משמעותו של מתן תורה: הכרעה והכרח (טור 72) ׁ

בס”ד הפוסט הקודם עסק במשמעותו של מתן תורה. הטענה היסודית היתה שהציוויים לא באו לחדש לנו את רצון ה’ אלא לצוות עלינו, כלומר לקבוע את האסור, החובה והמותר. מעמד הר סיני הוא אקט החקיקה שהפך נורמות רצויות (מוסרית) לנורמות מחייבות (דתית והלכתית). הפעם ברצוני להמשיך את קו המחשבה הזה ולהצביע על כפל הפנים של מעמד המשיכו לקרוא »

משמעותו של מתן תורה: קיום מצוות ללא מצווֶה ׁ(טור 71)

בס”ד השבוע חל חג השבועות וזהו הזמן המתאים לעסוק במשמעותו של מתן תורה. כרקע אביא כאן כמה משפטים מתוך מייל שקיבלתי מאלחנן שילה שהוציא כעת ספר חדש, וזו לשונו: ספרי ההגותי יהדות קיומית יצא לאור. ספר זה (שכתיבתו ארכה כ 20 שנה), אני רואה בו את ייעודי בחיי, לתת אלטרנטיבה בין דתיות לחילוניות, ליצור “יהדות רצופה, בין המשיכו לקרוא »

על מינוי דייניות בבתי דין רבניים (טור 70)

בס”ד לפני זמן מה פורסם שלראשונה בישראל מונתה קאדית מוסלמית ראשונה, כלומר אישה שתשמש דיינית מוסלמית בבי”ד שרעי. כצפוי, ח”כ זהבה גלאון במאמר דעה שלה מציעה לנו ללמוד מהם,[1] וקוראת ליישום העיקרון הזה גם ביחס לבתי דין רבניים. במאמרי במקור ראשון (ראה גם טורים 56-8) הסברתי שאין שום בדל מניעה למנות נשים רבניות, וכאן אמשיך המשיכו לקרוא »

משמעותו של רוב: האם הרוב צודק? (טור 69)

בס”ד בטור 66 עסקתי בשאלה האם הרוב קובע. המסקנה היתה שבדמוקרטיה כן, והסברתי זאת בכך שהרוב הוא מדד סביר כדי לקבוע את דעת הציבור בכללותו. כנגד ההצעה האפלטונית של שלטון הפילוסופים, כלומר מתן משקל יתר לאנשיםם חכמים, טענתי שבדמוקרטיה לא מחפשים החלטה נכונה אלא החלטה שמשקפת את רצון הציבור. השאלה האם הרוב הוא קריטריון טוב המשיכו לקרוא »

הרהורים פילוסופיים על הזיכרון (טור 68)

בס”ד אני מעלה כאן מחדש טור שכתבתי בשנה שעברה, לזכרו של חברי מנוער רמי בוכריס ז”ל, שנהרג בתרגיל טנקים בסיני ערב חנוכה שנת תש”מ. לצערי יש לי היום שיעור ואיני יכול להגיע לבית העלמין, ולכן החלטתי להעלות שוב את הדברים לזכרו. על מצבתו של רמי בבית העלמין הצבאי בחיפה כתוב סגן דוד רם בוכריס, אבל המשיכו לקרוא »

לקחי השואה – על פונדמנטליזם, זוועות ואוטונומיה (טור 67)

בס”ד ביום השואה האחרון עלו בי כמה הרהורים שנראים לי חשובים. לכן חשבתי שראוי לעשות הפסקה לפני הטור הבא (שיעסוק בשאלה האם הרוב צודק) ולהציג אותם כאן. מי חולל את השואה? הרב עמיטל סיפר פעם שהוא פגש את אבא קובנר (משורר וסופר, פרטיזן, פובליציסט ואידיאולוג, קצין החינוך, יש שכינו אותו הפוליטרוק, של חטיבת גבעתי). שניהם המשיכו לקרוא »

משמעותו של רוב: האם הרוב קובע? (טור 66)

בס”ד בימים האחרונים מתנהלת מערכת בחירות סוערת בצרפת. מארין לה-פן מאיימת לזכות בתפקיד הנשיאה, והכתבים והפרשנים מאוחדים בכך שזוהי אפוקליפסה (לפעמים נראה כאילו מדובר במשהו כמו עליית הנאצים לשלטון בשנת 33). בגלל ההטיה המובנית של העיתונאים לשמאל, אין לי טיפת אמון בתיאורים המגמתיים כאילו מדובר במפלצת גזענית. ראו תיאורים דומים אצלנו על מירי רגב, ביבי, המשיכו לקרוא »

טור לפסח: בין חמץ ליצר הרע – מבט נוסף על הדרוש (טור 65)

בס”ד בטור 52 הגדרתי את ההבדל בין פלפול לדרוש. טענתי שם שדרוש הוא היסק שגוי עם מסקנה נכונה ופלפול הוא היסק נכון (לכאורה) עם מסקנה שגויה (סוג של חידה). אנחנו רגילים לשייך את המונח דרוש במובנו ה”נמוך” הזה לדרשנים שונים, לוורטים חסידיים (מעינה של תורה) וכדומה. אבל מדרשי אגדה של חז”ל נתפסים אצלנו בדרך כלל המשיכו לקרוא »

על שידור ציבורי וחופש העיתונות (טור 64)

בס”ד כבר כמה פעמים בעבר עמדתי על כך שהיכולת של עיתונאינו לחשיבה ביקורתית לוקה בחסר, מה שמהווה בעיה משמעותית בהתנהלות הדמוקרטית ובאיכות הדיון הציבורי אצלנו. לפעמים ההטיות והשגיאות נובעות מאינטרס או מאג’נדה ולפעמים מסתם טיפשות או בורות. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להטיה כזאת ולעוד שלל תופעות מדאיגות היא הדיון והסיקור של נושא השידור הציבורי, התאגיד המשיכו לקרוא »

על סגנון ומהות – הבהרות והנחות יסוד לקוראי האתר (טור 63)

בס”ד בזמן האחרון קיבלתי הערות חוזרות ונשנות על דבריי. אנשים טענו שיש בהם כפירה וזלזול ברבותינו הראשונים והפוסקים. חלק מההערות נגעו לסגנון וחלקן למהות. בעקבות זאת חשבתי שעליי להבהיר את נקודות המוצא שלי, יחסי לראשונים, לפוסקים ולמסורת בכלל, וכמובן גם את הסגנון. הטור הזה יהיה אישי יותר, בשונה מהטורים הרגילים, אבל דומני שחשוב להבהיר את המשיכו לקרוא »