חוב וזכות
אמרת שההגדרה של חושן משפט הוא שיש חייב ויש זוכה ושל יורה דעה הוא שיש רק חייב. ולכן על דיני ממונות אפשר להתנות כי כולנו יכולים לוותר על הזכות שיש לנו, משאכ ביורה דעה. בסדר גמור.
מה עם כיבוד אב ואם ? יש חייב (הבן) ויש זוכה (ההורים), וגם כאן הם יכולים לוותר על הזכות שיש להם (מוחל על כבודו), אז לכאורה זה שייך לחושן משפט, לולא העובדה שלא מדובר בממון כאן, אבל עדיין אפשר לומר שכיבוד כם כן יכול להיות דרך הממון.
בקיצור, לפי הגדרה שלך למה כיבוד הורים לא מופיע בחושן משפט ?
(נכון שיש לי אינטואיציה שכיבוש הורים שייך ליורה דעה, אבל כמו שאתה תמיד אומר אינטואיציה לא מספיקה וצריך להגדיר ןלהמשיג אותן)
גם עני יכול לוותר על צדקה ואז אין חיוב לתת לו. אז למה צדקה מופיעה ביו"ד?
אבל זוהי טעות. ההורים לא יכולים לתבוע אותי בבי"ד שאכבד אותם. הם יכולים להתלונן שאיני מכבד אותם ואז בי"ד יכפה אותי מדין כופין על המצוות ולא מדיני ממונות וחיובים. להורים אין זכות שאכבד אותם. לי יש חובה לכבד אותם, בדיוק כמו בצדקה לעני.
זה שההורים יכולים לוותר כי ויתור הוא כמו התקבלתי, או שאין לי צורך. אם אין צורך אז אין מצווה.
ברור מאד. תודה.
אתה גם מבחין בין ״לבטל את הזכות שיש לי״ (שזה אי אפשר) ובין ״לוותר על הזכות שיש לי״ (שזה אפשר). לא הבנתי את ההבחנה, כלומר לא הבנתי למה אי אפשר לבטל את זכותי, הרי אני בעל הדבר אני יכול לעשות מה שאני רוצה, וכשם שאני יכול לוותר (=לתת מתנות) אני יכול גם לבטל ?
יש הבדל גדול. לבטל את הזכות עצמה פירושו לומר שלי כמפקיד אצל שומר שכר אין זכות לקבל פיצוי על גניבה ואבדה. לוותר פירושו יש לי זכות אבל אני מוותר עליה, כאילו התקבלתי והחזרתי לך את הכסף. הגמרא עצמה עושה את ההבחנה הזאת: המתנה על מנת שלא תשמטני שביעית – זהו ביטול הזכות, והמתנה על מנת שלא תשמטני בשביעית (שאתה לא תשמט אותי בשביעית) – זהו ויתור על הזכות.
מעולה. אני רק מוודא : אני יכול אם אני רוצה לבטל את הזכות דרך זה שבכלל אני מבטל את הבעלות שלי על החפץ נכון ?
כמובן
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer