אדם קרוב אצל עצמו

מה אם הזה שקיבל את העבודה שמע שיש מישהו אחר שעובד במקביל על אותו דבר וכבר התקדם מאד, באופן שאם הזה שקיבל את העבודה יספר את זה לאלה שהעסיקו אותו הם יפסיקו את כל האופרציה ואז הוא בין היתר יפסיד את הכסף. כמעט בטוח שעד עוד שנה הם כבר ידעו ויפסיקו את כל העניין אבל לבינתיים הוא רוצה להמשיך לעבוד (לריק) ולקבל כסף.

אז פשיטא שצריך לומר לו. השבת אבדה.

כך עונים את המעוקות? לפום ריהטא יש כאן רף מוסרי בלתי סביר.
אם לקוח בא לקנות ממני נעליים ואני יודע שבחנות ממול מוכרים את אותם נעליים בדיוק בחצי מחיר אני צריך להפנות אותו לשם כי השבת אבידה? ואם הוא קונה ממני סחורה במחיר השוק ואני יודע שהמתחרה הגדול עומד לשבור את השוק עוד שבוע ולמכור במחירי הפסד כדי לחסום מתחרים אז אסור לי למכור לו? משהו כאן נשמע בלתי סביר עד כדי התגרדות. מידע שווה כסף ולמה שאהיה חייב לפזר את המידע שבידי בחינם ובפרט כשזה פוגע בעסקים שלי עצמי.
כל שוק המניות בנוי על פערים בהערכות (הערכות הן בסה"כ ידיעות עם דרגה נמוכה יותר של וודאות) ולא שמענו מעולם ועד עולם שאני צריך לחשוף את דוחות האנליסטים שלי לפני כל טרנזקציה במניות ושות'.

אתה מערבב מין בשאינו מינו. אתה לא אמור לחשוף את דוחות האנליסטים. מה שצריך לחשוף הוא את המידע הרלוונטי. כשיש הערכות זה לא מידע, וזה עניינו של כל אחד לעצמו. אבל אם יש לך מידע ברור לדעתי אתה בהחלט צריך לחשוף אותו.
מכירה במחירי הפסד אינה עניין להכא, כי זה תרגיל שלא יימשך לאורך זמן. אני מדבר על מצב שבו יש מחירי שוק שונים.

אם זאת דעתך דעת תורה שליט"א אז בטלה דעתו המתפחלצת בתדהמה של בעל בית כמותי. הבנתי נכון שלדעתך המוסר וההלכה מתלכדים בזה בדרישה לגלות?

אכן, זו דעתי דעת תורה תנצב"ה.
אבל לגבי המוסר וההלכה, אמרתי את דעתי מוסרית. הלכתית איני חושב שיש בזה מסמרות. יש מקום לטענה שבמקום שההלכה פתוחה המוסר הוא הקובע. ואולי המוסר והשכל הישר קובעים כאן גם גדר הלכתי (בגדרי השבת אבדה).

מה שקובע במצבים כאלו הוא העיקרון של מידה כנגד מידה.
אם אותו אלמוני היה ממליץ על פלוני במקרה ההפוך אז כן.
יש להיות הוגנים ולהמליץ על אלמוני.
ואם לא אז לא.

יש גם להפעיל את העיקרון הזה כלפי המעביד. האם המעביד היה ממליץ על פלוני לכתוב ספר לו היה יודע שפלוני טוב ממנו? אם כן אז יש להתנהג כלפיו באותה מידה.

לרוב התשובה היא לא. אדם דואג קודם לביתו ואחר כך לאחרים.

פוסק, למה שיקול ההגינות שלך מופעל כלפי האלמוני ולא כלפי המשלם? האלמוני ימצא אולי עבודה אחרת, מי שמפסיד כאן בסיפור הוא זה שמשלם לפלוני

כי המעביד לא הוגן.
מעביד הוגן היה אמור לשלם לפלוני את כל הפרש הרווחים שנוצרו בזכות זה שהפנה אליו את אלמוני. והוא המעביד היה נהנה מפרסום איכותי יותר.