כמה מילים בעקבות לווייתה של רות דיין (טור 368)

לזכרה של רות דיין ז”ל

 

בסוף השבוע שעבר הלכה לעולמה רות דיין, אשתו לשעבר של משה דיין, בגיל קרוב ל-104. רות הייתה אישיות מיוחדת, שהביוגרפיה שלה שזורה באופן הדוק בהיסטוריה של המדינה. היא עברה וחוותה רבים מהאירועים המרכזיים שעברו עלינו והייתה מיודדת עם אישים מיוחדים בארץ (כמו וינגייט, יצחק שדה ועוד רבים) ובעולם. היא יזמה מפעלים חשובים בתחומי החברה, האמנות והכלכלה, כמו “משכית”, וריאטי ועוד, טיפלה בעולים חדשים ובשאר אוכלוסיות חלשות, וכמובן הייתה אשת שמאל מובהקת בדרכה השקטה. כך, לדוגמה, היא הייתה בקשר חברי קרוב עם סוהא ערפאת ואמה עד סוף ימיה, וטיפלה לא מעט בקבוצות פלסטינאיות וביחסי יהודים-ערבים. זה כנראה מה שהיה לה לרועץ כמועמדת שהוגשה שנה אחר שנה לפרס ישראל, אך לא קיבלה אותו. הפוזיציה חובקת כל שעסקתי בה בטור 362, משחקת גם על המגרשים הללו, וחבל (ע”ע פרס ישראל לישעיהו לייבוביץ).

אשתי, דפנה, הייתה איתה בקשר קרוב בשנים האחרונות, ולכן חשנו צורך להשתתף בלוויה שנערכה ביום א האחרון בצהרים בנהלל. הלוויה הייתה חוויה מרתקת מבחינתי, ולזכרה של רות אכתוב כאן כמה הרהורים שעלו אצלי סביב האירוע.

המשתתפים בלוויה היו שילוב של שתי קבוצות: המיעוט שארגן את האירוע היו מושבניקים מסוקסים ושזופים מנהלל, מיובלי ידיים, לבושי ג’ינס, טי שירט ונעלי עבודה. ביחד איתם הייתה שם קבוצת הרוב שהורכבה ממשפחה וחברים שרובם תל אביבים מפונפנים, בדרך כלל צעירים יותר. הדבר סימל בעיניי את הביוגרפיה של רות ומשפחתה (שגם היא עברה מנהלל לתל אביב בכל המובנים), אבל אולי גם את דרכו של השמאל הישראלי בכלל, מההתיישבות העובדת ותנועת העבודה (הלאומית והמיליטריסטית שסוגדת לכוח ולעיקשות) אל חיק הליברליזם השמאלני, הרכרוכי והמנוכר.

הפתיע אותי שהלוויה התנהלה בגוון דתי. נכדתה אמרה שם קדיש בתרגום לעברית (רעיון מצוין. אני לגמרי בעד, כמו שצריך לעשות לגבי הכתובה), בלי נוכחות של אנשי חברא קדישא, בלי מלמולי התהילים המקובלים ושאר טקסים מייבשים כמקובל במחוזותינו. במקום כל זה הושמעו שם כמה משירי ארץ ישראל (“ואולי לא היו הדברים מעולם”, “האמנם עוד יבואו ימים” וכדומה) שבהחלט התאימו לאווירה. התחושה הייתה שפיסת היסטוריה נקברת כאן ונאספת בחזרה לאימא אדמה ולארץ ישראל (באירוע, כמו אצל רות עצמה, הורגשה שמאלנות ואוניברסליות עמוקה ביחד עם קשר עמוק לארץ ולמדינה, כפי שהיה פעם בתנועת העבודה). קשה היה שלא לחשוב כמה כולנו חייבים לחבורה הזאת שעברה בשנים האחרונות שינוי כה עמוק ולעתים מעצבן.

הנאומים בלוויה נשמעו כמו שיח פנימי של לוחמים בלפוריסטיים פנאטים ועזי נפש, שמדברים בינם לבין עצמם ומשתפים אחד את השני בהרפתקאות בלפור ובמלחמה העיקשת שלהם על המדינה שנגזלה מהם. היו שם שבועות נאמנות לדרך ודבקות במורשת. לי זה נשמע בדיוק כמו בלוויה חרדית, שגם בה לא עולה על דעתו של איש שאולי יש מהנוכחים מישהו שלא ממש מזדהה עם האמירות ועם האווירה הזאת ועם התפיסות שהיא משקפת. ראוי ומתבקש באירוע כזה לדבר על השקפותיה וגם על השקפת בני משפחתה ולתאר אותם לשומעים כקווים לדמותה ולזכרה, אבל התחושה שלי שם הייתה שלא מדובר בתיאור אלא בהטפה ובאמירות כאילו מדובר בעקרונות שאמורים להיות מובנים מאליהם לכולם. כבר עברתי בעבר אירועים דומים, והתברר לי שיש בעולם כל מיני סוגי דוסים שחיים בבועה שלהם ולא רואים מטר החוצה.

