בין אדם לחבירו

מה לגבי מי שלא יוכל לשלם?

זיל בתר טעמא. יישאר חייב.

ראה בטור שעסק בזה שם באתי כמה ראשונים שמהם משמע שאם מתכון מראש לא לשלם אסור להציל עצמו. אבל אולי גם לשיטתם אם אינו מתכוון רק לא יוכל, אז מותר ויישאר חייב, לפחות במטא הלכה.

מה הכוונה ישאר חייב?
השאלה שלי אם מותר להציל עצמו בממון חברו, גם במקום שלא תהיה לו אפשרות לשלם לו בחזרה לאחר מכן, מהבחינה המטא הלכתית. לדוגמא, אם אדם צריך לעבור ניתוח יקר כדי להציל את חייב, ויש לו אפשרות לגנוב את הסכום ממישהו, אבל מכיוון שמדובר בסכום אסטרונומי, הוא יודע שהוא לא יוכל להחזיר לו בעתיד. השאלה אם מותר לו לעשות את זה.

אז כתבתי. מכיוון שהנימוק הוא תוס' סבשבת ד, כלומר שההלכה לא דורשת ממישהו לפעול באופן שאין סיכוי שיציית, לכן למעשה קשה לפסוק כרש"י. מתירים אדם להציל עצמו ולהיות חייב. לכן אני חושב (לא בטוח) שגם אם אין לו לשלם, עדיין מתירים לו להציל ולהיות חייב. או שיגייס כספים או שיירדו לנכסיו, וכמה שיצליחו יקחו. כמו כל בעל חוב.

האם יהיה מותר לו לנהוג גם באלימות לצורך ביצוע גניבת הכספים? למשל להכות אדם כדי להשיג את הממון שלו (כמובן מבלי לסכן את חייו), או לאיים עליו באיומי אקדח תוך ידיעה שהוא לעולם לא יממש את האיום.

האינטואיציה שלי אומרת שלא. לקחת כסף ניתן להישבון, פגיעה גופנית לא. כך גם לפי שאר הראשונים נראה שאסור לי לפגוע באדם כדי להינצל, למרות שמותר לי לקחת לו כסף.

אבל יש אנשים שמבחינתם זה שתיקח להם את ממונם (נניח את כל ממונם לצורך הדיון) יותר קשה להם מפגיעה גופנית. אז למה זה מותר וזה לא?

זהו מדרש חז"ל מפורש לגבי "בכל מאדך". סה שקשה להם, אז מה? זה ניתן להישבון ופגיעה גופנית לא.

אבל במקרה שאדם יודע שהוא לא יוכל לשלם בחזרה, זה לא ניתן להישבון.

[דעה פשוטה מני פשוֹט היא שכל זה הוא עסק של צו קטגורי מוכוון תוצאה שאם "יתירו" לפגוע בזכות הקניין (שכעיקרון עצמאי היא חנטריש גדול) כדי להציל כלומר כל האנשים הם חברת ביטוח חינמית לנזקקים להצלה אז בסה"כ ירבה הסבל יותר, ובמידת האפשר לא נותנים הדברים לשיעורים.]

זה ניתן עקרונית להישבון. יהיה חוב ויגבו כמה שיצליחו (מתרומות וצדקה, מכסף שיגיע אליו בהמשך וכו').

אבל חיסור הכסף מהזולת יכול להוביל לפגיעה גופנית גם בו, למשל אם הוא יצטרך את הכסף לצורך טיפול רפואי בעצמו. הרי יכול להיווצר מצב אבסורדי שבו יש אדם עשיר ועני ושניהם צריכים ניתוח יקר כדי להציל את חייהם. נניח שלעשיר יש כסף כדי לכסות את הניתוח ולא יותר. אז העני גונב מהעשיר כדי להציל את עצמו, עובר את הניתוח, והעשיר נותר כך למות.

אלו מקרים פתולוגיים. אם ידוע שזהו המקרה אז אסור כמובן.
יתר על כן, כל הדין הזה מדבר על מצב שבו יש ממון קונקרטי של אדם ספציפי שהפגיעה בו תציל אותי (כמו הגדישים במקרה של דוד המלך). סתם לשדוד מישהו מקרי זה בעייתי, שהרי החובה להציל אותי מוטלת על כל האנשים ולא דווקא עליו. אני חושב שבדיוק בגלל זה יש הסדרה של המדינה בעלויות הטיפול כדי לחלק את הנטל בין כלל הציבור.
הרי כאן אנחנו עוסקים בשיטתי שנראה לפסוק כרש"י ברמה העקרונית, והדיון מה למעשה. אבל לשיטת רוב הראשונים מותר מעיקר הדין לגזול כדי להינצל, ודלא כרש"י. האם לשיטתם מותר לי גם לשדוד כליה? דומני שהפוסקים מסכימים שלא. לדעתי רובם גם מחלקים בין ממון ספציפי שעומד לזה לבין סתם לשדוד אדם מקרי. כך שהחילוקים הללו נאמרים להלכה, ולא רק כספקולציות שלי בשיטת רש"י.

כתוב מפורש

אַחֲרֵ֨י הכסף תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן