החזון איש

מבחינתך אם הוא האמין בכל זה (לענ"ד ככה זה נראה ולכן אני שואל)
הוא עדין ראוי להערכה?
כלומר האם השיטה שאין לערער על דברי חז"ל היא בעצמה מראה שהאדם הולך אחרי מוסכמות בלי לחשוב כמו עיור או שזה דעה לגיטמית רק שאתה לא מסכים איתה?

אי"ש, תכיר את הסביבה תראה שהרבה היו כך, לדוגמ' ר' חיים והגרי"ז (לא ממש אותו סביבה אבל בערך) גם דיברו כך כנגד מי שלא ממש חשב שחז"ל מלאכי השרת פלוס, וצריך להבין את הפחד מההשכלה וכו', והחשש שכל פגם קטן הוא מדרון חלקלק…
עד היום בציבור החרדי ישנן אותם תופעות.

הרבה אחרונים פירשו את מאמר חז"ל אם ראשונים כמלאכים: אם נסבור שהם כמלאכים הרי אנו כבני אדם, ואם נסבור שהם כבני אדם הרי אנו כחמורים. ההבדל בין מלאכים לבני אדם, שלמלאכים יש תפיסה שכלית מיידית שלמה, בעוד שבני אדם נזקקים להתייגע ולעיין בדברים עד שמבינים אותם על בוריים. ואמנם הרבה דברים שהיו פשוטים לתנאים – האמוראים התקשו בהם, והרבה דברים שהיו פשוטים לאמוראים – הראשונים התקשו בהם, והרבה דברים שהיו פשוטים לראשונים – האחרונים מתקשים בהם. בפשטות ככל שדור רחוק יותר ממעמד הר סיני, כן הוא במעלה נמוכה יותר, שגדולה שימושה של תורה יותר מתלמודה.

מה הרעיון אבל לתפוס את האדם בפינות? ולו יהי והחזיק בכמה דעות משונות, מה זה משנה? זה היה יכול להיות סימן על כלל הדעות שלו ששיקול הדעת רופף, אבל ההערכה הרי הגיעה מבחינה ישירה של כמות כלשהי של כלל הדעות שלו (האחרות, בד"כ ההלכתיות) ולכן שום 'סימן' מדעות אחרות משונות לא יעזור.

הרב מיכי?

אם הוא באמת האמין בזה אז זו נקודה לרעתו. ועדיין יש לו הרבה אספקטים שראויים להערכה רבה (כמו שכתב ט).

לפי דעתי בזילזול שלו במזרחי.לפחות .נבע מהצורך באותה תקופה להדגיש ולבנות את החומה שיש בין המזרחי(או הדתיים הלאומיים והציונות הדתית) לבין החרדים .
ואולי בזילזול גם מתקשר לאמירה שלו כלפיהם שתמיד היו בעם ישראל אנשים בינוניים בשמירת הלכה ובאמונה אבל רק במזרחי הפכו את זה לשיטה(וכנראה הכוונה לדימוי ההיסטורי המקובל שבאותה תקופה היה נפוץ בציבור זה מאוד ריקודים מעורבים .קלות בשמירת נגיעה ובכללי עמאריצות גבוהה מאוד שנסע מבורות וחוזר היכרות עם ההלכה-יש לציין שאני לא מתיימר לומר שכך זה היה באמת-)

הזלזול הזה היה בו ממש. אכן זה היה המצב אצל רוב המיזרווחניקים. השכבה הרצינית שלהם היא התפתחות מאוחרת מאד. באותה תקופה היה מדובר בבודדים ממש. רוב הציבור נתלה באידיאולוגיה המיזרוחניקית והשתמש בה כדי לחיות חיים נוחים ורגילים. בלי הרבה ידע ובלי הרבה הקפדה הלכתית. זו לא הייתה השיטה האידיאולוגית שם (למעט בשכבות מסוימות), אבל זה היה המצב ברוב הציבור ההוא.

כדאי לקרוא את המאמר של דב שוורץ: "הציונות הדתית בימי הרב ריינס והראי"ה קוק: תולדות ורעיונות":
http://www.unisyn.org.il/%D7%94%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A1-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%99-%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%A7-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA

עם ארצות – גם אם הייתה – לא מביאה לחשש ליינם. החשש נבע לדעתי משאלת החליבה בשבת .

לי מפריעה העובדה שהחזון איש הגדיר את כל מי שסידר התר מכירה בשמיטה מסייע בידי עוברי עברה.