מאלף להביט על הדברים על רקע המורכבות העצומה והחריגה של משפחת דיין, שמלאה באישים מוכשרים מאד, מסובכים ומסוכסכים עם עצמם ועם אחרים, שבועטים ומורדים בכל מה שזז, וכל זה כמובן בריש גלי וברשות הרבים (דרך התקשורת, הספרות, העיתונות והקולנוע). ולמרות כל זאת, השיח בלוויה שיקף תמונה של משפחה וחברים שמהווים קבוצה לגמרי אחידה ללא טיפת מורכבות ו/או מרד. האווירה הייתה לגמרי מונוכרומטית (=חד גוונית), ללא חריקות וקולות חריגים (אמנם יש גם את עוזי דיין, “הכבשה השחורה”, שלא הורגש שם). תחושתי הייתה שהחבר’ה הללו הם קבוצה דתית-אידאולוגית לכל דבר ועניין. אני חייב לומר שהאחידות הזאת קצת הרתיעה אותי מחד, אבל מצידה השני של המטבע מאד הרשימה אותי ההצלחה שלהם בהעברת הלפיד והמורשת הזאת לדורות הבאים. החינוך ה”דתי” כנראה מצליח להם. אמנם בכלל האוכלוסייה בישראל הקבוצה הזאת היא כמעט זן נכחד (וניתן היה להרגיש שם את העצב ואפילו קצת ייאוש על כך), אבל מתברר שיש קבוצות ומשפחות שבהן מצליחים לשמר את האווירה והערכים הללו ולהעבירם היטב לצאצאים. חשתי שהם מצליחים בכך לא פחות, ואולי יותר מגדולי הדוסים (שאצלם בדרך כלל יש בכל זאת חלק מורד כזה או אחר).

ואם אשוב לרות דיין ז”ל, מצער שפטירתה והלוויה שלה כלל לא תפסו מקום בתקשורת, שעוסקת בעיקר באח הגדול, בביבי ובאנטי ביבי ובשאר הבלים לא מעניינים ולא חשובים. אישים מסוגה כנראה לא מעניינים את אף אחד, וחבל. אגב, תחושה דומה עברה בי גם בעת שהלכו לעולמם רבנים גדולים, שגם שמם לא אמר מאומה לציבור הרחב. גם כאשר מקדישים בתקשורת מקום לרב כזה או אחר, זה בדרך כלל רב שהיה לו תפקיד או קול ציבורי (רצוי פוליטי). אנשי רוח ואישיויות מיוחדות הם לא חדשות במקומותינו, וחבל.

נדמה לי ששווה לכולנו לנצל את ההזדמנות לחזק את האנטי תזה לכל מה שתיארתי כאן. לפתח התמקדות בעניינים חשובים ומועילים במקום בהבלים שממלאים את השיח הציבורי היומיומי כאן בארץ. לעסוק באישים מעניינים ומיוחדים ולא בסלבס פוליטיים או תקשורתיים. לשמוע קולות שונים ולתת להם גם להישמע. לא לתת לפוזיציה לתפוס מקום בלעדי בשיקולים שלנו וביחסנו לאנשים ואירועים. נכון, רות הייתה שמאלנית ברמה מטורללת ממש, בעיניי זה כמעט בלתי נתפס. ידידות עם משפחתו של רוצח המונים כמו ערפאת היא עניין מזעזע מבחינתי. ובכל זאת, מי שהכיר אותה ידע שזה בא ממקום אמיתי ומאישיות קורנת, ולא נכון לתת לפוזיציה שלנו להאפיל על כך (ראו בטורים 29-30 על הערכה מורכבת לאנשים). היא הייתה אוהבת אדם אמיתית, אשת אמת, דמות מופת למשפחתה ולקבוצות רבות אחרות, בעלת מידות מרשימות ומיוחדות. שורשיה היו נעוצים עמוק בארץ ובמדינה וזאת בהרמוניה עם אישיותה ותפיסותיה האוניברסליות, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

יהי זכרה ברוך.

33 מחשבות על “כמה מילים בעקבות לווייתה של רות דיין (טור 368)”

  1. יש סוג של דת ‘ דת האיפכא מסתברא’. התסמינים של הדוסים הללו הוא שהם אפילו נורא חכמים ואינטלגנטיים הם מקלידים עצמם לדעת, מטהרים את הטמאים ומטמאים את הטהורים אוסרים את המותר ומתירים את האסור, ולא חוסכים בכל הזדמנות להכות במי שנוהג כמותן אך מפוזיציה אחרת עם ערכים ומסורת, וד”ל.

    1. א. גם האיפכא מסתברניק מסכים עם האחרים ב90% מהדברים בעולם. פשוט ה10% שעליהם יש ויכוח הם הדברים שבולטים.
      ב. זה יפה שאתה מצטרף לטרנד שמייחס “דת” לכל קבוצה (או אדם) שאתה לא מסכים איתה (או איתו), אבל השימוש המקובל במונח ‘דת’ כביקורת הוא כלפי קבלה לא ביקורתית של עקרונות בלי הפעלת פיקוח אישי אפקטיבי על יסודות השיטה. כשיש הצגה מנומקת ופתוחה של משהו אז לכנות אותו דת זה סתם שימוש קלוקל.
      ג. אתה עושה עלי רושם של אידיוט.

