חובה הילכתית להיות מעודכן…

אפשר מקור לטענה ששוגג שקרוב לאונס אינו חייב חטאת? לא מצאתי.

רמב"ם שגגות פרק ב הלכה ו
כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע"פ שלא היתה לו ידיעה בתחלה שזה חטא הוא הרי זה חייב חטאת. כיצד תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן כשיודע לו שהוא ישראל ומצווה על כל אלו חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל כיוצא בזה

שאלה יפה. משום מה היה מונח לי בראש שהבחנה זו בין סוגי השגגה לא נאמרה רק על גלות (שם זה מפורש כמובן).
כשבינותי בספרים, מצאתי מחלוקת ראשונים לגבי אומר מותר ותינוק שנשבה: הרמב"ם שהובא כאן למעלה סובר שחייב חטאת גם אם לא ידע מעולם על האיסור, אבל רש"י בכריתות ב ע"א כתב שפטור כי הוא אנוס. למרות שזהו כמובן מצב של שוגג בהגדרות הרגילות, אלא שהוא קרוב לאונס. נראה ברור שלפחות לרש"י שוגג קרוב לאונס פטור מחטאת. וגם ברמב"ם אני נוטה לחשוב שיסבור כך, אלא שלדעתו הקו בין שוגג לשוגג קרוב לאונס הוא אחר. ראה מכות ט ע"א מחלוקת לגבי אומר מותר האם הוא קרוב לאונס או דווקא קרוב למזיד.
גם בשבועה הדין הוא כן בשבועות כו ע"א, ששוגג נקרא אנוס (אמנם ראה רשב"א שם שגם בזה אומר מותר הוא שוגג), אבל בשבועה נראה שזה דין מיוחד ש"ליבו עליו" (רש"י שבועות שם).
ועל החילונים בימינו כתבו רוב הפוסקים שהם כאנוסים ותינוקות שנשבו, והרי ברור שמצבם הוא כשוגג (מדובר בחוסר ידיעה). אמנם גם זו אינה ראיה, שכן אין כיום חיוב חטאת, וייתכן שכוונתם לומר שהם שוגגים ולא מזידים.
בקיצור, מסברא ומקרא נראה ששוגג קרוב לאונס פטור מחטאת, כלומר שיש מצבים של חוסר ידיעה שייחשבו כאונס. אלא שיש לדון מתי הוא נקרא קרוב לאונס, ובזה הדעות חלוקות.

א. מדוע אתה ממאן בסברא שחטאת איננה קשורה כלל לענישה ואין שום תביעה על הגברא אלא שעשה מעשה של איסור (כלומר הצטווה והפר) ונוצר פגם מטפיזי ואי נחת רוח לקב"ה וכך נברא העולם שהקרבן מתקן ומקנח ומכפר את הפגם הזה.
ב. "גם ברמב"ם אני נוטה לחשוב שיסבור כך (ששוגג קרוב לאונס פטור מחטאת), אלא שלדעתו הקו בין שוגג לשוגג קרוב לאונס הוא אחר". כלומר תינוק שנשבה זה לא נחשב קרוב לאונס והוא כן חייב חטאת, אבל האומר מותר זה כן קרוב לאונס והוא פטור מחטאת? קשה לי לראות את ההיגיון בזה. אם כבר אז להיפך, אומר מותר יכל ללמוד ולא למד (ולכן איכא למ"ד קרוב למזיד) ואם הוא קרוב לאונס אז קו"ח לתינוק שנשבה שיהיה קרוב לאונס.
ג. הכס"מ שם מפנה לשבת סח: מחלוקת אמוראים אם תינוק שנשבה חייב חטאת. אז נראה שבכל מקרה צריכים לארגן את כל התורה לפי שתי השיטות, גם אם הראשונים נחלקו כמי הלכה.

א. את הבדל בין שוגג לאונס מסבירים (למשל רמב"ן בתחילת ויקרא) בכך שבשוגג יש רשלנות ולכן מידה של אשמה. כלומר חטאת מובאת רק כשיש אשמה ולא על עצם התוצאה. ראה מאמרי על האשם, שם אני מסביר כך בדיוק את ההבדל בין חטאת לאשם. https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%9F-%D7%90%D7%A9%D7%9D
ראה גם מאמרי על הכשלת חילוני בעבירה, שם הסברתי את מהות קרבן החטאת שהוא מובא על השיכחות/השגגות ולא על העבירות (ראה בדיון על האפיקי ים. דומני שזה בהערה). https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94

ב. יש סברות לשני הצדדים. למשל, באומר מותר הוא אנוס כי בדק וזו מסקנתו. לעומת תינוק שנשבה שלא בדק ולכן יש סיכוי שכשיבדוק יבין שהוא טועה. סברות מעין אלו עולות בסוגיות הללו לכל הכיוונים.

ג. ייתכן שהסיעות הללו נחלקות בשאלת שוגג קרוב לאונס בחטאת. מסברא נראה שפטור. ואולי הוויכוח הוא רק על תינוק שנשבה, האם הוא קרוב לאונס או סתם שוגג.