אינטואיציה ולוגיקה
שלום הרב. שמעתי את שיעוריך בנושא אינטואיציה, התעוררו לי שתי שאלות:
א. לגבי הקושיה של דיויד יום על החקירה הנסיונית, להבנתי הדבר היחיד שהוא ערער זה על ההסקים כגון הכללות או הקש-אנלוגיה, אבל תצפית עצמה נקודתית נשארה כמידע אמין על העולם. אם כן התאוריה של קאנט לא כוללת את תצפית המראה אלא הכללות וכדומה.. ואם אני צודק אז לא הבנתי את הקושיה שלך על קאנט, כי אמנם יש דברים שהם רק במוחי אבל יש תצפיות ויזואליות שכן רואות את העולם ועליהם קאנט אולי יודה.?
ב.לגבי אינטואיציה בהלכה. אני מבין מאוד את ההצדקה לפוסק להפעיל אינטואיציה ושהיא גם תוליך אותו (אולי בעל כורחו) לפסיקה. אבל לא הבנתי את ההקשר שהרב עשה להפעלת רגשות כגון האישה המסכנה.. שם לא מדובר על אינטואיציה לגבי האמת, אלא על רצון של הפוסק מה הוא רוצה שתהיה האמת ואיני מבין הצדקה לכך.. נכון שאולי כל זה קורה בעל כורחו, אבל בזה יש להלחם כאשר מחפשים את האמת. "לא תטה משפט"..
א. איני יודע על אלו שיעורים אתה מדבר, אבל בכל אופן לא הבנתי את השאלה. מי דיבר על אמינות התצפיות? לא זו קושייתי על קאנט. אני מדבר על אמינות ההכללות לשיטתו. על כך הוא בא לענות ולדעתי לא ענה.
ב. לא יודע על מה מדובר. ברור שהרגש אינו פרמטר הלכתי ובד"כ יש לנטרל אותו.
אני מתכוון שהרב הקשה על קאנט שאם אני רואה את אותה תופעה במציאות, שכביכול נמצאת רק בראשי, אז מה נאמר שזה פטא מורגנה? על זה אני שואל: אם אני רואה את אותה תופעה, זה אומר שהיא כבר לא הכללה כי אני רואה את כולה ולא על זה דיבר קאנט..
במילים אחרות: התאוריה של קאנט חסינה מקושיה מהמציאות כי אם ראיתי אותה היא כבר אינה הכללה ואם כן כבר אינה בראשי אלא במציאות..
כאמור, אני לא יודע באיזה שיעור מדובר ולא זוכר את השיעור, אבל אני לא מניח שהקשיתי זאת על קאנט כי הוא לא ספקן לגבי הראייה. אני לכל היותר טוען שלא ברור מדוע הוא לא מטיל ספק בראיה ומרחיב את הקושי של יום גם לגבי תצפיות ישירות. זו הראיה מן האפיסטמולוגיה, שמתוארת במחברת הרביעית ח"ב.
אני גם מצטרף לדברי נדב. הרב הביא את הספר של גילת על שביעית בזמן הזה דרבנן, שהטריגר של חזל היה המצוקה הכלכלית, וכדוגמא לכך גם האלמנה האומללה. לכאורה אלו מוטיבציות רגשיות ולא אינטואיציות
אז כשנעשה הצבעה תגברו עליי. זה לגמרי לא מניע רגשי, ושם גם הסברתי שזה לא מניע במובן של נימוק אלא טריגר לחיפוש מכניסם הלכתי. זו ראיה לסתור.
חחח לא התכוונתי לערוך קואליציה כנגד הרב. חלילה. אני רק שואל מה ההצדקה לטריגר שכזה? לא היה עדיף להימנע מטריגרים? כלומר זה אונס או שיש בזה עניין?
כאשר יש אינטואיציה אני מבין שיש עניין באינטואיציה. אבל בטריגר רגשי יש עניין? על פניו זה סתם אונס. לא כך?
אני שוב חוזר שלא מדובר ברגש אלא בשיקול הלכתי. כשיש שעת דחק מקילים לא בגלל הרגש אלא בגלל שההלכה אומרת להקל בשעת הדחק. כשיש שעת הדחק מחפשים היתרים ודרשות ופרשנויות חדשות, אבל שעת הדחק אינה ההיתר אלא הסיבה לחפש היתר (כשהשעה אינה דוחקת לא נחפש היתרים). מה לא ברור כאן? מה זה קשור לרגש?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer