הצדקת – חשיבה אינדוקטיבית וטיעונים חושפים

שו"תקטגוריה: כלליהצדקת – חשיבה אינדוקטיבית וטיעונים חושפים
ו. שאל לפני 3 שנים

בס"ד
שלום הרב,
רציתי לשאול לשיטת הרב, מכיוון שההצדקה לגבי חשיבתנו האינדוקטיבית, מתבססת על אמונה "קודמת/נחשפת" שלא ידענו עליה לפני כן (למשל אלוהים כמתאם או ראיה אידאית).
האם אין בסוג הצדקה זה טעם נפגם?
למשל כאשר אנחנו רואים משהו ובעקבות כך אנחנו מניחים שאותו אובייקט נמצא בעולם החיצוני, אז זה מסתדר היטב עם ההנחה הברורה שלנו שהעיניים הם אמינות. ומבחינתו לא צריך לתת לכך הסבר נוסף אחרת מדובר בספקנות וניקלע לרגרסיה. ובגלל שאנחנו יוצאים מהשקפה "פונדמטליסטית" שמניחה שההבנה מסתמכת על יסודות חשיבה בלתי ניתנות לנימוק מעין אווידנציות. ממילא איננו רואים צורך לתת לכך נימוק נוסף.
אך כאשר אנחנו מסיקים בעקבות ההנחה שלנו שהחשיבה האינדוקטיבית מוצדקת, או שתבניות חשיבה אינודקיביות מוצדקות בסה"כ, אז אנחנו "מוסיפים" גורם שחיצוני לנו, שמתאם בין החשיבה לבין העולם, למשל אלוהים.
אך האמונה באותו גורם חיצוני היא איננה הנחת היסוד שלנו אלא מוסקת בעקבות כך שאנחנו מניחים שאנחנו באמת צודקים בתבניות החשיבה האינדוקטיביות, אך הם מיצדם נכונים רק במידה ואותו גורם מתאם קיים. ז"א למעשה מדובר בטיעון מעגלי ופרגמטיסטי.
(ז"א שאם אנחנו לא באמת יכולים לדעת שאותם תבניות חשיבה מוצדקות בפנ"ע אלא רק ע"י תוספת ההנחה בדבר אותו גורם שהסקנו אותו. אז ממילא לא ניתן להתייחס אליהם כהנחות יסוד שיכולות לשמש בסיס על מנת לבנות טיעון (תאולגי) תקף מן ההנחה בדבר אמינות מערכת החשיבה לקיומו של הגורם המתאם).
 

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

התחושה הבלתי אמצעית שהחושים שלי אמינים מעידה שבמובלע אני מאמין באלוקים. זה לא פרגמטיזם אלא דיאגנוזה עצמית. ואיך הגיעה לידיעתי הידיעה המובלעת שאלוקים קיים? אינטואיציה.

ו. הגיב לפני 3 שנים

תודה רבה, חשבתי לחזור ולהקשות שמדובר בטיעון מעגלי (לא פרגמטיסטי!),
אך ייתכן ולא הבנתי לגמרי את הטיעון.
להבנתי, ניתן להבינו שהוא מורכב משני חלקים בלתי תלויים:
1. החלק הראשון עוסק בהסקה על עצם קיומו של גורם מתאם.
2. והחלק השני עוסק באפיונו של הגורם המתאם.
(1. כיצד אנו מסיקים? אנחנו יוצאים מתחושה בלתי אמצעית שתורת ההכרה שלנו משקפת מהימנה את המציאות לכך שקיים גורם שתיאם בין החשיבה לבין העולם).
(2. וכיצד אנו מאפיינים? אם מדובר ש2. בלתי תלוי ב1-
אז לכאורה כל אדם מחוסר האינטואיציה שאלוהים קיים,למשל אתאיסט, יוכל להציע כל גורם מתאם שיחפוץ במידה ואותו גורם אכן יהווה בעצמו מתאם מספיק,
למשל : מעין ההרמוניה של לייבניץ, או פנתאיזם כשפינוזה וחלק מן היוונים העתיקים, אבולוציה וחוקי טבע שהספיקו לעשות את הבלתי אפשרי תוך מאות מיליוני שנים כדרווין וכו', ולא כל כך תהא מבחינתו עדיפות לכל תאוריה על פני תאוריה אחרת על בסיס הטיעון הזה, פרט שלכל היותר אכן "קיים" אותו גורם מתאם יהא אשר יהא אם הוא בכלל ישות ולא תאוריה
פרט לכך שכל זה לשיטתך שהחשיבה מורכבת מרכיב הכרתי, אך מי שחולק על כך נראה שבכלל לא יוכל להעדיף אפשרות אחת על פני השנייה, וכן לשיטתך כפי שהשערות אלו בנויות "בתוך" מסגרת החשיבה, ההשערה בדבר אלוהים בנוי בתוך מסגרת "החישה"-אינטואיציה אך הוא לאו דווקא בעל עדיפות על פני המסגרת השנייה, אם כי כמובן במידה ויש לנו אותו הכרה אז איננו נאלצים להסבר חלופי, אך כמובן שכאן דיברתי על האתאיסט שמציע אפשרות אחרת ומעמדו זהה לכא' למעמד ההסבר שלך יהא מקורו אשר יהא).

ואם באמת 1 בלתי תלוי ב2. ובפרט אם אלוהים הוא היסק מ1 ואיננו תובנה אינטואיטיבית בבחינת "זה אלי" אז עצם הטיעון נראה שהוא מעגלי, כי מדוע אנחנו נותנים אמון בחשיבה? כי קיים גורם מתאם, וכיצד אנחנו יודעים על קיומו רק בגלל שקיימת אמון לחשיבה. וחוזר חלילה, אך ניתן לחשוב שמבחינה פסיכולוגית תשאר התחושה וההרגשה שהחשיבה מתואמת (גם הספקנים לא יחלקו לרוב על נק' זאת) בעוד שאכן החשיבה לא מתאומת מבחינה מהותית/פילסופית במידה ואותו גורם מתאם לא קיים. ואז זה מעגלי נראה לא?

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

כשאמרתי גורם מתאם לא אמרתי לגביו כלום. לכן אין טעם לדון האם יש הצעות אחרות. בלי גורם כזה לא סביר שתהיה התאמה. הרמוניה לא מסבירה מאומה (מי קבע אותה? איך אני יודע שיש?). ותאוריה לא גורמת לכלום אלא מתארת תהליכי גרימה. הטיעון הוא שאין אופציה אחרת.

ו. הגיב לפני 3 שנים

זה בידיוק הנק' שאני שואל, האם אכן אנו מוכרחים לחבר את שני חלקי הטיעון יחדיו ע"מ לספק הסבר? כי נראה שבאמת החלקים הינם בלתי תלויים זה בזה.
ז"א לכל היותר הטיעון גורם לאדם להסיק שמתקיים גורם מתאם. אך הוא לחלוטין לא מאפיין ואומר מהו אותו הגורם! לכל היותר זה יכול אפילו לשלול מהאדם דעות נוכחיות שלו שלא מתיישבות עם המסקנה בדבר גורם מתאם כמו ההנחה שהכל שרירותי. (האבנים נפלו מן ההר)
אבל האם האדם אכן צריך לספק תיאור לטיב הגורם—> בשביל לתת תוקף לאמונתו בחושיו? לא נראה כך.

ולכן, אם אני חושב שלשיטת הרב שמקבל את הרעיון בדבר אינטואיציה ככלי הכרתי, ושלא כל החשיבה מתבצעת אצלנו פנימה, אז מובן שמבחינתו ראוי לספק הסבר ואנו יכולים לספק הסבר.

אך מי שסובר שהאינטואיציה הינה רק חלק חשבתי אנליטי לא נראה שהטיעון הזה יהיה שונה בהרבה מכל היסק וטיעון פילוסופי אחר לצורך זיהוי הגורם המתאם כמעין הראיה הפיזקו-תאולגית.
כי כלפי הסקת טיבו של הגורם המתאם הזה, *רק* על בסיס הטיעון הזה, האדם לא נמצא בשום עדיפות לאמונה באלוהים על פני כל השערה אפריורית ואף אפוסטריורית אחרת כהסבר לתאימות בעולם למשל כמעין הרעיון של לייבניץ או שפינוזה.

ולעומת זאת, אם אכן אנו נזקקים להראות את טיבו של הגורם המתאם, (ושני החלקים כן תלויים זה בזה)
אז ניתן ללמוד מכך או שאכן קיימת לנו אינטואטציה שמשמשת ככלי הכרתי (ומכאן שאלותיך כלפי שאר התיאוריות "מי קבע אותה? איך אני יודע שיש?", שאלות שקודם לא נזקקו למענה, כי די היה לאדם להצביע על היתכנות אפשרית לגורם מתאם ולא להראות בפועל שהוא ישנו, ולכן השימוש בטיעון על בסיס האלימינציה כדבריך בסוף התשובה "הטיעון הוא שאין אופציה אחרת" לא נכונה, כי היא מניחה מראש שאנחנו ברי מענה לשאלה הזאת ישירות דרך חוש הכרתי).

או שזה מראה שניתן להשתמש במעגליות כדי לענות על שאלות אלו. (למשל להשתמש בכלי היסק לאבולוציה ולהסיק שהיא הגורם המתאם ע"ב החושים עצמם והם עצמם נכונים בגללה) אף שגם לאינטואטציה יש טיפה בעיה בשימוש כזה, בפרט אם ניתן לדבר על חילוק בין תחושה פסיכולוגית של שכלתנות העולם שמתקיימת אף אם מבחינה פילוסופית זה איננו, אם כי בכל אופן היא פחות ניכרת מן האפשרות כאן שזה ממש בתוך החשיבה.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

איבדתי אותך לגמרי. אני לא מבין על מה הדיון ומה הבעיה. הסברתי את טענתי בדבר גורם מתאם, ואכן אני לא אומר מאומה לגביו.

ו. הגיב לפני 3 שנים

אממ זה ממש פשוט, אני אנסה לשאול משהו מכיוון שונה ממה ששאלתי בתחילה, חילקתי בסוף ל3 שאלות קטנות, בתקווה שיהיה עתה הרבה יותר מובן 🙂

האם השימוש של הרב בטיעון החושף של הצדקת מערכת החשיבה *כראיה לאלוקים*, מניח בעצם אינטואיציה ככלי הכרתי? או שאולי תאמר אף מוכיח זאת!

כי הטיעון מראה שעל מנת שלאדם תהא הצדקה למערכת החשיבה או שכלתנות העולם, צריך להסיק שקיים גורם מתאם בין החשיבה לבין העולם…
זוהי מסקנה טריוויאלית במבט ראשון. אבל האם ההיסק שפה הינו שקול להיסק "פילוסופי" רגיל? נראה שלא, כי ההנחות הנסתרות שמוסקות כאן הם תנאי ל"מסקנות" הנוכחיות. ובלעדיהם אין תוקף למסקנות.

עכשיו במידה ונניח לצורך מסגרת הדיון כי אין דבר כזה אינטואיציה במובן של כלי הכרתי. וגם נניח עתה כי לאדם המדובר לא טמועה בו אמונה סמויה באף ישות או תאוריה שמסבירה את מערכת החשיבה. פרט לכך שהוא אכן מניח אינטואיטיבית שהוא יכול ללמוד את העולם.
אז לכל היותר אותו אחד יוכל להסיק בהיסק מסוג זה שקיים "משהו" שמתאם בינו לבין העולם. גם אם הוא איננו יודע להצביע מהו הגורם הזה. ומבחינת הראיה הזאת *גרידא* (ללא תוספת ראיות "פילוסופיות" חיצוניות כמו קוסמולוגית או פיזיקו-תיאולוגית או מן המוסר, משמעות וכו') אינני רואה שיכולה להיות שתהיה קיימת עבורו איזשהיא אינדקציה או עדיפות להיפותזה שאלוקים הוא הגורם המתאם על פני כל היפותזה אפשרית אחרת תמוהה ככל שתהא כמו הרמוניה של העולם או פנתאיזם.

1. אם כך שאלתי הראשונה האם עבור אותו אדם שהסיק כי אכן קיים "משהו" שמתאם ללא יכולת להצביע מהו אותו גורם, הרב סבור ש"הוא יצא ידי חובה" ואכן קיימת לו עתה הצדקה להתאמה שבין חשיבתו לעולם?
במידה ולא, ואותו אדם צריך לאפיין ולהצביע *מהו* אותו גורם כדי להיות מוצדק, ואז המסקנה הישירה מכך היא שהאדם הרציונלי מחויב להסיק כי קיימת בו היכרות עם אותו גורם, ואם כך, קיימים שני אפשרויות:
2. במידה והסבר שבתוך מערכת החשיבה יכול להצדיק אותה, (-היסק בצורה "פילוסופית" למשל תהליך אבולוציוני או אלוקים או מפץ גדול וכו') איננו יחשב כמעגלי, אז נראה שזוהי אופציה נוספת. אבל אז תהיה השאלה איך הוא היה מוצדק עד שהוא הגיע אליה.
3. או שאכן האדם חייב להניח כי קיימת לו אינטואיציה שמקורה חיצוני, וזה מוכיח בגדול את כל הרעיון של הרב של אינטואיציה (בין אם מדובר כאן בהתבוננות פנימית או חיצונית). ובנוסף לכך הטיעון הזה נהיה הרבה יותר חזק בתור ראיה לאלוקים, כי זוהי ההיפותזה הטובה ביותר שיהיה לנו אמונה נסתרת לגבי ישות שטמועה בנו. ועל זה ניתן להוסיף עוד הוכחות רבות.

