טעמא דקרא‎

שלום רב
 

סנהדרין דף סט ע"ב
בן ולא בת. תניא, אמר רבי שמעון: בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכל מצויין אצלה בעבירה, אלא גזירת הכתוב היא: בן ולא בת.
וצ"ע הלא ר' שמעון דריש טעמא דקרא, וגם כשהתורה כותבת דין בפירוש הוא מסייג אותו בגלל טעמא דקרא, כמו שלמדנו לעיל כא ע"ב שבתורה נאמר לא תחבול בגד אלמנה, ור' שמעון מסייג שרק ענייה אין ממשכנין אותה. ולעיל טז ע"ב אמר ר' שמעון שאין עושים עיר הנידחת בספר מסברה, אם כן מדוע שלא נרחיב את מה שנאמר בפסוק לבת מדין טעמא דקרא.

 
הבקר עיינתי באנציקלופדיה ויש בה ערך לטעמא דקרא, והפנו למסכת יומא מב ע"ב:
והוציא אתה – שלא יוציא אחרת עמה, כדתנן: לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו. ואין מוציאין עמה אדומה – שלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמר אתה – לבדה. ותנא קמא, הא כתיב אתה! – מאן תנא קמא – רבי שמעון היא, דדריש טעמיה דקרא. – מאי בינייהו? – איכא בינייהו דאפיק חמור בהדה 
 
לדעת ר' שמעון מותר להוציא חמור עם הפרה, כי כולם יודעים שלא ישחטו אותה. משמע שאפילו היכן שיש מיעוט, ר' שמעון דורש טעמא דקרא, ואם כן, מדוע שלא ידרוש גם בבן סורר ומורה טעמא דקרא ויחייב גם בת?
 
שבת שלום