בעלות ממונית על אויר
(סליחה על ששלחתי את השאלה בלי טקסט בטעות שכחתי להדביק את הטקסט)
האם יכול להיות בעלות ממונית על אוויר? ראיתי בסוגיה בבא קמא במחלוקת רב ושמואל על חיוב בבור משום הבל או חבטה שרב לא מחייב משום חבטה והנימוק של הגמרא היא שהוא סובר שלא חייבים משום שזה קרקע עולם ובראשונים(רשי שטמק) נראה שהסיבה היא שזה לא ממונו אלה ממון כולם ורב מחייב רק על ממונו ואז נשאלת השאלה האם ההבל שהצטבר בבור הוא כן ממונו? האם ניתן לקחת בעלות על הבל?ואם כן איך לוקחים בעלות על הבל משיכה כסף חזקה?
תודה
אתה לא חייב להניח שההבל הוא ממונו. די בכך שהוא לא ממון של אחרים. בור ברה"ר הוא אחד מהדברים שאינם ברשותו של אדם והתורה העמידה אותם ברשותו כדי להתחייב עליהם. אבל לדעת רב קרקע עולם שייכת לכולם ולכן אין לחייב עליה.
אמנם יש להעיר שבדיני הקניין אין בעלות על אוויר. זה אחד מהדברים שמוגדרים דבר שאין בו ממש (אוויר של חצר). מקובל לחשוב שהכוונה היא שכלל לא מוגדרת על כך בעלות, אבל לדעתי הכוונה היא שהבעלות על האוויר שייכת לבעל הקרקע שתחתיה. כלומר לא שאינך יכול להיות בעל האוויר של החצר אלא אינך יכול לנתק את הבעלות על האוויר מהבעלות על החצר. ראה מאמרי על זכויות יוצרים בתחומין כה. לפי זה יש לדון בבעלות על ההבל. אינך יכול להיות בעלים עליו כשהקרקע שתחתיו היא קרקע עולם. ואולי יש לחלק שאמנם אינך יכול להיות בעלים עליו אבל עדיין הוא לא שייך לעולם. רק הקרקע היא של העולם.
לדוגמה במחלוקת האמוראים הידועה על אש, ריו"ח סובר שאשו משום חיציו בגלל שלא שייכת בעלות על אש (דבר שאין בו ממש). אבל הוא לא פוטר את האדם בגלל זה אלא מחייב משום חיציו.
האם הסיבה שאין בעלות על אש כמבואר בגמרא בביצה שאפילו מותר למודר הנאה ליהנות משלהבתו של המדיר היא סיבה שלא יהיה זכויות יוצרים ? ומה יענו החולקים שסוברים שיש זכויות יוצרים הרי יצירה היא וודאי דבר שאין בו ממש
ראשית, במאמרי הראיתי שיש בעלות על מידע/רעיון.
שנית, לא מכיר "חולקים" (פרט אליי, הפוסקים תולים זכות יוצרים בדיני דרבנן או הסגת גבול, דינא דמלכותא וכדומה).
שלישית, הבאתי כאן למעלה את דעת ריו"ח שמחייב משום חיציו. פתרון דומה ניתן למצוא לזכות יוצרים: גם אם אין על כך בעלות, זה חלק ממני (גופי). כמו "ילדי רוחי".
איך תסביר את הגמרא בביצה שאומרת שמותר למודר הנאה ליהנות משלהבתו של המדיר רק אם תאמר שזה הפקר כי אם זה חלק מן המדיר הדבר יהיה אסור
כשהשלהבת מצויה אצל הנהנה או סתם מהנה אותו היא כבר לא של המדיר (נר לאחד נר למאה). כשהיא הולכת ומזיקה היא נחשבת ככוחו (כמו בור שהעמידוהו ברשות בעליו להתחייב עליו).
לא לגמרי הבנתי כשאני מעתיק שיר של מישהו האיסור לכאורה הוא שאני משתמש ביצירה שלו ללא רשות העניין הוא שבגמרא בביצה מבואר שאין בעלות על שלהבת ללא קשר לנר לאחד נר למאה כי על גחלת מבואר שיש בעלות אם אדליק ממנה אש יהיה אסור אם כן אין בעלות חלה על דבר שיש בו ממש
בשלהבת כשאתה לוקח או נהנה זה שלך ולא שלו. בגחלת זה תמיד שלו ואם אתה מדליק ממנה השתמשת בשלו.
לגבי השיר, אין משמעות לכך שהעתקת. את השיר הפיזי אולי העתקת, אבל את המידע לקחת ולא העתקת. במאמרי על זכות יוצרים הסברתי שהמידע חלק ממנו היא היחידאיות שלו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer