חובת ברכה ראשונה מדרבנן
בברכות לה, הגמרא מחפשת מקור לברכה ראשונה.
רבי עקיבא למד זאת מפסוק העוסק בנטע רבעי:
"'[וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ] קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' ' – מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך"
הסוגיה ממשיכה ומביאה עוד שני מקורות לחיוב ברכה לפני האכילה:
דאתי בקל וחומר: כשהוא שבע – מברך; כשהוא רעב – לא כל שכן?!
… סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה"
הנה מצאנו שלושה מקורות המשמשים לדין דאורייתאי: דרשה, ק"ו וסברה. ובכל זאת, לפי כל הראשונים ברכה ראשונה היא דרבנן…
- על דרשה אפשר לומר שהיא אסמכתא ולא מקור מחייב. אבל למה לומר כן, וכיצד יודעים להבחין בין דרשה לאסמכתא?
- מהם ה'פגמים' בק"ו ובסברא שלא הופכים אותם לדאורייתא?
- כיוון שהדין באמת הוא דרבנן, למה התלמוד מחפש 'מקור' לדין דרבנן? הרבה תקנות חכמים תקנו בלי מקור, אלא לפי צורך שהיה נראה להם. מה התכלית למצוא מקור (פיקטיבי?) לדין כזה?
שלום אביאל.
הפנ"י על אתר מקשה את קושייתך על מסקנת הגמרא שזה אתיא מסברא. וראה בצל"ח שם שנחלק עליו. הסברתי את הדברים באורך במאמרי על הסברות:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99/
3. התלמוד לא מניח מראש שזה דרבנן. חשבו שזה דאורייתא והסיקו שזה מדרבנן.
לגבי קו"ח לפחות לשיטת הרמב"ם בשורש השני כל מידות הדרש יוצרות הלכות מדברי סופרים. בפרט שהקו"ח כאן הוא מאד בעייתי (כי הוא מבוסס על שני נתונים ולא שלושה ולכן ניתן להפוך אותו). ראה על כך במאמרי במידה טובה לפ' שמיני (שיעור 26 כאן: https://drive.google.com/drive/folders/0BwJAdMjYRm7IRmM4RGd0dG9zWU0.)
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer