חובתו בעולמו

אמן.
תודה רבה.

הרשה נא לי להציע בפניך את הגיגי בנושא.

מי שאינו מתייחס לבורא, ורוצה לקבוע תכלית לחייו ומגמה למעשיו,
שני קריטריונים ינחוהו בבחירתו: רצונו ויכולתו.

הטפש רואה בגבול היכולת שלו "אויב", אלא שאין לו ברירה מלהכנע לו.
זה אומר שבתוכו נשאר רצון למה שאין ביכולתו.
וכשיבחר לו תכלית, הרצון הוא זה שיהיה הבוחר העיקרי, ורק "יבקש רשות" מהיכולת.
ז"א שיכולתו משתתפת בבחירתו רק בשלילה.

החכם, מבין שעדיף לו להשלים עם המציאות ולהתאחד אתה.
ואז, רצונו מעוצב לפי יכולתו. ושניהם שותפים בשוה בבחירתו.

מעתה, גם אצל מי שמתייחס לבורא ית', נוכל למצא את החכם ואת הטיפש.
הטיפש מסתכל על הבורא כדבר המגביל את רצונו,
ולכן, לשאלה מה חובתו בעולמו, אין הוא מצפה אלא "לתשובות בית ספר",
שהרי לפי תפישתו הבורא מציב גבול שוה לכולם.

אבל החכם מבין שעדיף לו "לעבור למחנה הבורא", במקום לחיות לעצמו ו"לבקש רשות" על כל דבר.
ואז רצונו מעוצב לפי המציאות שבה הוא חי. והוא משתנה לפי רמת הכרתו את הבורא.
(למשל, כשקראתי מה שהרמח"ל כתב שהתכלית היא "תיקון המלכות", הרגשתי שזו היתה התכלית שלו, ולא רק חובתו לבורא).

על כך שאלתי, במה, לפי תפישתך של העולם והדת, כדאי להשקיע ?
זו צורה להבין יותר את התפישה הכללית שלך.
אולי היא תגע לליבי…

שלום ישראל.
לא לגמרי הבנתי. אני בהחלט רואה את התורה כמגבילה אותי, אבל בתוך המגבלות הללו אני בוחר את הכיוונים (המותרים או מומלצים) שיש לי כישרונות ומוטיבציה לקדמם. למה זה נוגע לשאלה האם הבורא מגביל אותי או לא?

איני רוצה להטריד את כבודו, ומבקש מחילה.

למילים "בתוך המגבלות" יש קונוטציה של "עד כמה שהרשות נתונה".

ז"א שהמוטיבציה והמגבלות אינן פועלות בשוה בבחירה,
אלא בשלב ראשוני המוטיבציה (שכבר עוצבה ע"י הכישרונות) מתחילה בשאיפה בלי יחס למגבלות הדת,
ורק בשלב מאוחר היא צריכה להתאים עצמה למגבלות.
(אני לא מתכוון לשלבים בזמן, אלא לשלבי בנין הבחירה).

א"כ היחס לדת הוא יחס של "כניעה לאויב".

אבל מי שתופס מה הוא רצונה של הדת (למען איזו תכלית היא "מגבילה"),
ומתחשק לו להשתתף בהגשמת רצונה זה,
אינו רואה אותה כאויב המגביל, אלא כשותף (ולפחות כמורה דרך או יועץ).
נראה לי שבסגנון הזה קרא הזהר למצוות התורה "עצות" (עיטין דאורייתא).

רק (כנ"ל), לא יתחשק לי להשתתף בהגשמת רצון התורה,
אם איני משכיל להבין שעדיף לי להתאחד ולהשתתף עם המציאות בה אני חי, מאשר לריב אתה.

בהמשך לשאלה זו, מה תהיה התשובה לשאלה המקורית במקרה של אדם שאין לו כישורים מיוחדים או נטיות לתחום כלשהו (כלומר הוא לא איינשטיין או שפינוזה, אלא אדם יחסית ממוצע)?

