טעמא דקרא
תוספות הרא"ש מסכת בבא מציעא דף צו עמוד א
ונשאל לו אחד מהם. וא"ת פשיטא דבהאי פלגא מיפטר דבכל בעליו פטור מן הכל ובחצי בעליו פטור מן החצי כדאשכחן במרובה חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר, וי"ל דהתם סברא הוא שנותן לו לפי מה שגנב אבל הכא שאלה בבעלים אינה סברא כלל אלא היכא דגלי גלי.
מה שייך ספק בלי טעם כלל לדין? מה בכלל יהיו הצדדים?
לא צריך טעם. להיפך, מכיון שלא יודעים את טעם הדין יש לנו ספק לגבי המסקנה. הספק הוא נגטיבי ולא פוזיטיבי. כמו שכשיש לפנינו חתיכת בשר ואיננו יודעים עליה מאומה יש לנו ספק האם היא כשרה או לא. אבל ייתכן ספק שבו יש בסביבה חנות כשרה וחנות טריפה, ואז הספק הוא פוזיטיבי
אך א"כ אין אפשרות להעדיף שום צד ולהכריע את הספק? ואם תאמר שנצמדים למה שכתוב בלבד מה הספק מלכתחילה?
נכון, ולכן נוהגים בדיני ספיקות.
אך לדברי תוספות הרא”ש "אלא היכא דגלי גלי" לכאורה יש לפשוט את הספק שבוודאי אין פטור של בעליו עמו?
אם הבנתי נכון הוא לא פושט את השאלה אלא מסביר מדוע יש צד ספק כזה ואין להכריע נגדו מהסוגיא במרובה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer