"חילוק מלאכות" באיסורי דרבנן‎‎

שו"תקטגוריה: עיון תלמודי"חילוק מלאכות" באיסורי דרבנן‎‎
נ' שאל לפני 2 שנים

שלום מיכי, 

מה נשמע? 
 
שאלה שאני מניח שכתבת עליה אבל לא מצאתי אותה כעת. 
 
האם שייך שאיסור לעשות משהו יהיה יותר חמור כי יש עליו שני איסורי דרבנן ולא אחד? על פניו מה זה משנה. עברתי על לא תסור אחד בכל מקרה, לא? 
 
השאלה התעוררה אצלי בגלל מה שהגמרא אומרת שגזרו על ביאת עכו"ם משום נשג"ז או נשג"א. מרש"י נראה שהוא פרש את המלה "משום" במובן של "בגלל", כלומר אלו ארבע סיבות לגזירה – שמא ירגיל בבת עכום ואז יבוא על בת ישראל נדה, או על שפחה, או שיהיה כהן ויבוא על זונה – מכל מקום זו גזירה אחת שיש לה כמה סיבות. 
 
אבל מתו"ס (עז לו:) נראה לא כך, אלא שיש בעצם הביאה האחת הזו כמה איסורי דרבנן. וזה נראה לי קצת מוזר. מילא שחז"ל יגזרו על משהו בשבת ועל אותו משהו ביום טוב ואז אם עשיתי זאת ביום טוב שחל בשבת עברתי על שני איסורי הדרבנן האלו באופן מקרי (גם במקרה זה הייתי אומר שזה לא משנה לכלום). אבל שיבואו ויגזרו על אותו מעשה ארבע גזרות נפרדות, שמי שבא על הגויה נחשב מדרבנן כמי שבא על נדה וגם כמי שבא על זונה וכו', והכל מדרבנן – זה נראה לי מוזר. 
 
בברכה, 

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 2 שנים

שלום נ'.
שלומי מצוין (יש נכד חדש, כעת עם הוריו אצלנו בבית).
אקדים שברמב"ם איסו"ב פי"ב ה"ב משמע שלוקה ארבע מלקות מרדות. דומני שכך מקובל לחשוב בד"כ. בעיניי רש"י הוא החידוש. ומעיון בדבריו אני ממש לא בטוח שלזה כוונתו. "נענש בה משום כל אלו", כלומר נענש ארבע פעמים משום ארבע עבירות דרבנן.
אלו ארבעה איסורי דרבנן שאתה עובר עליהם במעשה אחד. כמו בנשך ותרבית בדאורייתא שיש חפיפה מלאה בתוכן ובכל זאת אלו שני לאוין.
יש לדון בזה מהותית ופורמלית.
ברמה הפורמלית, אמנם יש דעות שבכל איסור דרבנן עובר רק על לא תסור (איסור ציות, נתיה"מ סי' רלד הידוע) ואין משמעות עצמית לאיסור דרבנן עצמו. אבל זה לא סביר אפילו בשיטת הרמב"ם, כי אז בכל איסור דרבנן עובר על דאורייתא (קושיית הרמב"ן). ואם זה איסור עצמי ו"לא תסור" הוא רק המקור שמסמיך אותם לאסור איסורים, אז אין בעיה פורמלית בארבע גזירות על אותו מעשה.
אמנם מהותית עדיין יש לדון בטעם הגזירות, מדוע שחכמים יגזרו ארבעה איסורים על אותו מעשה? אם מניחים שמטרת הגזירה היא פשוט למנוע ביאה על גויה, אז באמת אין לזה טעם. אבל אם אתה מבין שמטרתם להרחיב את איסורי דאורייתא גם לגויות (למשל מחשש שמא יבוא על נידות/זונות יהודיות. וכך הוא להדיא ברש"י ע"ז ל"ו ע"ב: "גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה."), אז אין בעיה להבין זאת. ועוד הסבר: אם חכמים רוצים לומר שהביאה על גויה בעייתית מארבע סיבות שונות, גם אז אפשר להבין שעושים ארבע גזירות על אותו מעשה.
כאן יש מקום להתבונן על נשך ותרבית, למרות שזה דאורייתא. הרי אלו שני איסורים על אותו מעשה והם תמיד באים יחד. אז למה שהתורה תאסור את שניהם? על כורחך שהיא רוצה לומר שיש שני אספקטים בעייתיים במעשה הזה. אין סיבה לחלק בין דאורייתא לדרבנן, וגם בדרבנן נאמר אותו דבר. 

