גבולות הסמכות

לגבי סמכותה של סמכות להרחיב את גבולותיה, נזכרתי בדבר מספרו של ריינר על רבנו תם. השאלה היא האם מטענה \"לגוף א\' אין סמכות לחוקק חוק ב\' ולכן כנראה הגוף לא חוקק את חוק ב\" אפשר להסיק שאפילו אם הגוף כן חוקק את חוק ב\' אז החקיקה בטלה. או שייתכן – כמובן רק בגופים מסוימים –  שלגוף יש באופן עקרוני סמכות גם להרחיב את סמכויותיו, אלא שזה דבר פחות סביר ולכן בהיעדר ידיעה נניח שלא כך.
נוח תמיד לדון על מקרה ולכן אתאר אותו בסעיפים. והשאלה היא האם ההסבר האלטרנטיבי שכתבתי בסעיף 5 נראה לך הגיוני.
 

1. בפרק ה\' ריינר עוסק ביחס של רבינו תם לגאונים (ומסיק, למרבה ההפתעה, שרבינו תם התייחס בכבוד לדבריהם אבל לא נתן להם סמכות מוחלטת). בתחילת הפרק ריינר עוסק במורדת שאומרת מאיס עלי (ספר הישר תשובות כד). רבינו תם פוסק שמדינא דגמרא לא כופים את הבעל לתת גט (ללא כתובה) לאלתר אלא רק אחרי י\'\'ב חודש. רשב\"ם הביא את תקנת הגאונים שבאומרת מאיס עלי נותנים גט לאלתר, ורשב\"ם מבין שכופים את הבעל (כמו שכנראה באמת התכוונו הגאונים). רבינו תם מגיב לו שלגאונים אין סמכות להקדים כפייה על גט, כיון שגט שניתן בכפייה לא מורשית הוא גט פסול, ולגאונים אין כח להכשיר גט שהגמרא פוסלת, ולכן זו תקנה שמרבה ממזרים.

1. ריינר מבין שרבינו תם ידע שהגאונים אכן תיקנו כפייה לאלתר, כלומר שהגאונים עצמם סברו בוודאי שיש להם סמכות לתקן כפייה לאלתר, ורבינו תם חולק עליהם בשאלת גבולות הסמכות שלהם. [ואז ריינר מבאר, בצורה אופיינית, שאמנם רבינו תם ייחס חשיבות רבה לדברי הגאונים ורחש להם כבוד רב, כפי שריינר מסיק ממובאות אחרות, אך כאן במורדת היה רבינו תם שקוע ב\"מאמץ מכוון למניעת כפיית גט\" ולכן התעלם מסמכות הגאונים. כפתור ופרח].

1. לדעתי המעיין בדברי רבינו תם (ספר הישר תשובות כד הנ\'\'ל) יראה ברור שרבינו תם אומר שזה לא בסמכות הגאונים לתקן כפייה לאלתר, ולכן רבינו תם מניח שהגאונים אכן לא תיקנו משהו מחוץ לסמכותם, כלומר לא תיקנו כלפי בית הדין כפייה לאלתר אלא רק תיקנו כלפי הבעל שעליו לתת גט לאלתר. שהרי רבינו תם שם הולך ומפרש לשיטתו את דברי הרי\'\'ף ובה\"ג (כתבו שנותנים גט לאלתר, ומפרש רבינו תם נותנים גט מדעת הבעל ללא כפייה) ונעזר בדברי ר\"ח.

1. נניח שהפרשנות שלי נכונה, ורבינו תם לא חלק חזיתית על הגאונים מה הם גבולות הסמכות שלהם (שלדעתם יש להם סמכות להקדים כפייה על גט ולדעתו אין להם סמכות), אלא רק אמר \"אין להם סמכות לאמירה פלונית, ולכן מסתמא הם לא אמרו את אותה אמירה פלונית\". האם מכאן ניתן אכן להסיק שגם אם נגלה שאותה סמכות כן אמרה את אותה אמירה פלונית (כפי שדומני שיודעים היום ברור שהגאונים כן תיקנו כפייה ולא רק מדעת הבעל) אז רבינו תם חולק עליהם וסובר שזה בחוסר סמכות? כלומר האם צדקו דברי ריינר במובן הזה שרבינו תם מגביל חד משמעית את סמכותם של הגאונים לתקן תקנות?

1. על פניו, גם אחרי שיודעים שהגאונים כן תיקנו כפייה מוקדמת, הנה דעת רבינו תם לפנינו שאין להם סמכות לזה. אבל יש גם צד אחר ועליו אני שואל מה דעתך – רבינו תם חשב שאין להם סמכות לזה, ולכן הניח שהם לא חרגו מסמכותם ופירש בתקנתם שכוונתם להורות לתת גט לאלתר אבל לא לכפות. אבל גם רבינו תם (אולי) מודה שאם הגאונים כן תיקנו כלומר הם סוברים שזה כן בסמכותם, אז במחלוקת הזאת על גבולות הסמכות יש משקל להכרעת הגאונים להרחיב את סמכותם (לי לכאורה זה לא נראה פרדוכסלי, אבל אולי אני טועה ותסביר).