המהלך במדבר

א. הרב כתב: "1. ההיתר הוא מסברת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה."
לכאורה כאן אין חילול שבת של ממש, כי עושה מה שעושה בהיתר של פקו"נ ממשי. במלים אחרות, הוא יכול לשמור שבתות הרבה ללא שיגיע ליישוב.
ב. הרב כתב: "2. יש כאן חשש לפיקו”נ. אמנם לא מידי ומוחשי, אבל כשהוא מתמשך על פני הרבה זמן מותר לחלל שבת עליו."
הייתי שמח להסבר חד יותר. הרי גם על חשש פקו"נ מחללים שבת, וממילא ברור שהדיון כאן הוא על מקרה שאין בו אפילו חשש פיקו"נ. אם אני מבין נכון, כוונתך לומר שאם לא נתיר לו לעבור על איסור תחומין אנו גוזרים עליו להשאר במדבר זמן ממושך, ואם כן המשוואה היא עבירה על איסור תחומין מול שהות ממושכת (או אינסופית) במדבר, שהיא בהגדרה של פקו"נ או לפחות ספק פקו"נ כי סטטיסטית במשך השנים סביר שיפגוש בסכנת חיים. אשמח לאישור על ההבנה הזו.

1. ואם נשאיר אדם למות ולא נחלל עליו שבת, אלו שבתות הרבה הפסדנו? שהוא מת וחא שומר אותן. זה לא יותר גרוע מאונס? (כלומר פחות חמור, פחות הפסד).
2. אכן.

אם ימות לא ישמור שבתות בכלל, אם יישאר במדבר ישמור שבתות, רק שיעשה מלאכות צורך פקו"נ. אולי זו נפק"מ בין הותרה לדחויה, לאחרונה כתבת כאן שאינך מכיר בחקירה הזו לגבי שבת.

במחשבה שניה, גם אם נאמר שהשבת דחויה אצל פקו"נ עדיין יש כאן שמירה של שארית השבת, שהרי בכל רגע מהשבת קיימת חובת שמירה בפ"ע (כדמוכח מהגמ' ביבמות לג לגבי קטן שהביא ב שערות בשבת).
הרב כתב: "זה לא יותר גרוע מאונס?". כלומר: ההנחה היא ששבת שתחולל (במקצת, כנ"ל) מפני פקו"נ היא בעלת מידת הפסד וגריעות המשתווה לשבת שלא תישמר כלל [1 מצוה + עבירה בהיתר = 0 מצוה + 0 עבירה]. מנלן?

מישהו כבר העלה את הנפ"מ הזאת (כמדומני שטירגיץ). ועדיין ברור שאי שמירת שבת של מת ודאי גריעא טפי.
אי שמירות שבת של מת אינו 0, אחרת אין היתר לחלל שבת על כך.