יש לזה שם?
בענייני דת ומדינה,אני יודע איך לקרוא למה שאני חושב. מצד אחד באמת באמת לא מעניין אותי מה כל אחד עושה, מצד שני אני תמיד בעד חוקים שמסתדרים עם ההלכה כי לדעתי יש משהו מיוחד בכך שבמדינה של העם היהודי יש חוקים יהודיים. ולכן, אף על פי שלא אכפת לי שגבר יתחתן עם אמו, כאשר ישאלו אותי האם אני רוצה שבמדינת ישראל נישואים כאלו יהיו חוקיים אני אתנגד.
ואפילו לא בענייני דת. כמה מחבריי (משכילים בעלי משרות בכירות בהייטק) מריחים קוקאין באמצע בעבודה, מכורים לחשיש/קנאביס, יוצאים למסיבות ו'נדלקים', ואין לי שום עניין במה שהם עושים. אבל מצד שני איני רוצה שסמים יהיו מאושרים בחוק.
אני לא יודע איך להבהיר (לעצמי) אם זו עמדה לגיטימית/צצבועה/טיפשית
עמדה לגיטימית לגמרי וממש לא טיפשית. הבהרת אותה היטב. אציע שתי פרשנויות לסתירה לכאורה בדבריך:
- בשורה התחתונה כן מפריע לך שאנשים עושים מעשים כאלה, אבל אתה נגד כפייה עליהם. אבל אם יהיה חוק כזה זו כפייה עקיפה (למשל כי עדיין יש להם אפשרות לעבו רעל החוק, בשקט בלי שתרגיש).
- יש אפשרות לפרשנות אחרת, הצהרתית, לשיטתך: לא איכפת לך שאנשים עושים X אבל צביונה של המדינה צריך להיות ש-X אסור. השיקול אינו מניעת המעשים אלא ההצהרה ה'צביונית' (בלשונו של הראי"ה). אבל זו בעיניי גישה לא הגיונית במיוחד, אם כי נפוצה בקרב ציונים-דתיים (אלו שמתנגדים לכך שא-על כחברה ממלכתית תטוס בשבת, אבל חברות פרטיות, עם אותו מספר נוסעים – כמו אל על עצמה אחרי הפרטה, לא מטרידות אותם). אני לא מצדד בשיקולי צביון מהסוג הזה (כעין זה עמדת בעל העקידה, פ' ןירא שער כ, שהתנגד למיסוד הזנות משיקול כעין צביוני. ראה למשל כאן).
[בל תשקצו במחילה, לדעתי עמדה טיפשית ולא לגיטימית. המוסר צריך להצטמצם לבין אדם לחבירו ושם מה שאסור צריך לכפות ואין היגיון בסובלנות. אלא אם בתמונה הגדולה זה יציק עוד יותר. ממציאים ערכים חסרי שחר ואז מעניקים לזולת אוטונומיה לעבור עליהם. באמת תודה רבה.]
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer