מבט נוסף על "אלוהי הפערים" (בעקבות גילוי הקרינה מהמפץ הגדול)

בס"ד

ישראל היום – 2014

בימים אלו התבשרנו על תגלית מדעית חשובה. התקבל אישוש אמפירי נוסף לתיאוריית המפץ הגדול ואישוש ראשון לתופעת גלי הכבידה שנצפתה על ידי איינשטיין כבר לפני כמאה שנה. שלא במפתיע, האינסטינקט הפבלובי בשיח הציבורי שלנו מעלה מיד את שאלת קיומו של אלוהים. בכל פעם שמתגלה משהו חדש לגבי תהליך הבריאה והיווצרות החיים, המאמינים רואים בממצא החדש עוד אישור לעמדתם (וכמובן גם התאמה מופלאה לתיאור המקראי), וכך גם האתיאיסטים (המדע ממשיך לדחוק את רגליה של האמונה ברוך השם). אזכיר שכך היה גם בעת גילוי "החלקיק האלוהי" (!), ולא פלא שכך זה גם בימים אלו.

יש המוכיחים את קיומו של אלוהים מתוך פערים בידע המדעי. אם המדע לא יודע להסביר משהו, בעיניהם זהו סימן מובהק לכך שיש אלוהים. אתיאיסטים, לעומת זאת, מאשימים את הטיעונים הללו בכשל שמכונה "אלוהי הפערים" (god of the gaps), כלומר הוכחת קיומו של אלוהים מתוך פערים בידע המדעי. לשיטתם, אם יש פער זוהי סיבה להמשיך במחקר מדעי כדי להבין יותר ולסגור עוד ועוד חלקים ממנו, אך אין למלא את הפער המדעי בהיפותזות מטפיסיות. אלוהים אינו תחליף להסבר מדעי, ולכן קיומו של הפער וגודלו לא מוכיחים מאומה לגבי קיומו. בספריי טענתי שדווקא כאדם מאמין לדעתי האתיאיסטים צודקים בוויכוח הזה.

אלא שלמטבע הזה יש שני צדדים: אם אכן קיומו של פער בידע המדעי לא מוכיח שיש אלוהים, בה במידה סגירה של הפער הזה לא מוכיחה שאין אלוהים. שאלת קיומו של אלוהים לא תלויה בפערים בידע המדעי, ובעצם בהסברים מדעיים בכלל. קיומו של אלוהים לא היה נכון יותר בעבר (כשהפער היה גדול יותר) מאשר היום, אבל הוא גם לא היה אז פחות נכון. השאלה הרלוונטית היא שונה: האם התיאור המדעי נותן לנו הסבר מספק גם במישור הפילוסופי-תיאולוגי או לא. מי שחושב שכן – רואה במדע אלטרנטיבה פילוסופית הולמת לאמונה באלוהים, ומי שלא מקבל זאת – יאמין באלוהים. הגילוי הנוכחי, כמו גם קודמיו לא אמור לשנות מאומה בעניין זה.

אולם בוויכוח האחרון, זה שעוסק ברלוונטיות של ההסבר המדעי למישור הפילוסופי, אני דווקא מוצא את עצמי בצדם של המאמינים. למיטב שיפוטי ההסבר המדעי לא יכול להוות אלטרנטיבה פילוסופית לאמונה באלוהים. כל הסבר מדעי ניתן במסגרת של מערכת חוקי טבע בסיסיים. לחוקים הללו עצמם כמובן אין הסבר במסגרת המדעית שמניחה אותם. גם אם יימצא להם הסבר, הוא יינתן במונחי מערכת חוקים נוספת, שתהיה בעצמה טעונה הסבר. זהו פער מהותי, לא מדעי אלא מטא-מדעי, ולכן הוא לא אמור להיסגר במחקר נוסף (אלא אם נוכל להראות שכל חוקי הפיזיקה הם טאוטולוגיות לוגיות, חוקים שתקפים מעצם טיבם). לטעמי, שאלת קיומו של אלוהים קשורה, אם בכלל, להסבר על טבעם של חוקי הטבע ולהתאמה המיוחדת שקיימת ביניהם (מה שמכונה ה-fine tuning). לעומת זאת, פערים בהסברים מדעיים ספציפיים שמוצגים במסגרת החוקים הללו, אמורים להיסגר על ידי מחקר מדעי נוסף, כפי שהתבשרנו בימים אלו. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר…

מיכאל אברהם הוא ד"ר לפיזיקה, ומלמד במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן. שניים מספריו, מדעי החופש (על מדעי המוח וחופש הרצון) ואלוהים משחק בקוביות (על אבולוציה ותיאולוגיה) יצאו לאור בהוצאת ידיעות ספרים.

השאר תגובה

Back to top button