אפלטוניזם בהלכה

אני לא המצאתי את השיטה שבספק ספיקא של מחלוקת הפוסקים זה ספק אחד. אני מנסה לומר שעל פי הגישה הזו קשה לחלק בין שאלה האם אכל חלב או שומן לבין מה היא ההגדרה של קניין כסף, אם אנחנו בגישה אפלטונית שהגדרת קניין היא דבר קיים בדיוק כמו חתיכת שומן
לדעתי השיטה שמחלוקות הן ספק אחד מסכימה שאי אפשר לומר שספק חלב ספק שומן וספק כזית ספק פחות זו אותה שאלה אבל בהחלט ניתן לומר שכל הסברות אינן שאלות כי אינן עוסקות במשהו קיים ולכן השאלה היא רק מה ההלכה

לא מבין מה ענית לטענתי. הסםק חלב או שומן וספק אם יש או אין כזית שניהם חותרים לאותה שורה תחתונה: האם נעבר כאן איסור (של כזית חלב). בדיוק כמו ס"ס הלכתי. איני רואה ולו בדל הבדל.
לעצם השאלה מדוע השיטות הללו סוברות שס"ס הלכתי הוא לחומרא יש לזה הסברים אחרים ואין צורך להגיע להסבר הזה (שגם איני מסכים לו). האחרונים כבר האריכו בביאור הדבר (רובם תלו זאת באלו ואלו ובשאלה האם ניתן להכריע ספק הלכתי או האם יש אמת הלכתית אחת, ואכ"מ).

כי לא הבנתי אותה. ברור שבתכלס יש שאלה סופית אבל השאלה כמה ספקות נפרדים כלולים בה. אף אחד לא חושב שבגלל שקיימת שאלת תכלס כל מה שלפניה הוא לא חשוב. בספק ספיקא הלכתי טען מהרי בן לב שזה ששתי השאלות ההלכתיות הן שאלה אחת (לא בגלל שיש שאלה סופית מה הדין, אלא כי שתי השאלות עצמן לא עוסקות במציאות ממשית אלא במה הדין)
אני לא בא להסביר למה סס הלכתי הוא לחומרא אלא למה שתי הספקות כאן הם שם אחד דלא כמו בספק על משהו ממשי. אין ספק שניתן למצוא הרבה חילוקים למה ספק הלכתי שונה וצריך להחמיר בו, אבל צריך להסביר למה כאן שתי שאלות לא קשורות הן ספק אחד (כך כתב מהרי בן לב ולא פירש מדוע)
תודה רבה