למה לאלוהים קורבנות, לחם הפנים והדלקת נרות?

עבורנו קרבנות של בעלי חיים תמימים שלא קשורים אלינו בעליל? עבורנו לחם שאנחנו לא אוכלים?
עבורנו נרות ליופי?

לפי ההיגיון הזה איני מבין מה נטפלת לשלוש המצוות הללו. את תפחלין אתה מבין? וציצית? ומאכלות אסורות? וטומאה וטהרה? במה זה מועיל או מזיק לנו? ישנן השלכות רוחניות כלשהן, וגם שלוש אלה כנראה תורמות להן.
אגב,בשלוש אלה ניתן אפילו להבין את התועלת שאליה מתכוונים: נראה שמדובר על עיצוב הקשר שלנו עם הקב"ה.

בכנות אינני מבין מהן 'השלכות רוחניות' אתה מתכוון לרוח של האוויר? ומה העיצוב של קשר עם הקב"ה בטבח של בעלי חיים תמימים שמושווים בתמימותם לתינוקות?

אני שם לב שהרב מיכי כאשר אין לו תשובות רציונליות ואינטלגנטיות הוא משיב בשאלה ובורח מתשובה. אתה חייב להבין שאין לרב יכולת בחירה חופשית. ייעודו הוא להיות רב וככזה אינו יכול להשיב תשובות אפיקורסיות גם אם בלבו הוא חושב כך

נועם.
מניסיון גם זה לא יעזור להוציא ממנו תשובה. .

מה השאלה אבל. מניחים שיש מטרה נעלית למצוות גם אם איננו יודעים מה היא, או כמו"נ כל מיני הסברים אנושיים מזדמנים. טוב שהוא לא שאל על כפל סיפורי הבריאה בבראשית או איך דוד המלך חטא בבת שבע.

בס"ד ח' באב תש"פ

לט' – שלום רב,

החזרה על סיפור הבריאה בבראשית מבטאת את שני תפקידי האדם בעולם, תפקיד הרועה ותפקיד האיכר. הצומח המוזכר בפרק א' הוא החורש הטבעי הגדל ללא סיועו של האדם. האדם אמור להיות מנהיג עולם החי.

לעומת זאת, בפרק ב' מדובר על נטיעת הגן, החקלאות המעובדת. לאדם נוסף התפקיד של עבודת האדמה ושמירתה, תפקיד האיכר (ובהתאם, יש הבדל בתפקיד האישה. בפרק א' שוים האיש והאישה בהנהגת עולם החי, אך בעבודת האדמה, האדם הוא הדומיננטי, והאישה 'עזר כנגדו').

ובפרק ג' מאמץ כל אחד מבניהם של אדם וחוה את אחד מהתפקידים, ושניהם מגישים לבוראם כאות תודה את פרי עמלם, הרועה את בכורות צאנו והאיכר את פרי אדמתו. כדי לבטא את מודעותם לכך שלא רק 'כוחם ועוצם ידם' הביאם אל ההצלחה, אלא העזר שזכו לו מבוראם שבלעדיו לא היו מצליחים.

וכן לדורות, מקריב האדפ לאלקיו מהצאן והבקר שאותם רעה, וכן מהדגן התירוש והיצהר שאותם גידל, כדי לבטא את הכרת התודה שלו לבוראו, שבזכות עזרתו והשגחתו הצליח האדם בעמלו.

בברכה, ש"צ

חן חן ש"צ. ואני לא התכוונתי אלא לקנטר את השואל ואחוזת מרעהו שודאי ידעו התשובות המוכרות (גם פה) ומתפלאים שאין בישול אחר בישול בהעלאת גרה.

אם בפרק א' מגלה האדם את כוחו כרועה עולם החי, ובפרק ב' מגלה האדם את כוחו כמוציא פרי מהאדמה – הרי בפרק ג' מגלה האדם את יכולתו לברוא מחדש את עצמו. להתייצב לפני ה' ולהודות בכשלונו הנורא ולברוא את עצמו מחדש ע"י תיקון ותשובה.

את זאת מלמד קין, ואת זאת מלמד דוד. כאן לא יועיל קרבן 'כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה', כאן מקריב האדם את עצמו, משפיל את גאוותו ומודה בכשלונו, וזה קורבנו המהודר ביותר 'זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה'.

בברכה, ש"צ

ט.

