כללי הדרש

שואל שאל לפני 8 שנים

שלום וברכה,
אני מחפש עזרה להבין את ההגיון של הגמ' בחולין דף קטז עמוד א :
 
חדא מחדא – קולא וחומרא פרכינן, כל דהו – לא פרכינן, חדא מתרתי – אפילו כל דהו פרכינן, חדא מתלת, אי הדר דינא ואתי במה הצד – פרכינן כל דהו, ואי לא – קולא וחומרא פרכינן, כל דהו – לא פרכינן.
 
רש"י כותב: "כך המדות מסורות בידינו מסיני" מבלי לתת לנו רמז של הגיון בדברים!
 
אני מאמין שבעבודה שלך על מידות הדרש למדת את הגמ' הזו. אשמח לקבל כיוון כדי לדעת איך לגשת לכללים אלו.
 
תודה מראש

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 8 שנים

בקצרה דומני שהפירוש הוא כזה:
 
פירכא רגילה מצביעה על חומרא שיש בלמד לעומת המלמד. פירכא כל דהו מצבעה על הבדל אבל לא ברור האם יש לו משמעות של קולא וחומרא רלוונטית לנדון.
 
 
קל וחומר הוא טיעון חזק יחסית (יותר מאנלוגיה של בניין אב). לכן פירכא עליו צריכה להיות משמעותית (רק קולא וחומרא ולא כל דהו). אבל הצד השווה הוא אנלוגיה (מהצד השווה ללמד) ולכן פורכים אפילו כל דהו. ואי לא הדר דינא, אז יש לנו שני מלמדים שלא מלמדים בצד השווה אלא בלימוד שיש מאחד מהם, וכאן זה קו"ח ופורכים רק קולא וחומרא.
ראה מחלוקת הרא"ש והגדולים בב"ק ו ע"א, האם כשלומדים בצד השווה משני מלמדים פירוש הדבר שלומדים אנלוגיה מהצד השווה שלהם (כאילו הוא מלמד אחד), או שמא לומדים מאחד מהם והשני רק מסלק פירכא. ע"ש היטב. באופן השני הרי יש כאן קו"ח ולא אנלוגיה.
אמנם מבעלי הכללים נחלקו האם צד שווה שומר על אופי של קו"ח או הופך להיות בניין אב.

 
 
 

השאר תגובה

Back to top button