אנסה לנסח את שאלתך כדי לוודא שהבנתי. נניח שיש לי רצון להקדיש את חיי לעשות X. כעת אני רואה שהתורה אוסרת את זה או מגבילה את זה, והיא מורה לי לעשות Y או Z. האם עליי לכפות את רצוני ולרצות Y או Z, או שמא להמשיך לרצות X אבל לעשות Y או Z? זו השאלה?
אם כן, אני שוב חוזר שלדעתי השאלה לא מאד חשובה, ובוודאי שאינה נוגעת למה שתעשה אלא למה שתרצה. אני בספק עד כמה אדם יכול לכפות את רצונו להשתנות (הוא יכול וצריך לכפות את התנהגותו המעשית כמובן). אבל גם אם זה אפשרי, אני לא בטוח שיש עניין בזה (אפשי ואפשי ומה אעשה). אמנם ראה בפרק השישי משמונה פרקים לרמב"ם שם הוא מדבר על היחס בין המעולה לכובש את יצרו, ומחלק בין מצוות שכליות-מוסריות למצוות שמעיות.

אני מתכוון מה חובתו של אדם ברמה המעשית, הרצון יכול להיות שונה מהמעשים בפועל.

אני לא מבין את השאלה. אם תוכל להסביר אותה אחרת במילים קצרות וברורות אנסה לחשוב שוב.

שלו' רב.
הניסוח הנ"ל (עם הXYZ) היה אצלי שאלה ראשונית.
כלומר זאת הבעיה – של מעשים שעושים שלא מרצון – הביאה אותי לחשוב על שינוי הרצון.

אתה כתבת שאין ענין ואולי אפילו א"א לשנות את הרצון.
ז"א שהתורה לא מצפה מהאדם שהוא ירצה את מה שהיא רוצה,
אלא שיהיה ממושמע ויציית לפקודותיה.

אבל אני נוכחתי לראות שיש דברים המשפיעים על הרצון (ז"א שיש לנו דרך לעצב אותו),
וגם שיש ענין גדול בעיצוב הרצון (וכדברי חז"ל "עשה רצונך כרצונו"),
שכן אדם שרצונו ומעשיו תואמים פועל מתוך שמחה וחיות, וגם הוא יעיל הרבה יותר.

ואז שאלתי הפכה צורה:
מה רוצה מי שהצליח לעשות רצונו כרצון בוראו ? לאיזו תכלית הוא שואף ?
"למה הוא שם מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" ? (כלשון רמח"ל)

ראשית, אתה צריך להבחין בין שתי רמות דיון: 1. מה אני רוצה במובן האינסטינקטיבי (תחושות והזדהות). 2. מהם ערכיי. דומני שאתה מערבב ביניהן.
כעת שים לב שכשאתה מדבר על שינוי הרצון זה אוקסימורון. נניח שאתה רוצה כעת X, והשאלה היא האם לשנות את הרצון ל-Y. ברגע שהחלטת לשנות את הרצון ל-Y אתה כבר רוצה Y (שהרי בגלל אתה רוצה את השינוי, הגעת למסקנה שזה הדבר הנכון). לכן כנראה אתה מדבר על שינוי התחושה וההזדהות ולא על שינוי הערכים (כי אלו כבר השתנו).
וכעת אתה שואל האם לשנות את הרצון ולמה? אבל כאמור זה אוקסימורון. אם יש משהו שכעת אתה רוצה, אז אתה כבר יודע. ואם אינך רוצה משהו אחר אז למה לשנות?! (בגלל שאני רוצה?).
לכל היותר אתה יכול לומר: אני רוצה כבר כעת לעשות את רצון ה', והשאלה היא מה רצון ה'. זו שאלה רגילה בלי להסתבך בכל האוקסימורונים הללו. אבל לדעתי אין תשובה עליה. הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות וזה מה שהוא רוצה. בתוך זה תעשה מה שאתה רוצה ומבין וומוכשר לו. זה הכל. ושוב חזרנו כמובן לאותה נקודה.

