חוויה דתית

היכן כתבת בזה משהו מפורט ומנומק?

על רגשות ושמעותן כתבתי לא פעם. למשל בטור 22 ובטוקבקים אחריו, ובמראי המקומות שהבאתי שם (כולל מאמרי על רגשות בהלכה).
וכן בטור 140 על אקזיסטנציאליזם ובטור 142 על האקזיסטנציאליזם הבריסקאי.
אבל כעת אני רואה שחשוב לדון ביחס בין רגש לחוויה. אולי אכתוב משהו.

זה נשמע לי ממש תמוה, הרי התורה מלאה בציווים על הרגש. "ואהבת את ה'", "ואהבת לרעך", "ולדבקה בו" וכדומה.

וכי לחינם חנטו חנטיא? הרי הפניתי למקורות שבהם אני עוסק בדיוק בשאלה זו. עיין שם.

יישר כח. ממש אשמח שתכתוב על "היחס בין רגש לחוויה", אני שומע הרבה פעמים אנשים שמפרידים ביניהם ולא מבין מדוע.מבחינתי חוויה זה רגש בעל משמעות כלפי אובייקט בעולם.

הרב, אני גם מבקש שתכתוב בזה. מאוד חשוב, לדעתי

האם אין עניין לכבד את השבת בשירות ובזמירות?

ראשית, כדי שיהיה 'חלות' שם 'עונג', צריך שיהיו זמירות, כמו הצ'ולנט והגפילטע-פיש. זה צורך הלכתי גרידא. והמהדרין שרים את הזמירות בניגונים של שירי ארץ ישראל וג'אז החביבים על מרן…

ושנית, בזמן שבני הבית שרים – יכול בעל הבית לעיין בקאנט ובספרי 'מרכז שלם' ולהשלים את מה שלא הספיק בחזרת הש"ץ המהירה 🙂

בברכה, שימשניו ליטוואק

לגבי שירות וזמירות בשבת, זו לכל היותר פעולה שמטרתה לעורר רגש (וגם זה לא ברור). הערך הוא בפעולה ולא בתוצאה, כפי שכתבתי בטורים הנ"ל. וגם עצם העניין הזה אין לו מקור ברור. וכן, הערך הוא לענג את השבת ולא בגלל עצם העובדה שיש לי חויה או רגש.

ויש לומר שיש משמעות מיוחדת לניגוני ג'אז ושירי א"י, שהרי השבת היא 'זכר ליציאת מצרים', ולכן יפים לשבת ניגוני הג'אז שאותם שרו הכושים שהיו משועבדים באמריקה, ולאידך גיסא באים שירי א"י המבטאים את תקוותיהם של חלוצי הארץ ומפריחיה לאחר גלות ארוכה.

בברכה, ש"צ

כמה הלבשות מוצלחות של שירי א"י על הזמירות:
'מה ידידות מנוחתך' בניגון של 'מי זוכר ומי יודע'; 'כל מקדש שביעי' בניגון 'שתלתם ניגונים בי אמי ואבי'; כי אשמרה שבת' בניגון 'כן זהו גן השקמים', 'מנוחה ושמחה אור ליהודים' בניגון 'שם הרי גולן'. וכמובן ההלבשה המפורסמת של 'יום זה לישראל' בניגון של 'אם תרצי שאראה לך את העיר באפור', והפחות מפורסמת, בניגון של 'אעולל כגפן שארית הרחש'.