אנשים רגישים נחותים יותר?

כתבתי ברור. אנסה לפשט.
אם אנו מניחים שחובות הלכתיות הן חובות שיש לקיימם ללא קשר לתגמול (כמו הצו הקטגורי), אז גם סביר להניח שאנשים שלא מקיימים את הצו הזה הם אנשים נחותים יותר. בנוסף, מכיוון שמדובר בצו קטגורי, סביר שלא יהיה הבדל בין אדם שקשה לו לעמוד בצו, לבין אדם שקל לו לעמוד בצו.
לכן, המסקנה המתבקשת היא שאנשים שהרגשות שלהם עוצמתיים יותר (להל"ן "אנשים רגישים"), וקשה להם יותר לפעול לפי השכל, וכנגזרת מזה הרבה יותר פעמים בוחרים ללכת עם המתווה הטופוגרפי, וממילא עושים יותר חטאים מאנשים שכליים שכמותם מקבלים את הצו ההלכתי, אנשים כאלו יהיו אנשים נחותים יותר.
המסקנה הזו ניתנת לדחייה אם נטען שההלכה לא פועלת רק לפי הצו הקטגורי, אלא שבמקביל יש שיפוט סובייקטיבי על קיום המצוות, וממילא כל אדם נשפט לפי המקום בו הוא עומד, ולא רק לפי כמות הקיום שלו של ההלכה.
האם הרב מקבל את בטענה הזו שגוזרת את המסקנה שסביר שיש שיפוט סובייקטיבי לכל אדם במקביל לחובה הנורמטיבית לקיים את ההלכה? (נשמע קצת כמו "מתן שכר")

במחילה, זה סתם פלפול ריק.