הארת את עיניי במה שחילקת בין ההערכה להזדהות.
בכך הבנתי שאני מעריך את רצון ה', ומבקש להזדהות אתו.

אתה הגדרת שרצון ה' הוא תו"מ.
אני תמיד הבנתי שה' רוצה דבר אחד, שהאמצעים להשיגו הם תו"מ.
לכן אני חושב שע"י שאזדהה עם הדבר הזה שה' רוצה,
ואבין איך תו"מ הם אמצעים המגיעים אליו,
ממילא אזדהה אתם.
כי להזדהות באופן ישיר לתו"מ איני מצליח…

במה אני טועה כאן ?

עוד כתבת שאני אעשה בתוך מסגרת תו"מ מה שאני רוצה מבין ומוכשר לו.
אבל הרצון שלי כעת הוא להזדהות עם רצון הבורא (רצונו הכללי כנ"ל).
האם יש לך דרך אחרת מאשר להתחיל בבירור רצון הבורא,
ובהמשך לעשות את המעשים (שאני עוד לא יודע מה הם) המזהים אותי לרצון הזה ?

אני מודה לך על התשובות, ומאחל שבת שלו'.

אתה מניח הנחות שאין לי מושג מניין שאבת אותן, וכעת אתה שואל אותי לאורן. אני לא מניח אותן ולכן איני יודע למה אתה מצפה ממני.
אני אומר שוב: הוטלו עלינו תו"מ. זה הכל. בתוך זה אתה יכול לבחור כרצונך. לעומת זאת, אתה מניח שיש משהו עלום ("רצון כללי"?) שכל אלו הם אמצעים אליו, וכעת אתה שואל מהו. מניין לך שיש דבר כזה?

ואיך אתה מבין דברי הגמרא "בא חבקוק והעמידן על אחת",
שמשמעם שיש יסוד אחד לכל המצוות ?

אם על האגדה הזאת אתה רוצה לבנות את כל הבניין, אז מצבנו קל. אני יכול להציע לך עשרה פירושים לאגדתא הזאת. יש כמה וכמה מימרות על מצוות ששקולות כנגד כל התורה (לרב וולבא יש ספר על זה, המצוות השקולות). ור"ע אמר שואהבת לרעך כמוך זו כל התורה כולה. לא הייתי בונה מאומה על מימרות אגדיות כאלה או אחרות.
הפשט הפשוט הוא שחבקוק מעמיד את כל התורה על האמונה (וצדיק באמונתו יחיה). ברור שהאמונה היא הבסיס לכל התורה והמצוות, אבל להבנתי זה לא אומר מאומה על רצון כללי או משהו כמו שאתה מציע.

צריך את חבקוק להבין שמי שלא מאמין לא יקיים ?
האם לא נראה יותר סביר שהוא בא לגלות את התוצאה הכללית של מצוות ?
ומה תפרש בשאר הנביאים (דוד, ישעיהו, מיכה) המובאים שם בגמרא ש"סיכמו" את התורה ל11, 6, ו3 דברים ? הפשט הפשוט שם הוא שהם חיפשו הכלל של כל התורה.
גם ר"ע (ושאר תנאים שם), כמו שהבאת.
גם הרמח"ל הגדיר בזה כלל (גילוי היחוד), וכן הגר"א (ז"ל: "וברא את העולם לגילויו").

כל זה מראה שיש ענין בהבנת הכלל הזה, ושגם הגדולים נזקקו לו.

אם היית עובד אצל מעביד שמעסיק עובדים רבים, אני משער שהיית רוצה להבין מה המפעל בו אתה עובד מייצר, ומה עבודתך הפרטית תורמת ליצירה זו. לא כן ?

אני (עוד) לא קראתי את ספריך, אבל מהקצת שקראתי כאן באתר, אני מתרשם שאתה עשית עבודה (נפלאה) רק ב"קומת קרקע" של היהדות, דהיינו לבסס את האמונה בה', ואת מחוייבותנו אליו.
זהו שער הכניסה ליהדות (כמ"ש בזהר ש"יראה איהי תרעא לאעלא לגו מהימנותא").
זו מורשת אברהם אבינו.

אבל אני רואה שחכמינו לא הסתפקו בכך, ופתחו והורישו לנו תובנות רבות במהות הדת והתורה.
הם, ככל הנראה, הבינו שמרע"ה הוסיף קומה בבנין: הוא לימד להבין את ה' ולהזדהות עם מפעלו האדיר בבריאת העולם והחיים, דרך תורתו (שהיא חכמתו).
כמו שהוא אמר כמה וכמה פעמים "ראה" אנכי נותן לפניכם את הברכה ואת החיים ואת הטוב, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

אני חושב שהרבה אנשים היו נהנים אם היית כותב עוד חמשה ספרים לעזור להתעמק בסוגיא זו, לבסס ולאמת, באופן רציונלי, את חשיבותה של התורה למען החיים והעולם, ושלא תיתפס רק כחובה כלפי המעביד העליון.
אני לא אומר שאתה צריך לקבל את כל מה שאמרו חכמים בנושא. אני רק מזמין אותך להתעסק בסוגיא זו ולראות אם אפשר לעשות בה סדר, בדיוק כמו שעשית בסוגית האמונה.
אני אהבתי מה שאמר חכם אחד (מי ?): איננו מבקשים להבין את מה שאמרו הקדמונים, אלא את מה שהם חיפשו.

שלום ישראל.
הייתי שמח לעשות עבודה כזאת אם הייתי מאמין בה. אבל אני לא ממש מאמין בה, וגם לא רואה משמעות בתשובות שנתנו אחרים שכן עסקו בזה.
העולם מגלה לנו על הקב"ה, אבל את זה רואים מעיסוק בעולם (מדע וכדומה) ולא בהכרח מפרשנויות אלה או אחרות לתורה.
אכן כמו אצל המעסיק גם אני הייתי שמח לדעת אם יש משהו מעבר לכל זה, אבל אני לא רואה כיצד ניתן לברר זאת. זה שהייתי שמח לא אומר שיש לי דרך להגיע לזה.
באשר לחבקוק ושאר האמירות שם בגמרא (מכות כד), אני רק יכול לשלוח אותך לקרוא את הגמרא. חבל לדבר באוויר. במקום להסיק מסקנות מכוח קושיות ומה שאתה מתאווה אליו, פשוט קרא ותראה מה הם עשו ומה ניסו לעשות. אם מצאת בדברי חבקוק את הרצון הכללי שאת קיומו אתה מניח, מדוע אתה ממשיך לחפש זאת כאן? הרי הוא כבר בידך.

שלו' לך.

רק להבין: אתה לא מאמין שה' בחר בנו להיות עם-על (ממלכת כהנים וגוי קדוש)?
או שאתה סבור שהוא יעשה זאת בעתיד, ואין לנו כעת אמצעים לקדם את הענין ?

אני משער שאתה מאמין בסיפורי הניסים (במצרים ועל הים ובמדבר) של התורה.
האם גם בהם אתה לא רואה תועלת ?
כלומר גם בזה תאמר שכך החליט ה' לעשות (אף שיכל להוציאנו משם בשקט), ואיננו יודעים למה ?
והרי מקרא מלא דבר הכתוב למען תספר … ולמען ספר שמי…

אתה "הראת בעליל" (כלשונך בסוף הנספח למאמרך כאן https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%90%D7%9D/ ) שיש לאדם יכולת להבחין ישירות בחוקי הטבע בעת אשר הוא צופה בעובדות אמפיריות.

א"כ למה תמנע עצמך מלהבחין ברצון האלוקי המשתקף מתוך עובדות ההיסטוריה ומאמרי התורה ?

