בל תוסיף

לא הבנתי מה ההבדל בין פרשנות שמוציאה הלכה שהייתה נהוגה קודם לכן בדרך שהיא *לא פשט המקראות* אלא דרש רחוק, לבין סתם הסרת הלכה. זה הסיבה שחז"ל שואלים מנה"מ?

אז אותם ראשונים, קוראים את הפסוק כדברי הכוזרי שמיועד לאנשים אבל לא לסנהדרין?

למשל בעניין "עין תחת עין" יש מהרש"ל ששואל שמדוע הראשונים אומרים שזה היה הלמ"מ, הרי הגמ' לומדת זאת בכללי הדרש, אז ניתן לומר שהיה אחד מבי"ד שעשה זאת.
אך ממון זהו איננו פשט התורה לפסוק, ואם משנים את ההלכה מכפשוטו לממון אז נראה שם קל לומר מדוע מדובר בבל תוסיף או תגרע, כי זוהי איננו הפרשנות הסבירה לפסוק. אז לא סביר שניתן לקרוא לזה פרשנות לתורה. בטח אם למדו זאת למשל בגזירה שווה…

לא מכיר את הכוזרי. כאמור, יש מחלוקות ראשונים בעניין.
אין דרש רחוק. יש דרש. אולי אתה חושב שהוא רחוק כי אינך מבין אותו. בעיני חז"ל הדרש אינו משחק שבו הדרשן עושה בפסוק מה שהוא רוצה. זה סוג של פרשנות. זאת להבדיל מהמצאת הלכות. אגב, גם הלכות שיוצאות מסברא ניתן להוסיף בצורה כזאת (סברא דאורייתא), אם כי כאן יש לדון טובא (ראה מאמרי על מעמד הסברות).

לא הבנתי את הערתך על עין תחת עין. שם זו גז"ש, ולכן אין שום שאלה מפשט הפסוק. אבן הפשט הוא עין והדרש אומר ממון. שימוש בדרש בוודאי אינו בבל תוסיף.

צורת ישום הדין איננה גריעה או הוספה אלא רק אפשרות ישום…לכן אם אכן בעבר הרחוק ישום הדין של חובל בחברו נהג כפשוטו "עין תחת עין" (כמו שליבי אומר לי), ובהמשך הומר לממון שום דבר לא נגרע ולא נוסף אלא צורת הישום השתנתנה…..יתכן שההתפתחות המוסרית בעולם השפיעה על כך אך לענ"ד לא פחות ואף יותר מכך השיקול המשפטי והחברתי התקין (מעבר מנקמה בחובל להרווחת הנחבל) הדרשה היא רק השפה שאיתה נותנים תוקף רשמי לדין…..
*) תעיר על דברי הרב מיכי.

למעשה, הטענה שלך היא הטענה המקובלת שכלי הדרש ההלכתיים, הם חלק מפרשנות גדרי המצווה אף שאינם חלק מהרובד של פשוטו של מקרא. זה לא כל כך קשור לשאלה המקורית אבל אם אתה מכיר תשובה *ראויה* מדוע קיימים שתי מרחבי פרשנויות כאלו שלעיתים אף סותרים זה את זה אשמח לשמוע. (או 4 אם מסתכלים על כל הפרד"ס).
אך בכל אופן, לשיטתך שחלק מכלי הדרש אינם התקבלו הלמ"מ, אלא התפתחו לאורך הדורות האם לא כל מה שהם ייצרו יהיה בגדר בל תוסיף, הרי הם מחד רחוקים מפשוטו של מקרא ושנית אינם חלק מכלי הדרש המקוריים.

עושה רושם שאתה מכיר היטב את תפיסותיי, לכן איני מבין על מה הדיון. הסברתי כבר כמה פעמים שהתורה מתפרשת בכמה מישורים מקבילים. כך הקב"ה בחר. כשיש סתירה ביניהם (וזה כמעט לא קורה) זו בד"כ לא סתירה אלא ריבוי זוויות מבט שמשלימות זו את זו. כבר הזכרתי כמה פעמים את מאמריו של הנשקה בהמעין תשל"ז-ח שעוסקים בדיוק בזה. מומלץ.
שיטתי אינה שמידות הדרש התפתחו לאורך הדורות אלא הומשגו והוגדרו לאורך הדורות. הם רק המשגה והגדרה של כלי הדרש המקוריים.

יש לך הסבר יותר טוב מכך הקב"ה בחר? לא מכיר את המאמר של הנשקה אסתכל בלנ"ד. אם ככה הבנתי שאין בל תוסיף בפרשנות מותרת הלכתית ע"י מידות הדרש.

