לוגיקה ועיקרון הסיבתיות

שלום הרב,
קודם כל, תודה רבה על הטרילוגיה. מעמוד לעמוד (ואני לא מפסיק לקרוא מכולם במקביל. לא יודע עד כמה זה טוב שזה קורה לתלמיד בישיבה תיכונית…) מתחדדת אצלי ההבנה עד כמה מדובר ביצירה אדירה.  
קראתי בימים האחרונים בספר השני בטרילוגיה על סתירות לוגיות ועל "כפיפותו" של הקב"ה להימנעותן.
מה שלא הבנתי זה שאם הלוגיקה קיימת כיש הכרחי ולא מכוח סיבה קדומה (=הקב"ה), ו"היא פשוט שם" – כיצד היא לא סותרת את עיקרון הסיבתיות? הרי יוצא ממהלך כזה שגם הלוגיקה היא ראשונה בשרשרת סיבתיות, כי הקב"ה הוא לא זה שחולל אותה. 
מצד שני, ברור לי שגם הדיון הזה נעשה במסגרת הכללים הלוגיים ולכן נראה בפשטות לומר שזה פשוט דיון שאי אפשר לעסוק בו, כי דיון על הלוגיקה לעולם ייעשה במסגרת שהיא עצמה קובעת. אבל אם פשוט אי אפשר לדון בנושא אז גם אי אפשר לומר שהקב"ה "כפוף" לכללים הלוגיים, ומה שאפשרי הוא רק לא לומר דבר ("מה שלא ניתן לדבר עליו…").
אשמח אם הרב יוכל לחדד לעני בדעת שכמותי את העניין. 
תודה!