תיעוד בן־זמני והכרה כנסייתית (למשל: פאטימה 1917; זייתון 1968–1971), האם אין לחייב אותו משקל אמון גם למסורות הנוצריות—אלא אם תוצג הבחנה אפיסטמית רלוונטית שמסבירה מדוע המקרה היהודי חזק מהן? אם אין הבחנה כזו, מדוע אתה מקבל את המסורת היהודית ודוחה את הנוצרית?
תתי־שאלות להבהרה:
מהו הקריטריון המבחין שבזכותו המסורת היהודית עוברת את סף האמון, בעוד שהמסורות הנוצריות אינן עוברות אותו?
אם הקריטריון הוא “דיבר ה׳ עם כל העם” (לעומת הופעות/נסים לקבוצות), מדוע זהו הבדל אפיסטמי—כלומר כזה המעלה את ההסתברות לאמת—ולא רק הבדל תיאורי שמוגדר כך שרק סיני יתאים לו אד הוק?
אם הקריטריון הוא “שרשרת מסירה לאומית רציפה”, כיצד הוא מתמודד הן עם ביקורת המקרא (המציעה מסורות־מקור ועריכה מאוחרת) והן עם אירועים מודרניים רבי־עדים שלהם תיעוד בזמן אמת והכרה מוסדית (כמו פאטימה וזייתון)?
ואם תטען שהם רק ראו אור כלשהוא אבל זה לא אומר כלום מבחינה תאולגית,
זוהי טענה בעייתית מאוד כי בזייתון מדובר בכנסייה קופטית המוקדשת למרים זה עשרות שנים קודם האירועים (נחנכה ב־1925). הופעת תופעות אור דווקא שם עולה בקנה אחד עם ציפייה דתית קודמת — ולא בכל מקום רנדומלי. בוני הכנסייה ייחסו להקמה השראה חזונית מוקדמת, ואף קיימת מסורת על “ברכה לאחר ~50 שנה” — והאירועים אכן מתחילים ב־1968 (כ־50 שנה לאחר החלום המתואר משנת 1918). כשיש התאמה לתרחיש שנטען מראש, גם “אורות בלבד” מקבלים משקל סטטיסטי גבוה יותר מאשר צירוף מקרים. (וכנ”ל לגבי פאטימה).

נעזרתי בשאלה ב-CHATGPT וGROK לבחינת מהמינות הנתונים. ביקשתי ממנו גם לבחון את כל האירועים הידועים בהיסטוריה האנושית עם מעל ל-500 עדים והוא נתן לי את התוצאות הבאות: 

ניסים בהיסטוריה האנושית מאז 3000 לפנה”ס – עם עדות המונית (מעל 500 עדים לפי מסורת)
1. ניסים בתרבויות עתיקות במזרח התיכון ומצרים (כ-3000–500 לפנה”ס)
לפי אגדות מצריות עתיקות (כתובות על פפירוס וסטלות, כגון פפירוס אדווין סמית), אימהוטפ, כוהן ואדריכל, נחשב לאל רפואה שביצע ניסי ריפוי המוניים במקדשים, כולל החלמת חולים קשים.
הפיכת מים לדם ו-10 המכות במצרים (כ-1250 לפנה”ס): כל עם מצרים ובני ישראל ראו את המכות (דם, צפרדעים, ארבה, חושך, וכו’); מסורת תנ”כית מקבלת מיליונים כעדים. (ספר שמות).
חציית ים סוף (כ-1250 לפנה”ס): כל בני ישראל (מעל 600,000 גברים + משפחות = מיליונים) ראו את הים נבקע; נס אלוהי. (שמות י”ד).
2. ניסים בתנ”ך (יהדות, כ-2000–100 לפנה”ס)
מעמד הר סיני (כ-1250 לפנה”ס): כל עם ישראל (מיליונים) ראה את אלוהים יורד בהר, רעמים, ברקים ומעניק תורה. (שמות י”ט-כ’).
המן מן השמים (כ-1250 לפנה”ס): מזון ירד מהשמים יומיום לכל בני ישראל במדבר (מיליונים). (שמות ט”ז).
כיבוש יריחו (כ-1200 לפנה”ס): חומות נפלו מקול שופרות מול צבא יהושע (אלפים). (יהושע ו’).
שמש עומדת דום (כ-1200 לפנה”ס): יהושע עצר את השמש מול צבא ועם (אלפים). (יהושע י’).
אליהו מעלה אש מהשמים (כ-850 לפנה”ס): אש ירדה מול כל ישראל, 450 נביאי בעל ו-400 נביאי אשרה (אלפים). (מלכים א’ י”ח).
נחש הנחושת מרפא (כ-1250 לפנה”ס): נחש על מוט ריפא אלפי ננשכים מול כל העם. (במדבר כ”א).
3. ניסים בתרבויות אסיה העתיקות (הודו, סין, כ-2500–500 לפנה”ס)
לפי אגדות מאיה (מתועדות בקודקסים כמו דרזדן), כוהנים במקדש צ’יצ’ן איצה חזו אירועים קוסמיים (כגון ליקוי חמה) באמצעות גולגולות קריסטל, שנחשבו על- טבעיות. הקהל ראה את התגשמות הנבואות.
קרישנה מרים הר גוברדהן (כ-1500 לפנה”ס, הינדואיזם): קרישנה הרים הר להגנה על כל תושבי ורינדאוון מפני גשם (אלפים). (בהגווטה פוראנה).
רמה חוצה את הים (כ-1000 לפנה”ס, הינדואיזם): גשר נבנה על ידי צבא קופים מול צבא (אלפים). (רמאיאנה).
נס התאומים של בודהה (כ-500 לפנה”ס, בודהיזם): בודהה יצר כפילים, אש ומים, מול קהל גדול בסראווסטי (אלפים, כולל נזירים ואלים). (טיפיטקה).
15 ימי הניסים של בודהה (כ-500 לפנה”ס): בודהה הציג כוחות על-טבעיים 15 ימים, ששינו אלפי מוחות מול קהל. (מסורת בודהיסטית).
4. ניסים במיתולוגיה יוונית-רומית והודו (כ-1000 לפנה”ס – 500 לספירה)
וספסיאנוס מרפא עיוור ולוקה (70 לספירה): הקיסר ריפא מול קהל באלכסנדריה (אלפים). (טקיטוס, היסטוריות).
נסי הריפוי של אפולוניוס מטיאנה (אסיה, הודו) (100) – לפי כתביו של פילוסטרטוס (חיי אפולוניוס), אפולוניוס, פילוסוף ומיסטיקן ניאו-פיתגוראי, ביצע ניסי ריפוי וחיזויים בהודו, כולל החלמת חולים ו”השפעה על הטבע” מול קהלים גדולים.
5. ניסים בנצרות (מאה 1 לספירה ואילך)
האכלת 5000 (מאה 1): ישו הכפיל לחם ודגים ל-5000 גברים + נשים/ילדים (אלפים). (מתי י”ד).
הופעת ישו ל-500 אחרי תחייה (מאה 1): ישו הופיע ל-500+ אחים בבת אחת. (1 קורינתים ט”ו:6).
קדושים קמים לתחייה בירושלים (מאה 1): מתים קמו והופיעו לרבים (אלפים). (מתי כ”ז:52-53).
6. ניסים באיסלאם (מאה 7 לספירה ואילך)
פיצול הירח (מאה 7): מוחמד פיצל את הירח מול תושבי מכה (אלפים, כולל קורייש). (קוראן 54:1-2; הדית’).
מים זורמים מאצבעות (מאה 7): מים זרמו מאצבעות מוחמד מול צבא (אלפים). (הדית’ בבוכארי).
7. ניסים בימי הביניים והתקופה המודרנית (500–2025 לספירה)
נס האש הקדושה בירושלים (שנתי מאז מאה 4, כולל 500–1890): אש יורדת מהשמים בכנסיית הקבר מול אלפי מאמינים כל שנה; מסורת נוצרית מקבלת זאת כנס. (כתבי אבות הכנסייה ומסורת אורתודוקסית).
נס לנציאנו (750, איטליה): לחם ויין הופכים לבשר ולדם במיסה מול קהילה (מאות עד אלפים). (מסורת כנסייתית).
נס בולסנה (1263, איטליה): לחם מדמם במיסה מול כומר וקהילה (אלפים). (מסורת אוקריסטית).
נס הדם של סן ג’נארו (שנתי מאז 1389, נאפולי): דם נוזל מול אלפי מאמינים כל שנה. (מסורת קתולית).
התגלות של הבתולה מריה לחואן דייגו (1531), כולל נס ורדים ותמונה על טילמה שהוצגה לבישוף ולקהל. הובילה להמרות דת המוניות של ילידים.