נ' הגיב לפני 2 שנים

תודה רבה ומזל טוב גדול (גם אצלנו התרבו הנכדים לאחרונה). מעורר מחשבות.
האם יש עוד מקרה מקביל בו ניתן לראות שחז"ל גזרו על מעשה אחד "משום" כמה דברים כדי לחזק את האיסור? בזכרוני לא עולה כרגע.

שוב תודה,

מיכי צוות הגיב לפני 2 שנים

כוונתך לא שעובר במעשה אחד כמה איסורי דרבנן. מקרה כזה קל לראות. אתה שואל לגבי מצב של כמה איסורים שברמה המעשית הם תמיד מופיעים באופן חופף (אין נפ"מ מעשית ביניהם, והם לכאורה מיותרים). לא זוכר כרגע. הזכרתי את הדוגמה בדאורייתא של נשך ותרבית. זה מספיק כדי להדגים את הלוגיקה (כי אין הבדל בין דאורייתא לדרבנן במישור המהותי. במישור הפורמלי יש, אבל לזה התייחסתי).

מיכי צוות הגיב לפני 2 שנים

ועוד נקודה: זה לא כדי לחזק את האיסור. לטענתי אלו איסורים שונים.
כעין זה יש לדון בביטוי "לעבור עליו בשני לאוין" שמוזכר בש"ס. האם זה בא רק להוסיף לאוין לחזק את האיסור או שיש כאן כמה אספקטים ולכן יש כאן כמה איסורים שונים שבאים יחד. ואולי בזה תליא מחלוקת רמב"ם ותוס' (בריש איזהו נשך) האם אומרים לעבור בשני לאוין כשאין מלקות. תוס' מניח שזה נאמר רק כשיש מלקות כי אז לוקה שמונים. אחרת אין לזה טעם. והרמב"ם נוקט שזה נאמר גם כשאין עונש. לשיטתו אלו פשוט שני איסורים שונים, ולא שהוסיפו איסור כדי לחזק אותו. כמו בנשך ותרבית ששם אין מלקות. אגב בנשך ותרבית הרמב"ם מונה רק לאו אחד, אבל בהלכות מלו"ל הוא כותב שעובר על שני לאוין.

מיכי צוות הגיב לפני 2 שנים

עוד חשבתי על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בשורש התשיעי. הרמב"ם כותב שכשהתורה חוזרת כמה פעמים על אותו איסור או עשה זה נעשה רק לחזקו. למשל 12 פעם מופיע עשה לשמור שבת. הרמב"ן בהשגות שם כותב שהתורה לא כותבת סתם חזרות כדי לחזק ולכן כל חרה באה ללמד משהו.
לכאורה הרמב"ם כאן סותר את משנתו במה שכתבתי לך קודם, ששם הוא אומר שלעבור בשני לאוין אינו לחיזוק אלא שאלו שני אספקטים. אבל אין בהכרח סתירה, כי שם מדובר כשיש שני לאוין מנויים וזה לא נעשה רק לחיזוק. אבל כשהתורה חוזרת כמה פעמים על אותו לאו זו סתם חזרה ושם ייתכן שזה נעשה לחיזוק. ההבדל בהופעה המקראית הוא ששני לאוין שונים כתובים בצורות שונות וברור שמדברים על אספקטים שונים (כמו נשך ותרבית). החיוב לשמור שבת כתוב באותה צורה (בערך) 12 פעמים. שם ברור שזו סתם חזרה.

השאר תגובה

Back to top button