זה מה שקורה כששמוצניק מחליט להאמין בקב"ה‎

היי מיכי
עכשיו מצאתי עילה ראויה להעלות דברי מינות באיצטלה ראויה של קדושה:
כבר כמה  שבועות שרציתי לומר לך שעמדתי  בגנות  הליברטיאניזם לא  נובעת רק  מהעובדה  שבמדינת ישראל אנו  חייבים  למען  קיומנו ליצור חברה איתנה ומלוכדת, חברה שבה שכישוריו של כל  יחיד  יגיעו לכלל מיצויים, חברה שכל חלקיה  גם  אם  אין הם  יהודים יחושו עצמם כשייכים אליה. [בוודאי שתמיד יהיו  כמה  מופרעים]
אלא  עכשיו בעקבות כמה  מאמרים ב"שבת", בעניין  שמירת השבת, התגבשה בי ההבנה שאיפשרה לי  להרחיב את העניין  ולחדדו: 
הרבה יהודים שומרי מצוות מחפשים את  חוויית הקדושה, אני  מניח שאתה  אינך נמנה  עימם -[או שמא טועה  אנוכי?]
אינני טוען  שאני אינני  יכול לחוש התפעמות של קדושה,אבל  אינני  מחפש  אותה, ותמיד  אני  מחפש את הבסיס  הראציונאלי להוד  ולשגב..
ובכן איזו קדושה יכולה להיות בעולם שבו  בני האדם יודעים על  סיבלות וייסורי האחר, אבל כיוון שהאחר  לא  נראה, אז  עולם  כמנהגו נוהג. איך זה  קשור להתרסתי  כנגד  הליברטיאניות? אם אני מבין נכון  את המושג  ליברטיאניות, אז הוא  בא  כאנטיתזה  לסוציאליזם. כי  הפאראמטר של  הליברטיאניות הוא היעילות הכלכלית [הבנתי נכון?]אבל  בל תחשוב  שאינני מבין את  כללי  המשחק, להמחשה: אני  הוגה רעיון טכנולוגי ומצליח להוכיח את ישימותו.  אז אנשים משתכנעים ושמים כסף עבור  המו"פ, ואח"כ  עבור  קו  ייצור. [כרגע נתעלם מהחשש שמישהו אחר  חשב על רעיון דומה אבל שונה.] ויופי – הבאתי תעסוקה לפועלים ,למהנדסים וטכנאים, ואז צריך  לשווק  את  המוצר. כבר  אין ברירה  אחרת. כשבעלי המניות נושפים לך בעורף ,את  מי מעניינת אז  איזו  סלמנדרה מיוחדת שאיוותה  לה למושב את המעיין  ממנו שואבים לצורכי המפעל. אז גם מגיע  הרגע  שמעבירים את המפעל לארץ אחרת בה שכר  העבודה  נמוך יותר.
אז אולי תכנון  מרכזי איננו  רע כל  כך, גם אם  רמת  החיים  לא גבוהה.!
האם אני צריך לספר לך שטיפוח הציפיות לרכישת מוצר  מסויים זה  המנוע  העיקרי  של הכלכלה, ושלציפיות אלה  אין כל  קשר לתקווה ,שהיא משהו בסדר גודל אחר?!
מהטלוויזיה  התרשמתי  שהחרדים  שחיים בדוחק,אינם  מרגישים עליבות ומסכנות.
לסיום אני  מתנצל: אולי עשיתי  סמטוכה אחת גדולה  ועירבבתי מין  בשאינו  מינו. 
כל טוב