הוא בחר בנו לקיים את מצוותיו ככתוב בתורתו. זו המשמעות של ממלכת כהנים וגוי קדוש. אבל אתה מניח שבבסיס כל זה יש איזה רצון כללי עלום, ואני חוזר ותוהה מניין לך זאת. מה לכל השאלות כאן ולהנחה זו?
אכן יש לאדם יכולת להבחין בחוקי הטבע ואולי יש לו גם יכולת להבחין בניסים (אם וכאשר הם מתרחשים. אם כי רבים טועים ומבחינים בנסים שאין כל הכרח לומר שהיו נסים. אני תולה זאת בחוסר מיומנות מדעית וסטטיסטית). ואולי יש לנו גם יכולת להבחין ברצון האלוקי הכללי העלום (אם אכן יש כזה), אלא שאני לא מבחין בו ואין לי שום אינדיקציה לכך שהוא קיים.

גרוני קצת ניחר מהחזרות. אתה מניח הנחה חסרת בסיס (לדעתי), ועד כה לא הבאת (לדעתי) בדל ראיה להנחה זו. דומני שאם אין לך משהו מחודש בעניין – עלינו להסכים שמיצינו.

אכן אין לי ראיה על רצון יסודי של האלוקים (מלבד משמעות המילה "למען", שלא מגיעה לרמת הוכחה).
אני מנסה להזמין את כבודו ללמוד את הסוגיא,
ממש כמו שהמדען מנסה להבין מהו החוק המסתתר מאחורי העובדות בהן הוא נפגש,
על אף שאין לו ראיה על קיומו של כזה חוק.

זו סוגיא שאני עוסק בה כבר מזה שנים רבות. בינתיים לא מצאתי רצון כזה. אבל אשמח לשמוע כל הצעה (וגם כל טיעון לטובת קיומו של רצון כזה).

שלו' וברכה
בהיות שגם אני עוסק בסוגיא זו כמה שנים,
וגם אני עוד לא מצאתי דברים ברורים,
אני מבקש להציע כאן קריטריונים שלהם צריכה מסקנת סוגיא זו להתאים.

א. לכאורה ישנם כאן שני רובדים: התורה והעולם.
פירוש יש מקום לחפש:
1) את הקו המנחה (חוק/תאוריה/רצון) המאחד את כל חלקי התורה (תנ"ך, הלכה, אגדה, קבלה) לחטיבה אחת קוהרנטית, כדי שנוכל להגדיר מהיא תורה (הנלמדת והנעשית), ונוכל לדעת את הצורה הנכונה בה היא צריכה להמשיך להתפתח.
2) את הקו המנחה (חוק/תאוריה/רצון) המסביר את התפתחות העולם והחיים על כל חלקיה (חוקי הטבע, והיסטוריית האדם ומדעו).

נדמה לי שהחילוק הזה מתאר די טוב את ההבדל בין חכמי התורה (האחרונים עכ"פ) לחכמי אוה"ע.

אבל לא די בזה. לאחר מכן, יש לחפש איך אפשר (אם בכלל) לשלב ולאחד בין שני הרובדים האלה.
בכך, יהיה בידינו הגדרה תמציתית של מה שרצה ה' בבריאת עולמו, ובנתינת תורתו לעם בחר בו,
(שהם, בעצם, שתי ה"הופעות" הגדולות של האלוקים בעולמו – עובדות שכבר מקובלות עלינו).

חלקי התורה והעולם הם העובדות, ואנחנו מחפשים תאוריה המאחדת אותם.
החוק המאחד הזה אינו צריך ראיות יותר מהסבר העובדות.

האם הגדרה זו מקובלת עליך ?

עוד שאלה אשאלך: לפי איזה קריטריון אתה קובע מתי לדרוש ראיות ומתי להאמין ?
למשל למה אתה מאמין בתורה מן השמים (אף שלא קיבלנו את ההסרטה),
ולא בחכמת חז"ל לפרש את דברי התורה פרשנות אמיתית ?