      1. בצלאל, למרות שזה נראה חוסר אינטליגנציה משווע, שכן הוא כותב מתוך פוזיציה על טור שמכוון נגד פוזיציות. אבל הריני לעדכן אותך על סמך ידע אישי שזו לא אידיוטיות אלא פוזיציה חרדית מגמתית. לפעמים התגובות מהבטן נראות כמו משהו שכתב אדם לא אינטליגנטי בעליל, אבל זו הטייה של מגמתיות מתגוננת ולא בהכרח חוסר אינטליגנציה. להווי ידוע ש’איתמר בן גביר’ דנן הוא מיודענו הטרול ‘תם’, שכדרכו מדי פעם מופיע תחת ניק אחר.
        בהתחלה עלה בדעתי לצרף את התגובה הזאת לטור כדוגמה לתופעת הפוזיציה הלא עניינית שעליה כתבתי. תם אף פעם לא מאכזב אותי כשאני צריך דוגמה לתופעה שעליה אני כותב. בהמשך החלטתי לוותר ולא להתייחס כלל (אל תען כסיל כאיוולתו). אבל מכיוון שכעת אני רואה שאנשים לא יודעים במה ובמי המדובר אז כתבתי כדי לחסוך לאנשים זמן על דיון מיותר.

        1. נעבור לכשלים בתגובתו של מיכי:

          “למרות שזה נראה חוסר אינטליגנציה משווע, שכן הוא כותב מתוך פוזיציה על טור שמכוון נגד פוזיציות”
          הוא טוען שהטור נכתב מתוך פוזיציה, ולא שהוא אינו כותב מתוך פוזיציה, לא טענתי שאני לא כותב מתוך פוזיציה בשונה ממך, ורק הצגתי תמונת מראה שגם אתה באותה הסירה, מדבר מתוך פוזיציה שורשית ועמוקה!

          בהמשך כמובן נכנס מיודעינו וצלל עמוק לתוך הדמגוגיה האהובה עליו במקום להתייחס עניינית, טוב זה כבר לא כשל, זה אופי.

      2. בצלאל.
        א. אם התשעים אחוז הינם דברים מופשטים כמו יום ולילה ברור שאין להכניסם למשוואה, רק העשר אחוז שהצגת הם המאה אחוז שבמשוואה, הרי לא השמאל הרדיקאלי ולא החרדי ממאה שערים מתווכחים על המציאות הפשוטה בעולם, הוויכוח נסוב אך ורק על העשרה אחוז שהצגת.
        ב. כפי שבעל האתר ייחס דתיות לכל מי שדבק בעמדתו ואינו סופר את דעת זולתו, כך יש לכנות את מי שמשוכנע שהאמת ההפוכה מהנורמה המקובלת, קרי תאוות האיפכא מסתברא כדת.
        ג. איני מכיר אותך כדי לדעת אם להיפגע או להתפרגן מהרושם שאני עושה עליך, אבל אפשר לומר שמתגובתך הלא עניינית בהחלט האופציה השניה נראית בעיני כסבירה יותר.

        ואתגר מחשבתי למעוניין לבחון את הדברים לא מתוך פוזיציות,
        א. שוו בנפשכם את מיכי מדבר ברכות אל איתמר בן גביר כפי איך שדיבר ברכות על ידידתו של עראפת, כן, גם בן גביר משוכנע שהוא עושה צדק, ובשונה מעראפת הוא רק תלה שלט של רוצח בביתו, ולא רצח, (עדיין).
        ב. האם הלוויה התקיימה על פי החוקים הנהוגים בזמן המגיפה? והאם לרגע עלה במחשבתו של כותב הטור לראות בכך הפרה בוטה של החוקים ואוטונומיה שמאלנית?
        ג. מדוע כל פעם שהנ”ל נשאל על דברים שאינם תואמים את הפוזיציה הנוחה שלו השואל זוכה לתגובה צינית ולא עניינית במקרה הטוב, רק לאחרונה כשנשאל על ידי פלוני על ההבדל בין הלוויות המוניות להפגנות, (וויכוח בין דנה וויס לעמית סגל, שאינו חשוד כחרדי) שההבדל היחיד הוא לשון החוק ולא המסוכנות הנובעת או לא נובעת בשני המקרים, זכה השואל לתגובה לא מידתית ולא עניינית אשר הפוזיציה זועקת מתוכה.

        סוף דבר, יקרא מיכי לחולקים עליו טרולים מפגרים ועוד ועוד זה לא ישנה ויוכיח את הפוזיציה שבא הוא נמצא, רק מעשיו וטוריו כשיהיו באמת אובייקטיבים ינקו אותו מפוזיציה ויוכל לבקר את בני האדם שכן מדברים מפוזיציה, לדבר מתוך פוזיציה ולהעביר ביקורת על אחרים המדברים מתוך פוזיציה לא הופך אותך לאובייקטיבי ללא פוזיציה.

        (הערה לסיום, כשיש למיכי מה לענות הוא עונה במקום לתקוף ולחשוף את הכותב לחסידיו כדי שהפוזיציה המלקקת והמתחנפת שלהם תעזור להם לברוח מדיון ענייני בטענה, הרבה פעמים הוא מרבה להזכיר את עניין המג”א עם השקר בדבר הדבר, והוא בורח מכך בכל פעם שנוח לו ודואג לחשוף את הטוען בכדי שטיעוניו לא ישמעו, פוזיציה כבר אמרתי?!)

