גישת הרב עידו פכטר

מה אתה חושב על 2, 3 ו5

כנראה יאיר כותב מהטלפון ולכן קשה לו להעתיק מעט או לסכם

השאלה שלי אם אתה מסכים אם מה שכתב שם

2. לא ברור למה כוונתו. האם טענתו היא שחכמים טעו בפירוש התורה או שהוא טוען שהם פירשו נכון אבל בכל זאת זה לא רצון ה'. השני ודאי לא נכון, אחרת ה' לא היה מצווה זאת. בראשון יש לדון. אבל לשיטתי אין בעיה וגם הראשון לא נכון. חכמים לא טעו, אבל מה שהם הסיקו זו ההלכה. להלכה אין חפיפה עם המוסר. מעבר לזה, יש הבדל בין הגויים של פעם לגוים של היום, כמוש"כ המאירי.
3. לא מסכים. אין בעיה לברך שלא עשני אישה. היא חייבת בפחות מצוות. לכן גם דיני הקדימה בהצלתה בהוריות אחרים. ההלכה עצמה פוגעת בערך השוויון בין גברים לנשים. כשנפתור את זה ניגש לדון בברכה.
5. נכון שזה לא עניין לסנטימטרים, אבל זה לא רק וייב. זו שאלה של נורמות שמשתנות במקום ובזמן.

הרב, מה דעתך לגבי סעיף 7, בפרט בהקשר של "בטל טעם לא בטלה תקנה"?
ולגבי סעיף 8? ובפרט לגבי המסקנה מרחיקת הלכת שניתן להסתמך על דעת יחיד ב"כזו קלות" סתם כי יש דיה כזו (ככה אני הבנתי זאת לפחות)?
תודה.

7. מסכים לגמרי. אף אחד מהסעיפים לא קשור לביטול טעם. שדים ורוחות אלו דינים שמניחים הנחות עובדתיות לא נכונות. דאורייתא או דרבנן. הם בטלים מעיקרם. אם כלי מתכת לא בולעים אין בעיה. העובדות קובעות כאן את הדין. כנ"ל לגבי לידת בת. מברכים על אירוע משמח והשאלה מהו אירוע משמח.
8. כאן איני מסכים. אבל שיטתי היא שאין לסמוך על דעות בכלל. צריך להגיע למסקנה מהי האמת, ואם אין לך עמדה יש דיני ספיקות. עמדתו של הרב שמאש, למשל, היא מופרכת לחלוטין ובוודאי שאין לסמוך עליה. כתבתי על כך מאמר שניתן למצאו באתר כאן.

לגבי 7, מאיפה לנו שההנחות של חז"ל לגבי שדים, למשל, לא היו נכונות? יש תיאורים בגמרא לגבי "היתקלות" של חכמים עם שדים. מה גם שייתכן שהיום השדים לא גלויים לפנינו, אבל אם חז"ל קבעו הלכות לגביהם, למה שלא ניאלץ לציית להן גם אם היו אנחנו לא "רואים" אותם (כתבת למעלה שמה שחז"ל הסיקו זו ההלכה)?
ולגבי בליעה בכלים, מניין לנו שהבליעה לפי חז"ל לא כוללת מימד מטאפיסי? וגם בהקשר הפיסי, זה מופרך שתיווצר דיפוזיה בין חלקיקים של התבשיל לכלי המתכת ובפרט תחת חום?

בנוסף, האם כתבת מאמר/פוסט לגבי "בטל הטעם לא בטלה תקנה" ובפרט מה הקריטריונים (אם בכלל) שלפיהם מותר לבטל תקנה (גם אם בטל הטעם וגם אם לא)?

תודה רבה.

