יצירת וביטול היכי תמצי לקיום מצוות

ראשית, איני רואה הבדל בין מצוות קיומיות למצוות מותנות לעניין זה. דומני שהשאלה האם אדם צריך או ראוי לו להכניס עצמו לחיוב אינה מוגדרת היטב. הרי ברור שאם אדם עושה זאת הוא מקבל על כך שכר. בה במידה ברור שהוא לא חייב. אז מה השאלה? ברור שיש ערך כי אתה מרוויח מצווה ושכרה. האם יש  תביעה על מי שלא עשה זאת? די ברור לי שלא.
לגבי ענישה בעידנא דריתחא על ציצית זו גמרא ולא תוס'. להיפך, תוס' כותב שהעונש יינתן רק במקום שבו האדם מתחמק מקיום המצווה, כלומר החולצה הרגילה שלו היא בת ארבע כנפות והוא לובש אחרת כדי להתחמק. אבל במקום שבו אין חולצות של ארבע כנפפות, כמו אצלנו, שם אין כל בעיה לא לקיים את המצווה ובוודאי לא נענשים על כך. לדעתי זהו פירוש פשוט כביעתא, אף שמפשט הפוסקים לא נראה שהתחשבו בדעת התוס'.
פרוזבול והיתר מכירה הן דוגמאות גרועות, כי שתיהן נעשות במקום צורך גדול. שם ודאי שאפשר להערים או לא להיכנס לחיוב מצווה. אם אתה מדבר על עשיית פרוזבול או היתר מכירה כשאין צורך, הרי לזה כל הפוסקים מסכימים שלא ראוי לעשות כן. יתר על כן, הפוסקים שמתנגדים להיתר מכירה טוענים שיש בזה איסור ממש, כלומר ההתנגדות אינה להערמה שבדבר (כמו במכירת חמץ או היתר עיסקא) אלא לעשיית איסור.