  2. כל הסיפור הזה באמת נראה מגוחך. כשאני שומע על אנשים שהם אוהבי אדם אני תמיד אומר ש”אוהב אדם” זה שם קוד ל “שונא ישראל” ( חוץ מהרב קוק שהוא היה משהוא אחר באמת). אמנם זה הספד ולא הכרתי את הבנאדם אבל אני מכיר את הטיפוס ובדר”כ (אני לא מכיר מקרה שזה לא כך ) זו פשוט סוג של דוגמנות ותו לא. ואינני מתרשם מעזרה ל “שכבות המוחלשות” וכדומה . אנשים מוכנים להשקיע הרבה זמן וכסף ומאמצים בלהראות יפים. ואני מנחש ש”שכבות מוחלשות” אלו ערבים בדר”כ. גם כנראה המושגים שלי ל”איש אמת ” כנראה שונים מאוד משל הרב. כנראה אצלו האמת נקנית בזול. מבחינתי איש אמת זה שפועל מ”מניע” של אמת . יותר מדויק לא פועל ממניעים אלא להשיג מטרות . רוב בני האדם הם חסרי מודעות עצמית וכלל לא שואלים את עצמם למה הם עושים מה שהם עושים . ובמצב כזה אני מנחש שהיא לא הייתה יוצאת דופן בעניין זה. ומניע הדוגמנות (+ תמימות לא קדושה) הוא זה שמשחק פה זה מעניין איך אנשים “עם אישיות קורנת” מסוגלים בעת ובעונה אחת לאהוב את אויבי ישראל הרוצים בהשמדתם וגם לשנוא את מי שרוצים להגן על עצמם מפני אותם אויבים בצורה אפקטיבית ( איתמר בן גביר. הרי אם יש מלחמה של עם מול עם אז מצד אחד אין פה טרור ומחבלים אלא אויבים וזהו, אבל מצד שני אין כזה דבר פגיעה בערבים חפים מפשע. אין כזה דבר “ערבים חפים מפשע” אלא רק אויבים וזהו. גם אין פה שום “פשע” אלא מלחמה שאחד הצדדים בה צודק והשני לא. או שאף אחד מהצדדים לא צודק. בכל מקרה גם אם הרב חושב שהוא טועה זו עמדה לגיטימית). הרי היא בוודאי הצדיקה את מלחמתו של ערפאת בעם ישראל אם הייתה בקשר כזה עם משפחתו . ומן הסתם אישיותה לא “קרנה” כלפי אנשי כך.
    בקיצור זה הכל בלוף. אם אני חושב שהצד שלי במלחמה הזו צודק אז היא הייתה אויבת של עם ישראל וזהו. ועל כך נאמר ( בפאראפרזה): “הלרשעים לעזור ולאויבי ישראל תאהב ” ?

    ביחס למעבר של ” דרכו של השמאל הישראלי בכלל, מההתיישבות העובדת ותנועת העבודה (הלאומית והמיליטריסטית שסוגדת לכוח ולעיקשות) אל חיק הליברליזם השמאלני, הרכרוכי והמנוכר.” . ישים הרב לב שזה בדיוק אותו מעבר ( שהרב תיאר בשתי עגלות) שהמערב עבר מהמודרניזם לפוסט מודרניזם ושהצביע שהפוסט מודרניזם תמיד היה שם ( במודרניזם החילוני) ביסודו. גם פה האוניברסליות הקומוניסטית הסוציאליסטית תמיד עמדה ביסוד השמאל הישראלי שהקים את המדינה. הסכיזופרניה הזו בין לאומיות יהודית לאוניברסליזם סוציאליסטי ( שהוא באמת ביסודו פוסט מודרני) הייתה תמיד מקור למתח ופילוגים בשמאל והייתה היסוד לשתי המפלגות של מפא”י ומפ”ם הקומוניסטית. מבחינת האחרונים מדינת ישראל הייתה סניף של ברה”מ והם ראו אותה כחלק ממפעל גדול יותר של השתלטות הקומוניזם על העולם ( עוד היו מתוכה כאלו שדיברו על לאומיות כנענית), בעוד אצל מפא”י היסוד הלאומי גבר. אבל זה היה כאשר הלאומיות הייתה אופנתית בעולם . כי למעשה הקומוניזם הישראלי הזה היה המשך של הגלותיות היהודית בצורה חדשה, כי פשוט עיני היהודים הגלותיים מהסוג הזה היא לשאת עיניים לגוייים וללמוד מדרכיהם ולא מתוך אמונה אמיתית בעם ישראל. מהרגע שהלאומיות יצאה מהאופנה לא נשאר מהיסוד הלאומי במפא”י כלום והיום מפלגת העבודה היא תאומה של מר”צ ( ממשיכת מפ”ם. המם שבמרצ זה מפ”ם למי שלא יודע). והיא למעשה עוד נמצאת כיום שמאלה ממנה. אני קראתי לא מזמן את הספר “תרנגול כפרות” ורואים שכל השטויות של השמאל היום היו עוד מראשית ההתיישבות . מפלגות יש עתיד וישראל ביתנו גם הן מבחינה מהותית לא שונות בעניין יהודיותה של המדינה ממרצ והעבודה. האנשים הללו בליבם ( מבלי שהם יודעים את זה ) או שהם לא באמת אמורים להצביע למפלגות הללו או שכלל לא שותפים איתנו בשיתוף גורל. היום אני מאוד מבין את החרדים בעניין אי גיוסם לצה”ל. זו לא המדינה שלהם ואין להם מה למות ולהיפצע במלחמות עליה. איגלאי מלתא למפרע שזו מעולם לא הייתה מדינת היהודים ומי שהקים אותה לא הקים אותה ע”מ שתהיה כזו. הם הקימו מדינה לעצמם ולדת שלהם. אין טעם היום, כל עוד החבר’ה הללו שולטים בתקשורת בבתי המשפט בפרקליטות ובצבא, בכלל להתגייס . זו המדינה שלהם שהוקמה בשביל הדת שלהם. מין תיאוקרטיה שהקימו. ליהודים אין מה לחפש בצבא שלהם . שהם יתגייסו וילחמו את מלחמותיהם. אנחנו צריכים להילחם את המלחמות שלנו. הנה לרב הההגעה לשלב הבשלות של הפוסט מודרניזם האוניברסליסטי והאנטי לאומי.