'מניחים שיש מטרה נעלית למצוות גם אם איננו יודעים מה היא'. התשובה שלך במילים אחרות היא כזו: ענהרענטענהגוטהנטהנהטנרטנה. לגבי המו"נ מיכי לא בחר לענות כדבריו שם. הבעיה שאני חוזר לנקודה הזו, כי הם תומכים בהחזרת הקרבנות או ניטרליים. ומה אכפת לך? הרי אתה לא הבעל חיים שמובל לקרבן אכזרי שאין כמותו. אם יש איזשהו אל שחפץ בכך אני כושי ונמר בלי חברבורות. ומי שתומך בזה בזמננו צריך דחוף טיפול.

לא מסכים שהתשובות שקולות.

בתור לוחם צדק הייתי מעדיף עניינים קצת יותר רלוונטיים כמו שימוש בבעח לאכילה לניסויים לנעליים לתמרוקים לשעבוד וכולי וכולי. אגב לגבי עתיד הקורבנות אני משער בכנות שהם לא יחזרו, גם אם אני לא יודע כרגע את המנגנון ההלכתי המדויק שבו ישתמשו כדי להימנע מהם (אם את חידוש התכלת הצליחו בקלילות להזיז הצידה, קל וחומר לחידוש הקורבנות). לכן בעיניי אתה לא לוחם צדק, למרות שאני כן מאמין שהעניין מבעבע בך. אלא כמו חייל בישראל שבמלחמת לבנון השנייה יצא לתקוף את ירדן (שהיא מדינה די עוינת אבל אין שום דבר בוער כרגע).

בנוסף, אני הגעתי למסקנה העגמומית שלרוב בני האדם (כמוני למשל) הדרך הכי יעילה לנסות לשכנע קבוצות במשהו היא על ידי מיקור חוץ. תרוויח כסף תתרום לעמותות שפועלות בעניין או לתועמלנים מומחים. יותר חסכוני (זמן זה כסף) ויותר אפקטיבי.

ראית מתישהו שכתבתי שאני לוחם צדק? אני מה שאני. אני כותב כי כותבים ומדבר כי מדברים ואולי מחר אני גם ימות. פה כותבים על יהדות ואני כותב בהתאם. במקום אחר אכתוב אחרת. המשל שלך מוטעה, אתה באמת רוצה שאני אסביר לך למה? כי אוטומטית אתה תהפוך לעם-הארץ. אני ניסיתי לשכנע אותך? אני ביקשתי ממך עצה באיך ומה לעשות? מה גם שהייתי חלק מאחורי הקלעים לכל מה שאתה כותב עליו פה. ראית מה זה? לא בזבזתי זמן.

בס"ד ח' באב תש"פ

לט' – שלום רב,

יש להניח שכשיבנה המקדש – ישובו כל עשרת השבטים ואז יחזרו ליהדות עשרות מיליוני הפתאנים מאפגניסטן והם יהוו את רובו המכריע של עם ישראל, ולהם לא תהיה שום בעיה עם הקרבת קורבנות.

למיעוט הזניח של יהודים שנישבו לתרבות המערבית, יהיה פיתרון פשוט, להביא מנחות מן הצומח. הקורבן היחיד שאדם חייב להביא הוא קורבן פסח, וכן קרבנות תודה בהצלה מסכנה וקרבן חטאת על חטא. אז 'אניני הדעת' המערביים ייאלצו שבעתיים להיזהר שלא להיכשל בחטא, ובא לציון גואל. 🙂

בברכת 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים', ש"צ

לש"צ.

אם כ"כ חשוב לך הקורבנות, אולי תתנדב להיות קורבן? יותר הגיוני, אתה מכפר על עצמך בעצמך.

בס"ד ח' באב תש"פ

לא' – שלום רב,

אכן בעל ס' החינוך הסביר שהקרבת הקרבן באה לעורר את האדם להקריב את 'הנפש הבהמית' שלו, להקדיש את כוחותיו ויכולותיו לגבוה, ו'לזבוח' כשצריך את תשוקותיו הטבעיות למען ערכים נעלים.

,וכפי שדרשו חז"ל על הפסוק: 'זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים', על הזובח את יצרו ומודה על כשליו, ועל השם, פוטקח עין זהירה , על אורחותיו. ממי שיודע להתגבר בשעת הצורך גם על נטיות טבעיות – זוכה ורואה בישע אלקים.

בברכה, ג'ים-ג'ון הלוי קורבין

אגב, הקדשת הלויים לעבודת ה' נעשתה ע"י הנפת הלויים ע"י שבני ישראל סמכו את ידיהם עליהם ו אהרן הכהן הניפם תנופה לה' כקרבן. וכפי שביאר הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, שלא רק שבט הלוי, לא כל אדם שהבדילו מדעו לעבוד את עבודת ה' – הרי זה נתקדש לה' וזוכה שה' יהיה חלקו ונחלתו.

