אלוהים ,והשבעה באוקטובר

ההשוואה בין מעשי הטבח של חמאס לבין עונשי המיתה בתורה היא מופרכת מיסודה, ויש ביניהם הבדל של שמים וארץ. כדי להבין מדוע אין כאן סתירה לטובו של האל, עלינו לנתח את ההבדלים התהומיים בין המערכת ההלכתית לבין הברבריות של ארגוני הטרור.

ראשית, במישור המעשי והמשפטי, דיני הנפשות בהלכה הם ברובם דינים תיאורטיים שכמעט ולא יושמו בפועל. התלמוד קובע שסנהדרין שהייתה מוציאה להורג אדם פעם בשבעים שנה הייתה נקראת "חובלנית" (רצחנית). המערכת ההלכתית דורשת תנאים כמעט בלתי אפשריים ליישום של עונש מוות: נדרשים שני עדים, כוונה זדונית מובהקת, התראה מצד העדים רגע לפני המעשה, וקבלת ההתראה מצד העבריין שמשיב "על מנת כן אני עושה". כלומר, האדם צריך לדעת במפורש את החוק, לדעת שהוא הולך למות בגינו, ולבחור לעשות זאת בכל זאת. אדם כזה, למעשה, מתאבד בדעת צלולה. לעומת זאת, חמאס לא עורך משפט, לא מקפיד על עדים והתראה, אלא פשוט טובח באנשים בהפתעה.

שנית, לגבי מהות המעשים: בהלכה מדובר על המתה של עבריין ספציפי לאחר הליך משפטי סדור, אך אין בה שום היתר לאונס, להתעללות סדיסטית, לחטיפת ילדים ולשחיטת משפחות. מחבלי חמאס רוצחים ומתעללים באנשים חפים מפשע סתם כך, מעצם היותם יהודים או ישראלים, מתוך אידיאולוגיה רצחנית ואכזריות לשמה.

אם כן, תשאל, מדוע התורה בכלל כתבה עונשים קשים כל כך כמו סקילה, שריפה וחנק? התשובה היא שהתורה נועדה להביע את החומרה הדתית והרוחנית של המעשים הללו, ולא להוות מדריך לברבריות. כשהתורה קובעת עונש מוות על חילול שבת או על עבודה זרה, היא מבקשת להעביר מסר שברמה הדתית, הפגיעה במערכת הרוחנית היא חמורה כמו רצח. התורה מוסיפה קומה דתית על גבי המוסר הטבעי (שאותו אנו מבינים מסברא), וקובעת שעבירות מסוימות מהוות פגיעה אנושה ברצון ה', גם אם בפועל בית הדין יעשה כמעט הכל כדי לא להוציא את האדם להורג.

אגב, כתבתי כאן לא פעם על השיפוט הנכון של דתות, בין המישור התיאורטי (מה כתוב) למעשי (מה עושים בפועל).