ספרות המחשבה

הספר “לנבוכי הדור” הרב טוען שספרות המחשבה מדברת על הסובייקט לעומת ההלכה המדברת על האובייקט, ורק במידה ואותו ספר מחשבה מדבר אלי יש טעם ללמוד אותו.
עוד אמרת שבניגוד לספרות ההלכה(הבאת כדוגמה את קצוה”ח) העוסקת בפרשנות ובמבט אחורה, המהר”ל ודומיו לא באמת מפרשנים אלא מוסיפים תוכן משל עצמם ומעגנים אותו במדרשים קודמים.
א. בספרות ההלכה עצמה גם יש המון פרשנויות שלא סביר שבעל הטקסט הקודם אכן כיוון לכך, דוגמה בולטת לכך היא התפלפלויות של אחרונים ברמב”ם. אז אם כך גם לזה אין ערך?
ב. גם אם נקבל את ההנחה שהמהר”ל ודומיו הם לא פרשנים אלא חדשנים, למה זה לא תורה? מדובר ברעיונות חדשניים העוסקים ביהדות שראוי ללומדם לא פחות מגמרות או ראשונים שהקשר בינהם להלכה המעשית רחוק. אני שואל כיוון שאני שומע ממך מוטיב של הפחתה בערך לימודי האמונה/ מחשבה ומנסה להבין למה בעיניך ערכם פחות.