לביטציות של יוסף מקופרטינו (1603–1663, איטליה): לביטציה מול קהלים, כולל האפיפיור והחצר (אלפים). (רשומות כנסייתיות).
מעיין לורד (1858, צרפת): ברנדט סובירו חופרת ומעיין מרפא זורם מול קהל גדל והולך; ריפויים נצפו על ידי אלפים. (מסורת קתולית, אלפים עד מיליונים לאורך הזמן).
ניסים של שאירדי סאי באבא (1858–1890, הודו): יצירת אוכל, עצירת גשם וריפויים מול אלפי חסידים (הינדואיזם/סופיזם). (ביוגרפיות ומסורת).
נסי המים של פושפטינה (אסיה, נפאל) (1858) – במהלך פסטיבל הינדי במקדש פשופטינאת, דווח על מקור מים קדוש שהופיע באופן פתאומי והחלים מחלות, כפי שנצפה על ידי עולי רגל. האירוע תועד כ”נס הינדי”.
נס הדם של סן ג’נארו (שנתי מאז 1800 ועד היום, נאפולי, איטליה): דם נוזל מול אלפי מאמינים כל שנה. (מסורת קתולית, אלפים). (כבר מצוטט לעיל, ראה נס סן ג’נארו).
נס האש הקדושה (שנתי מאז 1800 ועד היום, ירושלים): אש יורדת מהשמים בכנסיית הקבר מול אלפי מאמינים. (מסורת אורתודוקסית, אלפים). (כבר מצוטט לעיל, ראה נס האש הקדושה).
נס השמש בפטימה (1917, פורטוגל): השמש “רוקדת” מול 70,000 אנשים. (מסורת קתולית, 70,000).
מדונה בוכה בסירקוזה (1953, איטליה): פסל מדונה בוכה דמעות במשך ימים, נצפה על ידי אלפים שבאו לראות. (מסורת קתולית, אלפים).
גבירתנו מזייטון (1968–1971, מצרים): אפאריציה של מריה על כנסייה, נראתה על ידי מיליונים (עד 250,000 בלילה). (מסורת קופטית, מיליונים).
פסל בוכה באקיטה (1973–1981, יפן): פסל מריה בוכה 101 פעמים, נצפה על ידי אלפים שביקרו. (מסורת קתולית, אלפים).
שמש רוקדת במדג’וגוריה (1981–היום, בוסניה והרצגובינה): תופעות שמש דומות לפטימה, נצפות על ידי אלפי עולי רגל. (מסורת קתולית, אלפים).
קיבֵהו, רואנדה (1981–1989) – הופעות מריה
ניסי ריפוי של ריינהרד בונקה (אפריקה, ניגריה, דרום אפריקה, גאנה) (1974) – מסעות אוונגליסטיים עם דיווחים על ריפויים המוניים (עיוורים, משתתקים, תחייות). דוגמה: מסע בלאגוס (2000) עם קהל ענק. מספר עדים משוער: 1.6 מיליון באירוע אחד; מאות אלפים במסעות אחרים.
גבירתנו מאסיוט (2000–2001, מצרים): אורות ודמות מריה נראים מעל כנסייה מול אלפים. (מסורת קופטית, אלפים).
גבירתנו מווראק (2009, מצרים): מריה מופיעה מעל כנסייה מול 3,000 אנשים. (מסורת קופטית, 3,000).
נס אוקריסטי בווילקנור (אסיה, הודו) – דמות של ישו הופיעה על לחם קודש במהלך מיסה בכנסייה בהודו, נצפתה על ידי קהילה גדולה והובילה להגעת אלפים. מספר עדים משוער: מעל 500 (קהל בכנסייה, אלפים לאחר מכן).
נס השמש במדאן (אסיה, אינדונזיה) (2015) במהלך תפילה המונית נוצרית-קתולית, השמש נראתה “רוקדת” ויוצרת צורות צלב, כפי שדווח על ידי קהל גדול, כולל לא-נוצרים. מספר עדים משוער: מעל 10,000 (קהל התפילה
נס החלב של גנשה (1995, הודו ועולם): פסלי גנשה שותים חלב מול מיליונים. (מסורת הינדואיסטית, מיליונים).

מעניין לשים לב, שיש המון ניסים נוצריים שראו בהם את מריה או משהו כזה ורובם הגדול במאה שנה האחרונות במקומות רבים בעולם כפי שתוכל לראות.