איסור בורר
יש כאן כמה וכמה שיטות והשאלה כללית מדיי. בעור של דג יש שהתירו כי גם הוא ראוי לאכילה ואז זה אינו פסולת מאוכל. יש שהתירו רק עם קצת מבשר הדג. בגרעין לימון זה ודאי פסולת, וגם שם יש היתר להוציא עם קצת סלט לאכילה לאלתר.
אני מכיר היום כאלו שסוברים שעור של דג נחשב כפסולת (או מבחינתם או אפילו דכולי עלמא), ובכל זאת מוציאים את העור מבשר הדג.
השאלה היא עדיין מה יכולות להיות הסיבות להיתר בעור של דג – האם בגלל שבמקרה של הדג והעור מדובר באותו אובייקט לשיטתם (העור הוא חלק מהדג)?
עקרונית אתה צריך לשאול אותם. ישנה סברה שקילוף פרי או דג הם הכרחיים כדי לאכול ולכן הקילוף אינו ברירה אלא חלק מהאכילה. ראה ביה"ל סי' שכא ד"ה 'לקלוף'.
לגבי פירות קראתי בגוגל שהקילוף אינו נחשב כבחירה של חלק מהפרי אלא כהסרת החלק החיצוני שלו. יכול להיות שזה רלוונטי גם לדג.
אשאל זאת כך – האם אתה מקלף פירות וירקות בשבת, והאם אתה מסיר עור (חיצוני) של דג?
דגים איני אוכל אבל אני מקלף פירות.
ואם תאכל בעתיד או מישהו מבני ביתך אוכל דגים, האם תגיד להם (על סמך השוואה להסרת הקליפה של הפירות) שזה בסדר להסיר את העור של הדג?
ואם תפסוק שאסור להסיר את העור של הדג, למה אפשר כן להסיר את הקליפה הפרי?
קשה איתך. כן, אגיד להם שמותר.
אז מדוע יש כאלו האוסרים על הורדת העור מהדג אם לסברת כולם מותר לקלף פרי (או לקלף קליפה אפילו מחתיכת פרי)?
צר לי על היותי נודניק. אני רוצה להבין את הסברות בהלכה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer