טיעון האדם השלישי

הטיעון הולך ככה
1. X הוא יפה 
2. Y הוא יפה 
3. היפה עצמו (אידיאת היופי) הוא דבר ריאלי (במובן המודרני של המילה, כלומר אי תלות בהכרת האדם) 
4. אבל, היפה עצמו(a) הוא גם יפה
מסקנה, x, y, והיפה עצמו(a) לוקחים חלק מאידיאת היופי (היפה עצמו (b)) 
5. אבל היפה עצמו(b) הוא גם יפה 
 
וכן הלאה וכן הלאה 
 
לא הבנתי איזה מין טיעון זה, נראה כמו בלבולי מוח בעלמא. ברור שהיפה עצמו הוא יפה אבל אין הוא יפה כמו שחפץ מסויים יפה, הוא יפה במהותו (ולא רק כתכונה), זה לא אותו מובן בכלל 
 
איפה אני טועה (או צודק אולי) ?