הגדרות תמיד מקובלות עליי. מה אני אמור לעשות עם זה? יש לך הצעה מה משותף לכל אלו? אם כן – אז מבוקשך בידך (אשמח אם תחלוק זאת איתי). ואם לא – אז לאן התקדמנו?

הכלל: כשהאינטואיציה שלי ברורה אינני צריך ראיות (אלא אם יש קשיים נגד האינטואיציה).
לגבי תורה מן השמים ופרשנות חז"ל לא הבנתי מה הקשר בין שני אלו. על תורה מן השמים יש מסורת שנראית לי סבירה. תוכן המסורת הזאת הוא עובדתי (שהיה מעמד וניתנה בו תורה). אם מקבלים את המסורת מקבלים את העובדה שהיא מעבירה שהרי מעבירי המסורת אומרים לי משהו שהם עצמם ראו/חוו. לעומת זאת, על יכולתם של חז"ל לפרש פירוש אמיתי אין שום דבר פרט לאמונה רווחת שזהו המצב. למה שאקבל זאת? מי ראה זאת אי פעם.

אם פרשנותם של חז"ל מסבירה את העובדות שהם באו לפרש,
היש לך בכל זאת סיבה לא לקבל אותה ?
כלומר למה לא תניח את אותם פירושים (כל עוד שלא הופרכו) כיסוד וכמכוונים את המשך החיפוש של התאוריה השלמה ?

למשל, מה שאמרו שהבריאה היא בעצם "התגלות של ה' ". אני מבין בהחלט שאין זה מוכרח, אבל למה לא להמשיך את החיפוש בכיוון זה, לנסות למצא איזה גילוי אלוקי מהווה כל חלק בבריאה ?
(כמובן, המושג של "גילוי אלוקות דרך הבריאה" טעון הגדרה, אלא שאני לא בא לתת תשובות והסברים, אלא להציע דרך עבודה).

אין לי סיבה כן לקבל אותה. אפילו כשהיא סבירה יש הרבה הסברים אפשריים, ולמה שאקבל דווקא את זה כנכון?
לגבי פרוייקטים אפשריים, רשמתי לפניי את הצעתך. דומני שמיצינו לגמרי. כל טוב.

שלו' רב.
עכשיו, יש לי הזדמנות פז להבהיר יותר את כוונתי, במה שאמרתי לעיל שרצוני להזדהות עם רצון התורה.
כוונתי היתה בדיוק למה שכתבת בטור 49 וז"ל:

"רבים תהו ועדיין תוהים על ההיגיון שבחוק השקיות.
הרי עלות של 10 אגורות לשקית לא באמת יכולה למנוע שימוש בהן. הנחה של שקל אחד במוצר כלשהו יכולה לקזז עלות של עשר שקיות שזהו המספר שנחוץ לקנייה גדולה למדיי.

אז איך ומדוע החוק הזה באמת עובד ? מה סוד הצלחתו ? …

דומני שבשני המקרים הללו (השקיות ופרחי הבר) מדובר ברעיון שהתבסס על הזדהות של הציבור. בעצם היא כנראה היתה שם עוד לפני שחוקקו את החוק, והוא רק קידם אותה ועזר לנו לממש את מה שהבנו לבד שראוי לעשות. …

חוק השקיות עובד … אבל דומני שהסיבה לכך אינה העלות הנמוכה להפליא של השקיות…
למיטב הבנתי מה שמסייע לחוק הזה הוא העובדה שכולנו מבינים שכך נעשה את העולם שלנו טוב יותר…

דומני שזו הסיבה האמתית לכך שהחוק הזה מצליח.
אני חושב שכך היה הדבר גם ביחס לפרחי הבר."

האם יש אפשרות להגיע לאותו מצב ביחס ל"חוקי התורה" ?

אני לא חושב. קשה לי לראות כיצד תיווצר הזדהות אינטואיטיבית עם פדיון פטר חמור או אכילת חזיר. אפשר כמובן לתת אמון אפריורי בכך שאם זהו ציווי התורה אז כנראה שזה דבר שיש בצדו תועלת ו/או ערך.