    1. עמנואל, בד”כ אני לא מגיב להערות המטופשות וחסרות הבסיס שאתה מפריח כאן לחלל האוויר, אבל בגלל שזה גופו נושא הטור חשבתי לחרוג ממנהגי. קבל ממני הערה אמיתית. תאמין או לא, זה לא נכתב בשביל לרדת עליך אלא לטובת העניין ולטובתך.
      מכיוון שאני מכיר אותך לא רע, בניגוד גמור להיכרות ה”עמוקה” שלך עם רות דיין ובכלל עם אנשים שאתה נוהג למיין בשבט לשונך דרך סטראוטיפים ילדותיים ומופרכים שמצויים רק בדמיונך הקודח, אומר לקוראים שאתה לא כזה שוטה כמו שנראה ממה שכתבת כאן ובעוד הודעות באתר.
      ולך אני מאד ממליץ לנסות לצאת מעולמך הצר כנמלה. ובפרט לא כדאי לך להשתמש בהצהרות נחרצות כשאתה כותב שטויות ומדבר על דברים שאין לך בהם בדל של מושג ועל אנשים שאין לך לגביהם בדל של היכרות. עדיף להתמקד בטיעונים, או לפחות בהתרשמות מבוססת ובלתי אמצעית. הנחרצות הזאת כנראה תעבור לך עם הגיל (אפילו אני כבר קצת עברתי את זה, למרות שיהיו אולי כאלה שלא רואים זאת כך), אבל חבל בשבילך.
      ולסיום, אזכיר לך שאחד הנושאים בטורון הקטן הזה הוא הערכה מורכבת של אנשים, ונראה שאצלך העניין הזה לא קיים בכלל. אתה לא מסוגל להתנתק מעמדות הדוגמטיות והנחרצות שלך, ולא מסוגל לראות מאומה מעבר לקצה האף שלך. באמת חבל. ואני שב וכותב, סהדי במרומים, שהדברים באמת נכתבים לתועלת.

      1. תתפלא אבל אינני נעלב כלל. יש לי מספיק ביטחון עצמי בשביל שדעתי לא תהיה תלויה במה אתה ( לא) חושב עליי. דווקא אני מכיר את סוג האנשים הללו לא רע בכלל. כל הצד של המשפחה של אבי כולל הוא עצמו הם מהאנשים הללו ( קיבוצניקים שמאלנים כבדים שונאי דת) וגם גדלתי איתם. אני מדי פעם נפגש איתם בשמחות ואני כביכול
        ביחסים טובים איתם אבל אין להם מושג מה אני באמת חושב עליהם. ביחס למורכבות של המציאות אינני חולק אבל בסופו של דבר לפעמים המציאות פשוטה. זה גם חלק מהמורכבות שלה. בסופו של דבר בתוכם אלו אנשים קשים ומרים ואינני סובל אותם. גם למדתי עם כאלו בגוש ואפילו שירתתי איתם בצהל בקרבי ביחד ואינני חוזר בי. היום האנשים הללו הם במשבר וחלקם הגדול על סף בגידה ממש. רק שהם עדיין לא יודעים את זה. דווקא הרב הוא זה שגדל במשפחה דתית לאומית וחושב שעולמו רחב וגדול. תאמין לי שהדברים לא נכתבים בקלות ראש. אינני מעוניין במלחמה פנימית פה בארץ. נכון שבדר״כ האנשים הללו יותר אינפנטילים מרעים אבל רעתם ( שדבוקה גם ברב) היא שהם בעלי לשון הרע ( הולכים בדרכי התקשורת). אולי שלא במודע. אבל בעלי לשון הם כמו מחלה בגוף החברה האנושית לכן עומד אני על דבריי. למעשה מי שלא מבין מה קורה פה זה הרב עצמו. הוא כבר היה בסיטואציה של אנשים שחשב שהם בעלי בריתו והם הפנו לו את הגב( חרדים) ואפילו מבלי ששמו לב לכך. מה צריך עוד לקרות שהוא יראה שזה המצב גם פה ?

        1. למעשה עיקר הדיון פה על המציאות מבחינתי הוא לא רק על המציאות היום אלא על מה תהיה המציאות מחר. הרב מסתכל על מה שהוא חושב שהיא המציאות היום אבל עיקר החכמה היא לראות את הנולד. כלומר את העתיד. לאן המציאות של היום מוליכה ולראות איך העתיד הזה כבר מגולם בהווה. הרב קצת תקוע בעבר. הוא חי על אדי סולידריות שהייתה קיימת בזמן שהוא היה בצבא וכו’ ואני מסתכל על הדורות הבאים והם פשוט אנשים אחרים. ואני טוען שבמבט לא שטחי זה כבר קיים היום וגם היה קיים כבר בעבר.

