לימוד בתשעה באב

הבעיה בלימוד תורה היא שיכחת האבל משום שהיא משמחת. זה מלמד שכל לימוד שמשכיח את האבל מליבו של אדם הוא בעייתי.
דווקא הספר השלישי מלמד אותנו את ההרס שהגלות זרעה. את העיוותים שהחוסר בסנהדרין יכול ליצור. זה כמו לקרא קינות.

האם יש מקום להקל קבריאת הספר השני אחרי חצות היום?

בס"ד צום החמישי תש"פ

בפרק ג' של מגילת איכה 'אני הגבר' עולה בליבו של המקונן התחושה שה' 'ניתק מגע'. הייסורים הנמשכים כשאין שום מוצא באופק, מעוררים בלב את התחושה של 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי', 'ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה", 'סכותה בענן לך מעבור תפלה'.

אך גם בשיא תחושת הדיכאון' כאשר נזכר המקונן כמה טוב היה בעבר וזכרון זה מגביר את הכאב 'זכור תזכור ותשוח עלי נפשי' – דווקא אז בשיא הכאב מתעוררת בליבו התקווה: זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו'.

גם במצב הנורא רואה המקונן את 'חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו', למרות כל התלאות עם ישראל חי וקיים ומחזיק מעמד ו'חדשים לבקרים' הוא רואה את שמירת האמון ההדדי של ה' ועמו. הבדידות והיכור של העם מול כל העולם – מבהירים לו שאין לו תקווה אלא באלקיו 'חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו'.

וחוזר אליו הבטחון שהמצב הקשה אינו אלא זמני 'כי לא יזנח לעולם ה' כי אם הוגה ורחם כרב חסדיו'. הייסורים מחייבים אותנו 'נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה אל ה'. האדם מפנים ש'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', אין לאדם אלא להתאונן על חטאיו, ועליו מוטלת האחריות 'נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה אל ה" ועם התשובה להתחזק בתפילה מכל הלב 'נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים'

וכשאדם מתחזק בתפילה וקורא בשם ה' 'מבור תחתיות' – הוא חש שאין תפילתו ריקם. בליבו הוא חש את תשובת ה': 'קרבת ביום אקראך אמרת: אל תירא'. וגם אם תתמהמה בוא תבוא הישועה.

אנחנו ב"ה במצב הרבה יותר טוב מאבותינו. הם שחוו מאות ואלפי שנים של גלות ושיעבוד, השפלה ורדיפה – ולמרות הכל התחזקו באמונתם. אנחנו הרואים בעינינו את תחילת התגשמות חזון הנביאים על שיבת עם ישראל בארצו, הפרחת שממותיה והחזרת קוממיות ישראל בארצו – יכולים להתחזק בבטחוננו ב'מצוי הראשון', להיות 'שליטים ברוח' לחזקה באמונה ובביטחון, ולהיות 'מהלכים בין העומדים' להוסיף כוח בעבודת ה' בשכל וברגש ובהידור במעשה.

בברכת 'השיבנו ה' אליך ונשוב חדש ימינו כקדם', ש"צ

פיסקה 3, שורה 3

… הבדידות והניכור של העם…

האם מותר לדון בת"ב מה מותר ללמוד בת"ב?

* האם מותר לדון בת”ב האם מותר ללמוד בת”ב על…?

בס"ד י' באב תש"פ

לאו"א – שלום רב,

לענ"ד נראה פשוט שמותר לדון בת"ב בשאלה מה מותר ללמוד בת"ב שהרי לימוד דיני אבלות ת"ב הוא חלק מהדברים המותרים בת"ב.

בברכה, ש"צ

ספר העוסק בבירור יסודות האמונה הוא בודאי בכלל דברי תורה, כפי שכתב הרמב"ם שמה שנקרא 'פרדס' – שלשיטתו הוא בירור האמונה – הרי הוא בכלל 'שליש בתלמוד'. וודאי שספר העוסק בהתרת ספיקות באמונה הוא בכלל 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. (כמובן המדובר על ספר ההולך בעקבות חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים).

עכ"פ לדעת הפוסקים שהתירו ללמוד ספרי מוסר בימי האבלות – יש סברא גדולה שיהיה מותר ללמוד בת"ב ספרים המחזקים את האמונה, שהרי זה עיקרו של הצום: ןהביא ךהתחזקות ביראת ה'. כך נראה לי על פניו, אך למעשה צריך בירור.