תודעה והכרה כדרך לגילוי אלוהי

אני חוזר על שאלתי שנשאלה כסר במסגרת “תגובה” בדפי השו”ת וייתכן שפוספסה ולכן שואל שוב בדף השו”ת הראשי –
טיעון –
האל קיים והוא אחדותי ואין צורך בסיבתיות (נון-דואליות).
האל נצחי והמציאות נצחית.
האל מתקיים במציאות הטבעית באמצעות שני צדדים רוחני וגשמי ולמעשה סוג של מטבע עם שני צדדים.
המציאות היא ביטוי של האלוהים בטבע ובאדם והחלק ה”רוחני” של האל נמצא בתודעה משותפת של בני האדם.
המילים כמובן מצמצמות את כל התפיסות האמורות לעיל וגם להלן אולם אין דרך אחרת לנסות ולהסביר.
הנחות – ביחס לאל
האל נצחי והמציאות גם היא נצחית לא היתה לה נקודת התחלה וגם לא סוף
היקום מתרחב וייתכן שיצטמצם שוב, יעצור או יקרוס וחוזר חלילה גם אם בתנועה מחזורית המציאות היא אינסופית
גם מהתבוננות בטבע ניתן לראות את המחזוריות וההתחדשות לצד שימור החומר
גם אם מחר העולם יתפוצץ או גל סולארי עצום ישרוף את כולנו המציאות תמשיך להתקיים
בענין האבולוציה (שכמובן קיימת) יש השלכות תודעתיות אלוהיות שארחיב בהן בסוף.
הנחות – ביחס לאדם השואף לאמונה
אדם לא יכול להגיע לידיעה שיש אלוהים לעולם
ולעולם יצטרך להאמין ולא לדעת וזאת מכיוון שאין בעולם ודאות מלאה בשום דבר (דה קארט ואח’).
ביחס לקיום בורא תבוני אני הולך בדרך שלך ואח’ רציונליזם וכו’ ומקבל הענין.
ביחס לציפיה להתגלות – אתה מאמין במעמד הר סיני ואני מסכים עם הרישא אך לא עם הסיפא
כלומר מסכים שהתגלות היא מחוייבת המציאות אך לא מסכים עם מעמד כזה של התגלות חד פעמית לרבים או התגלות לאיש ספציפי אחד.
בפרט שהתגלות כזו כתובה בספר רווי סתירות וטעויות גם אם מלווה במסורת כזו או אחרת (האם שיחקת פעם “טלפון שבור”)
לוגיקה –
חלק א – בחינה פוזיטיבית
נתמקד בחלק של ההתגלות הנדרשת –
כיוון שמציאות האל מחייבת התגלות הרי שכל אדם “זכאי” לחוות “התגלות” ללא הבדל דת גזע ומין ובכל דור ודור ללא מתווכים וללא עזרים חיצוניים.
יתירה מכך ה”גילוי” לא יכול שיחייב אינטיליגנציה גבוהה או יכולת אנליטית מתקדמת של האדם על פני אדם אחר אלא נדרש דבר אחד בלבד –
תודעה.
הגיון – האל ברא את הכל והכל צריכים להיות מסוגלים להכיר בו הכרה ישירה ובלתי אמצעית.
אם כן מה תהא אותה הדרך ?
אם נחזור להנחה (המקובלת) שאדם לא יכול להדיע לוודאות בשום דבר במציאות זולת ההכרה העצמית של “אני חושב משמע..” (ואני תופס שגם ה”חושב” היא לא נכונה כיון שהחשיבה עצמה כבר מתנהלת במוח ולא ב”מיינד” ונגועה בתפיסות, זיכרונות רגשות וכו’ – כלומר רק החווויה של “אני” היא היא החוויה היחידה בכל המציאות הטבעית שבה שאדם יכול להגיד עליה “יודע” ולא מאמין).
בשלב זה אני מניח שהאמת האולטימטיבית אליה סובייקט יכול להגיע היא תודעה מזוקקת.