מקווה שעתה זה ברור יותר,
חג שמח.

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

טיעון חושף מניח אינטואיציה ככלי הכרתי ולא מוכיח זאת. זו מהותו של סוג הטיעונים הזה.
הסברתי שהגורם המתאם קרוי אלוקים. זה הכל. לכן אין שום מובן לשאלה האם ייתכן שהגורם המתאם הוא אחר, כל עוד לא אמרתי מאומה קונקרטי עליו.
לא הבנתי את ההמשך. סעיף 3 שלך מתאר את הטיעון שלי.
זהו. מיציתי.

ו. הגיב לפני 3 שנים

תודה רבה, אם כך, יש לי מספר שאלות אבל בגלל שמצית – אשמח לשאול שני שאלות אחרונות משני כיוונים, כנגד שני החגים 🙂
(על אף שזה מפתה לשאול על בסיס אותה שאלה עוד כמה לא נעשה זאת בבחינת תה' כז ד.

1. אדם שיוצא מנק' הנחה שחשיבתו מתואמת (למה? ככה), אך איננו בעל אינטואיציה למקור המתאם (ואם כך ניתן לחשוב על אדם היפוטתי שהוא בעל נכות ומשולל היכולת הזאת).
אלא הוא רק מסיק זאת בעקבות אותה המבנה הצורני של הטיעון שאכן קיים גורם מתאם כלשהוא, מצידו תקרא לו "כובע". האם הרב יראה שהוא מוצדק באמנותו המקורית? ואם תאמר שכן אז אשאל בצורה כללית על הרעיון של טיעון חושף:

2. שלכאורה הטיעון החושף מתחיל בעקבות אקסיומה (נניח החשיבה מתאומת ומסיק שקיים מתאם), אז עולה השאלה מדוע בכלל האדם נדרש להצדיק את חשיבתו מעיקרא, הרי הטיעון בנוי על אקסיומה שלכא' היא גופא איננה דורשת הצדקה נוספת? (ז"א האם לשיטתך במידה והאדם לא הצדיק את אותה אקסיומה אז יש בכך מעין גריעותא במצבו האפסטמי)
או שמהבסיס אתה סבור שכל הטיעון הוא יותר חקירה במישור האונטולוגי- בירור על המציאות ותוספת הבנה על מבנה המציאות. והגריעותא קיימת רק כאשר האדם נמצא במצב של סתירה -למשל שקיים טיעון פוזטיבי נגד האקסיומה שלו, למשל כאשר מישהו אוחז מצד אחד שהעולם שרירותי ומאידך מתואם ואז נאלץ לזנוח אחד מקרנות הדילמה. אך הטיעון הוא לא מדין הגנה אפסטמית.

נפק"מ לאדם מן השוק, שהוא איננו מניח הנחה מטאפיזית בשום צד (ואם כך אין עליו את הקושיה הפוזטיבית במידה ויניח אתאיזם), ומאידך גם איננו חושב על מקור ההצדקה לאמונתיו.
אז האם הוא מוצדק לאמונתיו מדין האקסיומה המקורית (אם נאמר כלשון שניה), או שאתה סבור שעתה הוא לא מוצדק במובן המהותי כל עוד לא מסיק שקיים גורם המתאם (ואפילו אם עכשיו הוא בכלל לא אוחז הן באלוקים והן באתאיזם)?

ועל בסיס שני אלו ניתן לדבר על שני נפק"מ שבנויה עליהם ,אבל זה כבר שאלה נוספת 🙂

תו"נ חג שמח!

mikyab צוות הגיב לפני 3 שנים

1. לא הבנתי את השאלה. אם אדם מגיע למסקנה שיש אלוקים, האם הוא באמת מאמין שיש אלוקים? כן.
2. לא הבנתי מילה.
במחילה, אבל מעתה לא אענה יותר.

השאר תגובה

Back to top button