הפרדת דת ומדינה

שלום הרב מיכי
לפני שבאתי לשאול אותך בנושא דת ומדינה עיינתי במאמר שכתבת בנושא ("יהודית ודמוקרטית…"), ואני רוצה לשאול על גבי הדברים שכתבת.
נניח שאני מסכים איתך שההפרדה אכן תפתור בעיות בתחום הגיור והכשרות (כדוגמא) ותוריד את המתח שיש בצורך של הממסד הרבני "לטאטא" את ההחלטות של המערכת האזרחית.
עדיין איך תתמודד עם זה שהפרדת דת ממדינה עלולה לייצר הכלה של אותם "אזרחים ישראלים" וממילא תגביר את ההתבוללות בארץ, כאשר ישנה הכרת בסטאטוס של אזרח ישראלי עם תקנות אזרחיות (ללא שאלת מיהו יהודי וכו'..) על פניו עשויים להתאזרח גויים רבים, ולייצר סכנה של פגיעה ברוב היהודי ובמאבק נגד התבוללות. עיין ערך ארצות הברית וכדו'.. ששם באופן טבעי קיימת הפרדה.
אז נכון שעלו מרוסיה אנשים שהם בנים לאב יהודי וסיבכו אותנו קצת, מצד שני היהדות היוותה מנגנון הגנה ואיזון. יכול להיות שאם נאמץ את ההצעה שלך יהיה לנו 2 רשימות ברורות ומאוד נוחות להבחין מיהו יהודי במבחנים ההלכתיים ומי לא, מצד שני מה יעזרו לנו 2 רשימות אם בסוף ילדינו יבחרו שלא להתייחס ל-2 הרשימות האלה כמשהו בעל ערך בעיניהם. ובמבחן התוצאה נכשלנו.
הרב עובדיה יוסף התיר עגונות בהיתרים שרבנים אחרים לא היו מעיזים להתיר, אני חושב שאחד הדברים היפים ביהדות זה שיש לה את היכולת לבחור בדרך הקולא כאשר באיזון בין הערכים עומדת לפעמים שאלת חשיבות השמירה על הערכים הלאומיים שביהדות אל מול שאלת ההלכה גרידא. התירו את כל הקהילה האתיופית, גיורים של יוצאי חבר העמים ועוד, נו שויין, אבל בסוף שמרו על הבית.
זבוטינסקי אמר "אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד" אני חושב שניתן לומר את זה גם במישור של המאבק על שמירת הלאום היהודי, ההקרבות בתחום ההלכה לטובת הזהות הקולקטיבית לעיתים אידיאל עצמי ולא פשרנות בדיעבדית.
ולכן לענ"ד בהקשר הזה הטמעת היהדות כערך לאומי חשובה לאין ערך, מאשר הגדרתה של היהדות כדת בלבד, ההיסטוריה מלמדת שהיהדות שרדה בגלל השילוב הייחודי של שימור ההלכה מבית ותפיסות לאומיות מחוץ.
לפעמים האויב של הטוב הוא הטוב ביותר, קל להצביע על בעיות, צריך לראות שהפתרונות לא גרועים מהמודלים שקדמו להם. ובאופן כללי קשה לי להתחבר לגישה שמשדרת- הפתרון שלי טוב (או לכל הפחות יותר טוב) כי לסטאטוס הקיים יש בעיות.
דעתך.
תודה רבה.