          למעשה הרב חוטא במה שהוא בעצמו מאשים אותי ( פוסל במומו). אני טוען שחלק מהמורכבות של המציאות היא שהיא לפעמים פשוטה. אחרת היה בה משהוא אחד פשוט ( כלומר היא לא הייתה מורכבת לגמרי) – זה שהיא מורכבת. זו בדיחה ידועה של גושניקים על עצמם ( בפראפרזה על הברסלברים) – “עטה סבר פנים חמורות – הכל מורכב”. הרב חוטא בפשטנות הזו שהמציאות תמיד מורכבת. אז אני חולק על הפשטנות הזו וטוען שלפעמים המציאות פשוטה ( כלומר שבאמת המציאות היא “על מורכבת”) וזה אחד מהמקרים הללו. אין מה לתרץ את הידידות של הגברת הזו ושל הנאצי ההוא. בסופו של דבר לפעמים צריך לשאול את עצמך אם הבנאדם הוא אויב או ידיד או אדיש (כן. לפעמעמים אחרי ששקלנו את כל הצדדים צריך להכריע. להכריע זו לא מילה גסה. ברוב הזמן לא חייבים אבל לפעמים כן. ובמקרים הללו עליהם אני מדבר אני חושב שהגיע הזמן להכריע) . להערכתי היא לא הייתה מידידות ישראל ( או שהייתה משוגעת אבל לא על זה מדברים) או לכל הפחות היא לא ידידה שלי.

          בנוסף הערה מתודית : אני יודע שלחלק מקוראי האתר הדברים שאני כותב יכולים להראות מוזרים. ובכן הם בהחלט לא דברים שמוכרים לקהל הרחב. טענתו על דברים חסרי בסיס הם פשוט טענה “אני לא רואה את מה שאתה רואה – ולכן זה לא קיים” ( הוא מעמיד על המוכר) ממילא הם גם נראים לו מטופשים. אם הוא לא מבין שאכן לא יתייחס כמו שהוא יודע לעשות וזה בסדר גמור. אני כשלעצמי בהרבה פעמים יודע שהוא לא מתייחס כי אין לו מה לענות ( ולא בגלל שזה מטופש אלא בגלל שהוא טועה) ויש לרב נטייה להתעלם מדברים שלא מסתדרים לו עם השקפת עולמו. אני לא היחיד פה שזה קרה לו ( לפעמים הוא מתעלם מאנשים באמת כי הם אומרים דברים מטופשים רק שלהגיד את זה זה לא טיעון נגדי כלפי מישהוא כזה). וזה בסדר . זו חולשה אנושית נפוצה . אני באמת בסדר עם זה . אבל כפי שהרב עצמו העיד שאינני כזה שוטה ( לשמחתי הרבה ולאנחת רווחתי) אז יש לי איזה ציפייה שינסו להבין מה אני אומר גם אם בסופו של דבר לא יבינו. לא חייבים להיות אמוציונלים וכסילים ביחס לכל דבר לא מוכר. מותר להפעיל חוש ביקורת . ואני באמת תמיד מתלבט האם לכתוב או לקיים בי את הפסוק “באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מיליך”. אבל בסופו של דבר אני לא כותב את הדברים הללו בשבילם. אני כותב בשביל האנשים התמימים שמגיעים פה לאתר ועדיין לא איבדו את השכל הישר שלהם שאומר שמשהוא לא בסדר עם הרב ודעתו בנושאים שונים רק שאינם יודעים מה לא בסדר.

          בנוסף, טיפה עניין של מודעות עצמית. אין טעם שהרב יכתוב או יעמיד פנים שהוא עושה משהוא לטובתי. ביננו צורת ההתבטאות הזו היא ילדותית . הרב עושה זאת לטובתו או להגן על העולם מפניי ( לשיטתו) וזה בסדר גמור. אין טעם להעמדות פנים. אני מכבד אויבים. יש לי בעיה עם ידידים מדומים.

      2. שלום הרב.
        אני מתקשה להבין את התגובה שלך לעמנואל.
        א.אולי רות זל היתה שונה ואני בספק.אבל עדיין רב רובם של אנשי השלום וכו שהם מלאי אמפתיה כלפיי האויבים שלנו כלפיי פליטים שעושים שמחת בדרום ת”א כלפיי הבדווים ועוד.
        הם נעדרי אמפתיה לחלוטין כלפיי מתנחלים נערי גבעות חרדים משפחות נפגעות טרור ועוד
        (אני חושש שאם לא תסכים לזה אז עולמך מעט צר ואם יש צורך אוכל ללקט קצת תימוכין לדבריי ממעדים שבכל יום.
        יתרה מזו מהיכרות אישית צבא לימודים טיולים משפחה.אני מוכרח לומר שאכן כך מלאי חמלה כלפי חוץ עד שתזיז להם את הגבינה.לך דבר איתם על חמלה כלפיי בנות שמוטרדות על ידי ערבים על סתימת פיות לאנשי ימין על פיגועי אבנים באיוש וכו וכו מין חמלה נוצרית מלאת צביעות
        ב.איפה הגבול במורכבות?
        להיות מיודדת עם רוצח המונים זה משהו שאמור לעבור לנו בגרון?
        זו אכזריות שאין למעלה ממנה איך אפשר להביט בפנים של משפחות הנרצחים אחרי ש”מיודדים” עם חלאה שכזה.(ואם תבא ותגיד לי ביבי או רבין אני אענה א.לא היו מיודדים איתו ב.במסגרת תפקידם).אני בטוח שבשיחות אחד על אחד אפשר למצוא צדדים טובים באנשים הגרועים ביותר..עדיין אני חושב שהגבולות אמורים להיות בהירים ואין שום טעם ותכלית להתקרב לאנשים כאלה

  3. אני מסכים בהחלט לדעותיך על מורכבות, מגוון קולות ויציאה מהפוזיציה, אבל רות דיין? באמת? ידידתו הקרובה של המפלצת? האם יש מקום לספקטרום אינסופי של הלגיטימיות?

    1. זה ההבדל בין היכרות בלתי אמצעית עם אדם, שאם אתה מזהה אותו כאדם טוב, אז גם אם יש לו החלטות בעייתיות אתה נשאר בצ”ע. ואגב, לדעתי אין גבול למורכבות. אם אדם הוא מלאך מצד אחד, אז מגיע לו קרדיט על כך גם אם הוא שטן מצד אחר.

  4. רודולף פרנץ הס גם לא כל כך אהב יהודים (כמו החבר של רות) אבל מצד שני היה מלא אהבה ורוך לכלבים.
    מצד אחד – ומצד שני. זוהי מורכבות לא מוגבלת.

  5. לרב מיכי
    כולי פליאה כיצד אתה מצליח לקבץ לקריאת דבריך אנשים רעים, שונאי הבריות, ובעיקר שונאים אותך? מה להם ולמעקבים אחריך? ילכו להם לרעות בשדות אחרים. מילותיהם טבולות בארס תאוותם להוביש אותך ולהעמידך כעוכר ישראל וכטיפש, האם בכך באה מלוא תאוותם בידם?
    כפי שאומר שטיסל: רשוֹעים ארורים!

  6. קצת מפליא אותי הסיפא של דבריך. הנימה שבה אתה נוזף במצעד החיים העכשוי על בסיס התמקדות בדברים בטלים, בזמן שהתחליף שאתה מציע מייחס משמעות דווקא לצורה ולא לתוכן של הדבר.
    ואם נתייחס לעניין בצורה יותר פרוזאית. מתן הדגש על מי אנחנו מדברים, ולא על מה ואיך אנחנו מנתחים את הדברים, היא מפליאה בעיניי, במיוחד כשזה יוצא ממך. מה החכמה הגדולה והיתרון בדיבור על קבוצה אידיאולוגית שמאמינה באי אלו אמונות, בהשוואה לדיבור על תרבות הריאליטי והתבונות העמוקות שניתן לקבל מהסתכלות וניתוח של התופעה והאנשים שבתוכה

    1. לאחרונה ראיתי ניתוח מעורר מחשבה ומרתק על הסדרה חזרות. סדרה שכל כולה מתכתבת עם העולם “הרדוד”. להגיד שזה פחות רק כי אין שם דת קשיחה עם אנשים קשוחים זה מאוד מוזר בעיניי, כאילו לא הרב מיכי כתב את הדברים.

        1. “נדמה לי ששווה לכולנו לנצל את ההזדמנות לחזק את האנטי תזה לכל מה שתיארתי כאן. לפתח התמקדות בעניינים חשובים ומועילים במקום בהבלים שממלאים את השיח הציבורי היומיומי כאן בארץ. לעסוק באישים מעניינים ומיוחדים ולא בסלבס פוליטיים או תקשורתיים.” איך בדיוק התמקדות בחייה ופועלה של הגברת, תורמים למה שאתה מייחל? למה להתמקד בה, יותר טוב מלהתמקד בפלונית שקנתה X בחנות Y. למה זה שהיא חיבקה רוצחי ילדים גורם לה להיות גורם איכותי וחשוב יותר להתבונן בו?

  7. מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק – תּוֹעֲבַת ה’ גַּם שניהם”. ממליץ לרב לעבור על איסור חנופה לרשעים .עם כל הכבוד ל”הסתכלות עמוקה וחיובית על כול בנאדם”. לקירוב לבבות”. לכל מיני סיסמאות שהרב עצמו שלל אותן בכמה וכמה מאמרים .(ועם כל הכבוד לכל הפלפולים האלו של אדם שבאמת מאמין שהדרך שלו היא הנכונה אז הוא לא באמת רשע ושיש הבדל בין סובלנות לבין הכלה אינסופית של כול דעה בלי עמוד שדרה .המרחב בין שני הדברים דק וחלקלק מאוד מאוד).ונראה שכיום הרב קרוב מאוד לעבור מדעה של סובלנות נורמלית כלפי בעלי דעות שונות .להתנהגות פוסט מודרנית .שבה הוא מכיל מקבל מחבב אוהב .כל “אדם נחמד וטוב”. אפילו אם לפי הגדרות התורה הוא היה רשע גמור .ותהיה זה של קריקטורה עאלק נאורה של קיבוצניקית שכל ענינה זה
    תרומה לאוכלוסיות מוחלשות(עבודה מציונות ראויה להערכה ומדהימה .שמתבטלת לעניות דעתי בשישים .אדם שבאמת רוצה לתרום לאדם הממוצע .ולעזור לחלש .לא הולך להיפגש ונותן לגיטימציה לרוצחי המונים שמייתמים ילדים קטנים מאבות וגורמים לאבות לבכות על בניהם -איזה מין אדם שרוצה לעזור ומקדם עזרה לחלשים מתנהג כך?)

