הבל פיהם של תינוקות של בית רבן
לרב שלום,
אנו מניחים שקיום מצוות ולימוד תורה של ילדים אין בהם משמעות עצמית. המשמעות היחידה שלהם היא שעל ידי קיומם האב מקיים את מצוות חינוך המוטלת עליו. רק אחרי שמגיעים לגיל מצוות, המצוות מקבלות תוכן עצמי. הגמרא אומרת שאין האולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות של בית רבן (שבת קיט:). אבל לפי מה שטענו אין משמעות עצמית ללימוד התורה של תשב"ר אלא אך ורק קיום מצוות חינוך המוטלת על האב. אז איזו משמעות הגמרא מייחסת להבל פיהם של תשב"ר?
השאלה איננה במובן המיסטי אלא במובן ההגיוני. אם אין משמעות עצמית אז איזו תועלת ניתן להפיק מכך?
חשבתי אולי לומר בעקבות הדיון על בר מצווה בזמן ספירת העומר שבו טוענים שממשיך לספור בברכה כיון שהספירה לפני הבר מצווה משלימה את הספירה לאחר הבר מצווה שגם לימוד תורה לפני קבלת מצוות נחשב כקיום מצוות לימוד תורה לאחר קבלת מצוות שהרי הוא מכין את הבסיס ללימוד לאחר קבלת מצוות. כלומר יש ערך ללימוד תורה לפני קבלת מצוות אלא שרק קבלת מצוות מגלה את הערך שבמצווה.
אפשרות שניה שחשבתי מעצם האזהרה שמוזהרים הגדולים על הקטנים בעניין איסורי אכילה (שאיננה רק מדין חינוך) שהערך של לימוד תורה של קטנים איננו רק מצד המצווה על האב אלא גם מצד תיקון המציאות בצורתה הנכונה. המציאות הנכונה של ילדים היא שהם לא אוכלים נבלות ושהם לומדים תורה. זה לא רק מצד הציווי על האב להכין אותם לקיום מצוות אלא גם מצד תיקון המציאות כשלעצמה.
האם הרב יכול לעזור לנו בבקשה?
לא הבנתי מניין ההנחה הזאת? ברור שיש ערך ללימוד תורה של ילדים. ז ולא מצווה, אבל גם אצל מבוגרים הלימוד אינו ממש מצווה (לפחות לחלק מהראשונים). לימוד תורה הוא משהו יותר יסודי מאשר מצווה, ולכן התורה לא ציוותה עליו. אגב, ללימוד הזה יש ערך וחובה (לא הלכתית) גם לנשים בדיוק כמו גברים. נשים פטורות מהמצווה ולא מהערך.
ראה מאמרי בצהר:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%AA
אגב, קיום מצוות על ידי קטנים מדין חינוך, אינו בהכרח חובה רק על ההורים. נחלקו בזה רש"י ותוס' בברכות ובמגילה. לפי רש"י זו חובה על הקטן עצמו. ראה קהי סוכה סי' ב. פעם הסברתי את שני הדינים שמופיעים בקה"י שם בכך שהקיום נעשה על ידי הקטן והאחריות לקיום מוטלת על הורים.
איני רואה קשר לשאלת הספירה בקטן שהגדיל. אין כאן עניין של "תמימות".
תודה רבה.
גם על התורה כתוב תורת ה' תמימה. ומסברה הדברים מצטברים וכמו שמסופר על הקוצקר שחלק כבוד לרבו הראשון בת"ת שלימדו אותיות והסביר שעל כך אף אחד לא חלק מעולם. התורה שלומדים אחרי בר מצווה איננה דף חלק. היא נסמכת על מה שנלמד לפני ואי אפשר לנתק ביניהם. ולכן גם אם בשעתו לא הייתה מצווה אפשר לומר שלמפרע אחרי בר מצווה יש כאן מצווה.
וזאת כמובן כתוספת על כל שאר היסודות שהוסיף הרב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer