לא תגזול
אחרי שלא תגזול הוא איסור דתי אבל גם (ובעצם, בעיקר) איסור משפטי, ממה אני חייב לציית לחובה לא לגזול ? אני מציית לחובה הזאת מכח ציווי אלוהי מהר סיני (כמו שאתה תמיד אומר, שזו היא הדרך הנכונה לקיים מצוות, מכוח ציווי האל בהר סיני) או כיון שכאן האיסור המשפטי הוא טרום לאיסור הדתי, אני מציית לחובה הזאת מפני הכרע הדעת ?
אני מציית לזה מפני הכרע הדעת שהרי אין על כך ציווי, ובטח לא בסיני.
לא תגזול הוא איסור דתי בלבד. אלא שמעבר לו יש גם איסור משפטי על גזל, שלא קשור לפסוק הזה.
וודא לי שהבנתי אותך נכון : אתה טוען שיש הבדל בין ״לא תגזול״ ובין ״איסור גזל״, הראשון הוא איסור דתי (שנשען על האיסור הבא) והשני הוא איסור משפטי חוץ-הלכתי/מטא-הלכתי של חציית גבול הזכויות של חבירי (אלא שיישומם אותו דבר, שאסור לי ליהנות מממון שאינו שלי) ? לראשון אני מציין מכח ציווי האל, ולשני מפני הכרע הדעת, נכון ?
מציית. נכון!
קודם כל אתה לא מציית, אתה בסך הכל פועל בצורה רגשית- כלומר אתה נמנע מרגשות האשם שיתעוררו אצלך אם תגזול. או מהחשש שיתפסו אותך על כל המשתמע מכך.
פוסק, אתה טוען שלא קיימת חובה (הלכתית ומוסרית) או שהיא אמנם קיימת אבל בפועל מה שמניע אנשים זה לא הציות לחובה אלא הימנעות מרגשי אשם ועונשים?
חובה זה בסך הכל מילה שמתארת מצב רגשי של פחד מפני אי עשיה.
אלו שמתמשים במילה חובה בהקשר המדובר עושים זאת כדי לצייר עצמם כבני אדם רובוטים שלא פועלים על פי רגש.
במילים אחרות, חובה זה לא דבר שקיים, מה שקיים זה פחד.
אם אלוקים מצווה אין חובה לציית לו? עזוב את השאלה הפסיכולוגית מה מניע אנשים, אני שואל מה לדעתך קיים בעולם
אין דבר כזה לצוות.
יש דבר כזה לדבר ולאמר מילים.
ויש דבר כזה לאיים שאם לא תעשה כך יהיה כך.
לאיום הזה אנו רגילים לקרוא ציווי. אבל גם זה כפי שאתה מבין נוגע בפחד.
אין גם דבר כזה לדבר, יש דבר כזה להוציא אוויר דרך מיתרי הקול
אני מדבר על הנפש.
למילים בשפה המובנת יש קיום נפשי.
הבעיה אינה המילים, אלא בתמרונים ובשימוש שעושים במילים אלו המדמים עצמם לבני אדם "רציונליים" על ידי המצאת מושגים מכובסים שנועדו להסתיר את "הכביסה המלוכלכת", כלומר שהם מונעים על פי רגש כמו כל אחד אחר.
מבחינתם העובדה הזאת היא בגדר אסון זה פוגע באלוהותם השכלית.
אני מבין שאתה טוען שיש בעיה מושגית עם מושג החובה כלומר שהוא בהכרח לא קיים. (אם במקרה הוא לא קיים, כמו שלא קיים עכשיו גביע בדולח על השולחן שלי, אז מניין לך שבאמת החובה לא קיימת). מה מביא אותך לטענה הזאת?
בשימוש שעושים במושג "חובה" אלו המדמים עצמם לרציונליים רובוטים (כלומר, שפועלים רק על פי השכל) הם עקרו את השורש האמיתי של המושג, שהוא הפחד. ואז המושג מתאר משהו שלא קיים ומדובר בהולכת שולל ותו לא.
אני שואל האם אי הקיום של מושג החובה הוא הכרחי (זה מושג שלא יכול להיות קיים) או שלדעתך הוא עקרונית יכול להיות קיים אלא שבמקרה בעולם שלנו משום מה הגעת למסקנה שהוא לא קיים
האם גם אין מצב נפשי-תחושתי מובחן שמציין הכרה שחובה קיימת אלא רק מצבים נפשיים של פחד?
צריך לדייק. המושג עצמו קיים. אצל אותם רובוטיים הוא מתאר דבר שלא קיים, כלומר תהליך נפשי שלא קורה ועל כן זהו מושג שעוצב אצלם להיות כזה במטרה להוליך שולל.
כשאדם עושה משהו זה כדי למלא איזשהו צורך. זה לא משנה אם מדביקים למניע מעשה את התווית "חייב" או "רוצה" או כל תווית אחרת.
וכאשר מדביקים למעשה תווית מסוימת עליך לשאול איזה צורך זה ממלא עצם הדבקת התווית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer