בגדרי מלווה

שו"תקטגוריה: עיון תלמודיבגדרי מלווה
פאפאגיו שאל לפני 2 שנים

ערב טוב!
אשמח לשאול מספר שאלות בגדרי הלוואה.
1- יש הרבה ראיות שהשבת הלוואה הוי כהשבת השלו כעין חפץ שאול אפי' שהלווה בלא פרוטה (לדוגמה: דברי הגמ' בקידושין שלווה חייב באונסין, דברי הרשב"א שריבית הינה שכירות המעות, דברי הגר"ח שהבעיה בהקנאת הלוואה היא בתפיסת הקניין ולא שאין מה להקנות, מה שמשלם לפי מידה), ואומנם גדר הדברים קשים, אך שאלתי היא מדברי הגמ' בכתובות פו שלוליא פריעת בע"ח מצווה, לא היה אפשר לכפות את הלווה לשלם (ואומנם הרמב"ן מחדש שהוי רק למ"ד שיעבודא דרבנן וכדלהלן). וק' מאי שנא משואל שלוקח את שלו?
2- האם ניתן לחדש ולחלק בין השבת כסף שהוי כהשבת החפץ בעין (היות והבעלות בכסף היא על ערך), ובין השבת מטלטלי וקרקעות שהוי כתמורה?
 
3- בפשטות המחייב בהשבת הלוואה היא עצם לקיחתה היינו 'ממוני גבך', אך ברשב"א בקידושין טו כתב שמטלטלי דיתמי לא משתעבדי משום שכל הסמיכות דעת על מטלטלי זה רק מיניה. וק' לי שלכאורה יוצא מדבריו שהמחייב בהשבה זה הסמיכות דעת (כעין התחייבות בעד הקבלה), ולא עצם הממוני גבך?
ובכלל יל"ע, מה מחייב השבת הלוואה: הלקיחה, הממוני גבך או שמא ההתחייבות?
 
4- מה הטעם שלרבנן לא גובין בכתובה מטלטלי ומעות אפי' לא מיניה, ומאי שנא מכל חוב (אומנם עין בתוס כתובות י וצ"ע), וב"ש מיתמי י"ל שלא משתעבדי, אך מיניה לכאורה לא בעינן לשיעבוד, אלא המחייב זה עצם החוב?
 
5- מבואר בדף פו שלוליא פריעת בע"ח מצווה לא היו יכולים לכפות לווה לשלם, וחידש הרמב"ן (בב"ב קעה) שלמ"ד שיעבודא דרבנן יש פיתרון שע"י השיעבוד אפשר לכפות (ולכאורה כוונת דבריו ע"פ הריטב"א ששיעבוד יוצר חצי קנין, וע"כ יש למלווה זכות תפיסה בנכסיו). והשאלה היא שבפשטות כוונת הרמב"ן שיש שאם שיעבודא דאורייתא אז יש שיעבוד על הרשות הממונית של הלווה, וממילא אפשר לתפוס, משא"כ למ"ד שיעבודא דרבנן בעינן למצוה. וא"כ ק' שיוצא שלמ"ד דאורייתא נלמדים שני דינים שונים זמ"ז: גם שיעבוד נכסים על מה שהיה בשעת הלוואה ואפשר לגבות מלקוחות, וגם שיעבוד על הרשות המאפשר לגבות מיניה בין קרקעות הן מטלטלי ומעות שלא היו בשעת ההלוואה, וצ"ב כיצד שניהם נלמדים מאותו מקור, ובמיוחד שהם דינים שונים?
 
6- באותו עניין: הגרש"ש מרחיב שגם למ"ד שיעבודא דרבנן יש חוב משפטי, דאל"כ היאך מחדש הרמב"ן ש'עד שתכפהו בגופו, כפהו בממונו' ומה יעשה את קנין? וע"כ שיש חוב. וק' לי, שא"כ יוצא שאין הפרש בין מ"ד דרבנן לדאורייתא, שהרי הרמב"ן חידש למ"ד דאורייתא לא בעינן למצווה היות ויש שיעבוד על הרשות, וא"כ מאי שנא ממ"ד דרבנן שחידש בגרש"ש שיש חוב מלבד המצווה?
[וכמוכן יל"ע האם המצווה פותרת אך הכפייה או את הקנין?] 
 
האמת, יש לי עוד שאלות מעין אלו, אך כרגע אציג רק אותן.
אשמח לשמוע את דעת הרב, כמובן רק מה שקל לרב לענות בלי להיכנס לסוגיה.
תודה רבה!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שנים
  1. קשה להאריך. מתוכנן אצלי טור על הלוואה, ושם אטען בדיוק את ההיפך: הלוואה היא מתנה שיוצרת חוב לתת מתנה בחזרה. זה עולה מסוגיית מלווה להוצאה ניתנה, מבריח ארי בפורע הלוואתו ועוד. זאת לעומת דמי מקח שהם כמו פיקדון. חיוב באונס מוסבר לפי שתי התפיסות.
  2. זכור לי שבגזל יש שמחלקים כעין זה בין השבת הגזלה מדין ממוני גבך להשבת מחירה שהוא כעין חיוב חדש.
  3. לדעתי התורה. זו מתנה שהתורה מחייבת לתת מתנה בחזרה (לפרוע). אלא שהיא עושה זאת כחיוב ממוני.
  4. זהו דין מיוחד. תקנה מיוחדת בכתובה. כמו שתקנו שגובים מבינונית או זיבורית או עידית. אין לזה קשר למהות החוב. מה עוד שזה מדבר על השעבוד ולא על החוב.
  5. שאלת הקשר למחלוקת אי שעבודא דאורייתא האריכו בה טובא. ככלל, השעבוד בעת ההלוואה מקרין על שעבוד נכסים לאחר מכן. לכן אלו לא שני דינים שונים. זה מתחיל מהגברא ומקרין על הנכסים שלו. דברי הרמב"ן כמובן אינם מוסכמים. ניתן להבין שהמצווה היא שיוצרת את השעבוד, ממילא יתמי שאינם בני מצווה אין עליהם שעבוד (לפחות בינתיים). לכן, למרות שמדובר במצווה זה מופיע בחו"מ ולא ביו"ד.
  6. השאלה היא האם המצווה יוצרת שעבוד ואז זה דאורייתא, או שיש מצווה ומדרבנן תקנו שיהיה גם שעבוד.
שואל השאלה הגיב לפני 2 שנים

ערב טוב!
האם הרב מכיר את הרב ישראל לנדא? אני חושב שהרב יכול להנות ממנו מאוד

mikyab צוות הגיב לפני 2 שנים

לא מכיר

השאר תגובה

Back to top button