לא יכולה להיות וודאות בכלום. אבל לפחות כיום זה מאד ברור שאין, וכנראה גם אז לא היו. וכשאין כל שורש וענף לכל העניין נראה שההלכות הללו בטלות. זה לא שבטל הטעם אלא שאין לו תקומה והתאדה מהעולם.
הבליעות שבהן מדובר אינן מטפיזיות. לא יודע מהי בליעה מטפיזית, אבל כולם עושים חשבונות של אחוזי בליעה. מעבר לזה, גם חז"ל לא יכלו לדעת מאומה על בליעות מטפיזיות, גם בהנחה שיש דבר כזה.
יש באריכות בספר השלישי של הטרילוגיה. ראה גם במאמר כאן באתר:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%AA%D7%A7%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95

לגבי בליעה מטאפיסית, התכוונתי למשל כמו שיש קדושה וטומאה בכלים מסויימים, אז גם ייתכן ויכול להיות אספקט מטאפיסי כזה לטעם של איסור שנבלע בכלי. למה לדעתך יש בכלל דיני בליעה אם כלי מתכת לשיטתך לא בולעים? מה בכלל ההגדרה של בליעה בהקשר הזה (לפתע זה לא ברור לי 🙂 ? שאם מבשלים תבשיל חדש בכלי כזה אז כשמישהו יאכל מהתבשיל הוא יטעם ממש גם את טעם האיסור?

איך אפשר לדעת אם משהו הגיע במסורת עוד מסיני, אן שחכמים קבעו זאת סוג של יש מאין (בפרט לגבי עניינים דאורייתא)? זכור לי שאחד ההסברים לדיונים בגמרא, הוא בעצם הרצון של חז"ל "ליישב" לעצמם את פרטי הדינים וכו' שנמסרו מסיני, וזה לא שהם מחדשים/קובעים דין יש מאין. לשיטתך זה לא נכון?

שוב תודה.

כמעט אף הלכה לא הגיעה מסיני, למעט אלו שנאמר בהן הלמ"מ. וגם באלו זה עבר פרשנות של חכמים. חכמים הם שקבעו את הרוב המוחלט של דיני דאורייתא.

אם כלי מתכת לא בולעים אז אין דין בליעה. אבל זה לא שחור-לבן. השאלה כמה בליעה יש. ברוב ההקשרים האיסור תלוי בטעמו, והשאלה כיצד ייתכן שלא טועמים מאומה היא שאלה עתיקה ואין לי עליה תשובה.

תודה על התשובה, הרב.

שאלות הבהרה?
1. על בסיס מה אתה מסיק שכמעט כל הלכה דאורייתא "חודשה" על ידי חכמים? והאם אכן נכון, שזו לא הדעה הרווחת הפוסקים למיטב ידיעתך?
2. כיצד היו נוהגים לפני תקופת המשנה? האם לשיטתך, כמות ההלכות שהיה צריך לקיים בפועל הצטמצמה פחות או יותר לכאלו שבתקופת המשנה הוגדרו כהלמ"מ?
3. חכמים קבעו שיש בליעה במתכת, אז אני מניח באומרך "אם כלי מתכת לא בולעים אז אין דין בליעה" התכוונת לגבי כלים של ימינו בדווקא, נכון? ואם נניח שבימינו אכן אין בליעה בכלים של מתכת בגלל אופן ייצורם וכו', שוב חוזרים לנקודה של בטל טעם לא בטלה תקנה?
4. מחילה אבל עדיין לא ברור לי, מה הקריטריון שלפיו קובעים האם כלי מסוג/חומר מסויים נחשב לבולע מבחינה הלכתית? למשל, שאם מבשלים תבשיל חלבי בסיר בשרי בן יומו, אז במידה ואדם שיטעם את התבשיל יבחין בטעם של בשר, אז נאמר שבכלי כזה יש בליעה של טעם?

1. על בסיס היכרות עם ההלכה. אגב, כך גם מפורש ברמב"ם בכמה מקומות (לשיטתו מה שבא מסיני לא נפלה בו מחלוקת. בתשובה הוא כותב שיש רק כמו שלושה או ארבעה דרשות שבאו מסיני ועוד). אני לא חושב שהפוסקים נתנו את דעתם על כך. הם רגילים לצטט את מאמרי חז"ל שהכל ניתן מסיני (כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו'), אבל ברור שהכוונה היא שיש להתייחס לכל כאילו ירד מסיני.
2. לא אמרתי שכל ההלכה נוצרה על ידי חז"ל. היא נוצרה על ידי חכמי הדורות. אין לי ידע מה נוצר מתי. אבל אין ספק שההלכה התרחבה ומתרחבת עם הדורות.
3. לא. אני מתכוון גם לכלים שבימיהם. אם מתברר מדעית שאין בליעה אז הם טעו.
4. זה או טעם או כמות בליעה (נפח).