כדי שאדם יגיע לאותה הידיעה ואותה החוויה של “אני” מזוקק הנקי מכל מחשבה תפיסה זיכרון וכו
נדרשת פעולה פשוטה של דימיון מודרך או מדיטציה של דקה או שתיים (לא אשראם בהודו ולא גורו ולא התבודדות ביער)
במהלך החוויה הזו שאדם יעשה הוא יחוש תמיד תחושות של נעימות וגם מה שאנו נכנה סוג של אהבה.
מסקנה –
מכיוון שהחוויה הזו בעיני היא חוויה רוחנית כיוון שלא ניתן להוכיח אותה אמפירית !
אני מבחין כמובן בין רגשות ותחושות שאפשר למפות אותם כיום בקורטקס או באיזורים אחרים של המוח או באמצעות כימיקלים או הורמונים המופרשים במוח לבין התודעה עצמה כלומר אותה תחושה מזוקקת של “אני” שמודע לכל התחושות והרגשות כמו מתבונן חיצוני נוכח.

ולכן ההיקש המתבקש מבחינתי הוא שאותה ההכרה/תודעה היא היא ההתגלות המחוייבת !
יתירה מכך – ההתגלות היא לא של אל חיצוני למציאות אלא אל פעיל ואחדותי שהוא חלק מהמציאות וחלק מהאדם.
ברור לי שהתגובה לכך יוצרת פעמים רבות לגלוג או טענה לשחצנות אבל ההפך הוא הנכון
ההבנה שאתה חלק מאלוהים משמעה שכל אדם שאתה פוגש הוא חלק מאלוהים !
יש לכך משמעויות עמוקות ואדירות !
הטלת אחריות אישית אמיתית ולא מתחמקת
דרישה לנהוג בטבע ובאדם בנועם ובאהבה
לפעול לאחדות אנושית ולא לפירוד כי האל הוא אחדותי
ועוד מסקנות רבות ומגוונות שמטרתן להוסיף אהבה ואחדות בעולם.
אבל הכל מתוך הכרה פנימית אמיתית וערה!
חלק ב – בחינה נגטיבית
בעיני, רציונליזם ומשחקי לוגיקה הם חשובים מאוד אבל אלה ניסיונות המבוצעים בתנאי מעבדה.
לא ניתן להתייחס לאמונה באל מבלי לבחון את המציאות ההיסטורית והעכשווית ולכן כאשר אני מתבונן במציאות מתוך מטרה להבין את הקיום אני בוחן גם את ההיסטוריה והאקטואליה
ואנו מוצאים לצערי שכל דת המאמינה באל יחיד ונפרד מייצרת מאמינים באל כדמותה (האנושית וגם הפיזית) וכשם שהאל נתפס כנפרד כך נפרדות הדתות זו מזו וגם בתוך עצמן וזה תקף לכל הדתות כולל היהדות
הסיבה לכך היא כפולה – האל הזה הוא חיצוני לעולם (אבא לא בבית) אנחנו מסירים מעצמנו אחריות מביאים לתוצאות מחרידות ואזי נכנסים מושגים של חטא קדמון ואח’ ומכיוון שהאל הזה איננו אנחנו משליכים עליו את התכונות שלמ עצמנו (האל נוקם, כועס, אוהב, סולח, מעניש) והכל כי אנחנו לא מכירים אותו באמת.
דוג’ (בהכללה כמובן) –
איסלם – אל מכניע אין מערכת יחסים בין האל לאדם אלא דרישה מוחלטת לכניעה = מאמינים דורשים כניעה מעצמם ומשכך גם כניעה מכל מי שלא כמוהם (שיעים/סונים וגם בתוך הקבוצות עצמן כמובן מנסים להכניע אחד את השני)
נצרות – החטא הקדמון – ממילא אין טעם במעשים לתיקון כי כולנו חוטאים ואבא לא בבית וגם בנצרות כמובן ישנו פירוד רב קתולים, אורתודוכסים ומאות קבוצות של פרוטסטנטים.
הפירוד רב ומלחמות לרוב.