    .בוא לא נשכח שלפי ההלכה יש דין חמור מאוד לאדם מוסר. ומתן לגיטימי לרוצחי המונים יכולה מאוד להתקרב להגדרה הזו .ועם הרב כמובן חולק על התפיסה הקוסמופוליטית שלה שאני מניח שבמקרים האלו של ידידות עם רוצחים של בני עמה גם אתה תסכים שהיא תועבה מוסרית .וגם חולק כמובן על כול העבירות הדתיות והשקפת העולם החילונית שלה .איזה ידידות ושיח משותף הוא יכול למצוא עם אדם שמעשיו ממש מקרבים אותו להגדרה של רשע גמור ?ויותר צורם לי .העובדה שעם כול אושיות התרבות הנאורות האלו הרב מוצא לנכון להיפגש לדון לדסקס וללמד זכות .ואילו את החרדים בתור אוכלוסייה למרות מסירותם הבלתי מתפשרת לתורה .למרות אירגוני החסד הרבים שלהם .למרות אהבתם וקירוב הלבבות שבהם הם עוסקים במטרה להחזיר כול יהודי בתשובה הוא דן לכף חובה גמורה .ובאישיות תורניות .כמו הרב עובדיה זצ”ל. ובנו שליט”א.שאני מניח שגם הרב יסכים שתורמים הרבה יותר לעם ישראל מאותה אישה .הרב דן גם כן לכף חובה .אני מניח שביום פטירתו(השם ישמור).של יצחק יוסף שליט”א. הרב לא יכתוב טור התנצלות(על ההשתלחות חסרת המעצורים בו כ”טמבל הראשי לישראל”.) .לא יבקר בביתו ויראה את ילדיו .ולא יספר על קשרים ידידותיים שהתפתחו .לא ישבח אותו על ערכיו שהנחיל לילדיו ולדור העתיד .ולא ישבח אותו על המסירות האינסופית בהעברת שיעורי תורה .בקירוב יהודים לשמירה על התורה ועל ההלכה .שוב תסמונת קלאסית -שבה לא המהות של מעשיי האדם משנים .אלא הסגנון שלו .עד כמה הסגנון שלו מתורבת ונאור . וזה בכלל לא משנה כמה הראשון ע”פ התורה הוא רשע כמעט גמור והשני ע”פ התורה הוא כמעט מלאך וצדיק עליון כמה חבל שהרב נפל למקומות ולדרך ההתנהלות הזו .ראה בתגובה זו כביקורת בונה ועדינה .מי יודע .אולי אם תעבור עליה כמה פעמים .תמצא שם משהו .

    יום טוב

  8. שאלת תם האם ללוויות של גדולי ישראל כמרן הרב שטימן מרן הגרי”ש אליישיב וכ”ו הרב גם נוהג ללכת כי לא זכור לי תובנות של הרב לגביהן שמאוד מסקרנות אותי הרבה יותר מרות הנ”ל שמה לעשות לא הכרתי מעולם (על בעלה משום מה שמעתי אבל גם עולמו לא מעניין אותי כלל) ולא מוצא בתוך עולמי הצר איזשהוא חשק להכיר אותה (אגם שהיתה לי סבתא שמאלאנית מאותו זן ממש שמאוד הרשימה אותי במידותיה הנאצלות) לעומת זאת גדולי ישראל אני חש רצון עז להידבק ולדעת כל בדל של תובנה אשמח לדעת אם טעיתי וכן יש לרב פוסט לגביהם

  9. הבהרה שלא יובן חס ושלום ממני שאני מביע דעה לרב על מה לכתוב בפוסט שלו ועל מה לא אלא אני מגלה את רצוני כמו תלמיד שמבקש מרבו איזו מסכת הוא רוצה ללמוד ואהבה נפשו

    1. מה אתה מעסיק את עצמך ואותנו בהבלים. הרב מיכי עוכר, כותב מתוך פוזיציה, מרשיע צדיקים ומכשיר רשוֹעים ארורים, הולך ללויות או לא, מה זה עניינך? למדת משהו מדבריו? אשריך! אינך מסכים לדבריו! תבורך. מה האובססיה שלך להקיא לכולנו את כל ידיעותיך בהגות, בהלכה, בפילוסופיה בגרוש???
      תרגיע! אנחנו קוראים את הרב מיכי ואין לנו ענין במים הרדודים מהם אתה מציץ!
      אתה מייגע!

    2. שמואל,
      כל אחד והתעניינויותיו. אני בהחלט מתעניין בתלמידי חכמים וגם הולך ללוויות של חלקם. לפחות לאלו שאני חש קשר אליהם. בה במידה יכולת לשאול מדוע ללכת ללוויה של קרוב שלי ולא ללווייתו של רב זה או אחר. יש קרבה שלא קשורה למידת הגדולה. אני מניח שלא הייתי הולך ללוויה של רות בגלל אישיותה. הלכתי כי היה לנו (לאשתי) קשר. אני בהחלט חושב שבתקשורת היה מקום להתייחס יותר לאירוע ולמותה בגלל אישיותה. וזה נכון גם ביחס לרבנים חשובים כמובן.

      אריאל, אני מניח שדבריך מכוונים לקריקטורה ולא למגיב האחרון. מעבר לזה, חבל על ההתלהטות. כל אחד כותב את עמדתו, וכל עוד זה נאמר במסגרת כללי הדיון יש לזה מקום. כל אחד יחליט אם הוא מקבל או לא.

השאר תגובה