רק, רציתי לשאול שאלה נוספת, כיצד אתה תופס את לימוד התורה לפני תקופת בית שני – בתקופת הנביאים של בית ראשון ולפניה.
מקריאה בתנ"ך לא מרגיש לי ששיא החשיבות בתקופתם היה לפלפל בהוויות אביי ורבא…
אני אומנם מסכים שרואים מסורות רבות לאורך התנ"ך שאינם מסתדרים תמיד עם פשוטו של מקרא, או סתם מסורות כמו חז"ל. מיהושע דרך ימות השופטים (מאובי ולא מאובית) וכו' עד לדניאל (כשרות, לחם, יין וכד') עזרא (נשים נוכריות) ועוד רבים. קל וחומר בספרים החיצוניים כמו ביובלים רואים מסורות נוספות. גם מוצאים תקנות שתקנו שלא מופיעות בתורה.
אבל עדיין לא נראה שהם ייחסו לכך את שיא החשיבות לפלפל בגדרי הלשמה של גט. ייתכן כשעלתה שאלה נקודתית על התורה הנביא פתר זאת.
מה אתה חושב על הדברים? האם אתה חושב שהגידול המעריכי בהלכות בבית שני, עדיין קשורה לרצון ה' המקורי? לא קצת "הגזימו" לאורך הדורות בפרטי המצווה דאורייתא וסייגים ותקנות דרבנן? ובפרט בלימוד התושב"ע?
מי שסובר שכל ההלכות בסתמא של המשנה ניתנו מסיני, כיצד הוא פותר את הקושיה שהעלתי ממבט חטוף בתנ"ך? או שהוא יאמר שהיה אסור לכתוב את התושב"ע כי זהו סוד…

לא רואה איזה הסבר אתה מחפש ולמה? למה להעביר מסרים בכמה מישורי התייחסות? למשל בגלל שרוצים להעביר כמה בחינות של סוגיא כלשהי (כמו תורת הבחינות של הרב ברויאר) וכדומה.
אני מסכים להערכתך לגבי התורה בתקופת המקרא (ואף כתבתי זאת בעבר). אבל לדעתי זהו תהליך של התבגרות והתגבשות, עד שהבינו שעיקר התורה היא ההלכה. מעבר לזה, כשהעולם הבין והפנים את המוסר וצורות החשיבה, כל אלו הפכו רעיונות אוניברסליים, ומה שנותר ייחודי ליהדות ולתורה הוא ההלכה ולימודה.

א. כן, מדוע התושב"כ שונה מהתושב"ע? ומה מטרת התושב"כ? מטרת התושב"ע מאוד מובנת- היא אומרת כיצד לנהוג הלכה למעשה. אך אם ככה מדוע התושב"כ צריכה להיכתב.
ובפרט שפעמים רבות ההלכות של התושב"ע מנופחות הרבה יותר מהפסוק בתושב"כ, ולעיתים גם סותרות זאת…
נשמע לי כאן שאתה מחבב את משל ה"אמא והאבא" שמסמל את יישום ההלכה בחיי המעשה שנובע מהערכים הגדולים שמשמיע התושב"כ. לא צפיתי.

ב. נראה לי שקשה לומר זאת, כי חלקו הגדול של הנ"ך הוא נבואות, ואין דבר יותר מזה שמסמל את רצון ה'. ושם לא שמענו כל כך בעניין לימוד התורה. שמענו בעניין דברי תוכחות מוסר, או אהבת ה' שתתגלה לעתיד לבוא (ונתתי תורתם בלבם, והמה יהיו לי לעם וכו' וכו')
בעניין ההתגברות בצורות החשיבה, זה מעניין וקצת מזכיר לי את רצון האחרונים לתת גדרים לכל המושגים שנשארו פתוחים (כמו מיעוט שאינו מצוי, תרגום ק"ש לכל לשון). אבל מאידך עדיין זה נשמע מוגזם הגידול הלא סביר של ההלכות ובפרט הגדרים בבית שני. עד כדי כך שהמשנה בפרקי אבות הראשונים שאמרו משהו היו אנשי כנסת הגדולה. והם לא סתם אמרו "משהו" אלא אמרו "עשו סייג לתורה!" (ועליהם צ"ל נאה דרש נאה מקיים).

נ.ב.
אני חייב להיות כנה, ולומר שיש פרק אחד בתנ"ך שאני מכיר וזה קושיה גדולה לכל הגישה ששאלתי כאן. וזה פרק קי"ט בתהילים שחריג גם בתוכנו ובפרט באורכו… ששם מבוטא יותר מכל את חשיבות לימוד התורה ודקדקנות בשמירת המצוות מינימום בנערווין בריסקראי. "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ." עד כדי כך, שמעניין אותי אם אין גישה של ביקורת המקרא שטוענת שזהו פרק מאוחר משמעותית משאר פרקי תהילים..

שאלתך על התושב"כ היא שאלת רש"י שפותחת את פירושו. וראה שם את התשובה, וממנה תלמד שבאמת החשיבות של השאר פחתה מאד וכיום לדעתי לא קיימת. זה נועד לשעתו כשהיה צריך לשדרג את רמת המוסריות של העולם.
לא יודע מהו משל האמא ואבא כך שאיני יכול לחבבו. לדעתי כיום אין שום חשיבות ללימוד התושב"כ.