יהדות – היהדות עברה גלגולים ורפורמות רבות והאל עבר את הרפורמות לצידה..
אל התנך לא דומה לאל הגלות הראשונה ולא דומה לאל הגלות השניה ולא דומה לאל הציונות הדתית אל הר המור לא דומה לאל מרכז הרב ולא דומה לאל החסידות ולא דומה לאל המתנגדים ולא דומה לאל שס ולא דומה לאל יהדות התורה ולא דומה לאל הקונסרביטיבי ולא דומה לאל הרפורמי.
האל היהודי מקנא, אוהב, נוקם, סולח, אבא – תכונות אנושיות ! שאנחנו השלכנו עליו ולכן גם מערכת היחסים של היהדות עם האל היא גם של ציות, תפילה, אהבה, אקסטזה, אבא וכו’
בסופו של דבר אל נפרד = היפרדות מ.ש.ל.
יתירה מכך ישנו הפרדוקס של האל החיצוני הסיבתי בכל הדתות המונותיאיסטיות – הגאולה. שכן כיצד ייתכן שמציאות סיבתית תהפוך לפתע אחדותית..גם כאן מצאה היהדות פתרון באמצעות לולינות קבלית חסידית..ואני שואל מדוע ? כשהפתרון מצוי לפנינו !
על אף הכל אין ספק שליהדות מקום מיוחד אצל האל האחדותי וזאת מתוך צפייה במציאות ההיסטורית –
ההנחה שלי בענין היהדות היא שיש לה תפקיד בעולם באופן כללי לעורר את העולם להכרה באל האחדותי.
וזו גם הסיבה לקשר שבין עם ישראל (הרוחני הנצחי) השואף להתגורר בארצו (הגשמית) כשם שהאל חי בתוכנו ועלינו להתעורר ולהכיר בכך.
עוד לענין זה התורה כמובן נכתבה על ידי בני אדם אולם יש בה ניצנים רבים של גילוי האל האחדותי ובעלי תודעה גבוהה רבים כתבו בה, לצד שרלטנים רבים.
דוג’ היסטוריות בודדות לחשיבות העם היהודי –
גילוי האל הבלתי מוגבל – אברהם
ערכים של חירות – משה
(בענין משה כאשר משה שואל לשמו של האל התשובה שניתנת היא האל האחדותי בשיא תפארתו “אהיה אשר אהיה”)
ממשל וחברה – מלכי יהודה וישראל
מוסר – נביאי ישראל
שחיתות – בית שני
גילוי האל האחדותי – ישו
הבעש”ט – פתרון למאות שנים של חז”ל באמצעות אל אחדותי שכדי לפתור את הפרדוקס צימצם את עצמו…
שפינוזה, איינשטיין, פרויד ו 25% מזוכי פרס נובל
(בתחומי הפיזיקה והרפואה עולה האחוז לכיוון ה 40) רובם הכמעט מוחלט לא דתיים…
הפרדוקס בעיני הוא שהדת היא מבנה פוליטי שמצמצם התפתחות רוחנית !
*לענין האבולוציה של התודעה – הרי שהאלוהים מתקיים בטבע ובמציאות ו”אבני הלגו” הקוונטיים המרכיבים את הכל הובילו בתהליך אבולוציוני ליצירתם של חיים על פני האדמה ובהמשך חיים תבוניים ובשיאם בני אדם בעלי תודעה והכרה מפותחים ובאלגוריה ניתן לדמיין זרע של פרח אשר נטמן באדמה מימי בראשית, ניצניו עלו לאחר הגשם הראשון וכבר העידו על קיומו והגבעול צמח ועלה אולם הפרח פרח רק בפרק זמן מסוים והעולם נחשף ליופיו רק ברגע מסוים..עוד בענין זה, ברור שהפרח ייבול וימות אולם זרעיו פוזרו באדמה ופרחים חדשים יעלו ויפרחו…ואידך זיל גמור
אשמח מאוד לקבל את התייחסותך לרעיונות אלה
בתודה מראש
מיכה