פיסקה 2, שורה 2
… ועל ה'שם', הפוקח עין זהירה על אורחותיו. מי שיודע…

א., תוכל להסביר למה המשל שלי מוטעה? (אני רוצה)

לש"צ.

אז בבקשה, שיקריבו את עצמם. שלא ישתמשו באותם בעלי חיים שלא קשורים אליהם בעליל. זה רוע טהור. לגבי שאר מה שכתבת – עברתי את המסלול הזה ולא ראית בישע אלוהים. עברתי לס"א שם ראיתי ברכה.

ט.

כי זה בקנון שלהם. בתפילות, בלימוד, בכמיהה כחלק מהגאולה. איך אתה מצפה שתשתנה התודעה שעל זה היא מתבססת?

?

א.
אתה חושב שגם בלי "גאולה" (שלדעתך הרי לא תהיה) יחדשו את הקורבנות אחרי 2000 שנה?
עכשיו אני חושב שאולי אתה אומר שהתודעה הנוכחית הופכת דתיים ללא מוסריים ולכן הם גם באופן כללי פחות רגישים לצעב"ח ואם יגידו שאכן לא מחדשים את הקורבנות זה יגרום להם גם באופן כללי להתנהג אחרת. זו כוונתך (מסביר למה אתה חוזר לנקודה הזאת)? או הוכחה נגד קיום אלוקים וטובו (פחות מסביר למה אתה חוזר לנקודה הזאת, אם כי לא ניסיתי למשטר אף אחד אלא רק לתהות, תהייה מיותרת בדיעבד, מה העניין בחזרות)?

כן. ראיתי ברכה בהתחברות לסטרא-אחרא.

ט.

זו בדיוק הנקודה. זה לא משנה מה הולך להיות וכמה שזה לא סביר בעתיד, אלא עצם התודעה. אתה יכול לבחור לראות את זה מכאן ומכאן – היינו הך. מה העניין בחזרה? ההפנמה. ההרגל נעשה שלטון וטבע שני באדם וצריך לשבר אותו.

הבעיה היא עצם התודעה או השלכות מעשיות שלה בהווה?

היינו הך.

יכול להסביר?

באמת לא מבין מה יש להסביר? הסמכתי לדבריך. התודעה הזו יש לה השלכות ביחס כלפי בעלי החיים בהווה. היגיון פשוט.

הנה יש לך דוגמה חיה מול העיניים – שצ"ל פה. שהוא תמוה עוד יותר אחרי היחס החריף של הנביאים על הקרבנות.

(אוקי. זה בשפה שלי הצד שהבעיה בהשלכות ולא בעצם החזקת הדעה כפגם אישיותי טמא)

בס"ד צום החמישי תש"פ

כבר בסיפור של קין והבל מבואר שקבלת הקורבן ע"י ה' תלויה בנקיון כפיו של מביא הקרבן, ולכן מסביר ה' לקין מה התנאי היסודי לשעיית ה' אל קרבנו: 'הלא אם תטיב שאת'.

וכך ישעיהו בהוכיחו את העם על מעשיהם הרעים (בפרק א') הוא מבהיר להם שבמצב כזה 'למה לי רב זבחיכם יאמר ה". ה' לא מקבל לא את בקרבנות ולא את התפילה ללא תיקון המעשים 'רחצו הזכו … חדלו הרע למדו היטב דרשו משפט…'

אך בפרק נו מבהיר ישעיהו שכשיבוא התיקון המוסרי והאמוני – אז יתקבלו התפילה והקרבנות ברצון 'והביאתים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים'. וכן בפר ס: 'כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך, יעלו לרצון על מזבחי ובית תפארתי אפאר'.

וכן מבאר דוד במזמור נא, את המהפך שיוצרת התשובה. כאשר רובץ החטא עלהאדם 'כי לא תחפץ זבח ואתנה , עולה לא תרצה' אך אחרי התשובה שבה מקריב האדם לה' את שברון לבו 'זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה' – אז חוזר רצון ה' אליו, ככתוב: 'אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים'.

בברכת 'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם', ש"צ

ובירמיהו פרק יז:

'והיה אם שמע תשמעון אלי לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה – ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על כסא דוד… וישבה העיר הזאת לעולם, ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מבאים עולה ומנחה וזבח ולבונה ומבאי תודה בית ה".

אמן, בימינו כן יהי רצון!

כל הנביאים יצאו נגד הקרבנות בצורה חריפה ביותר.

'אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם אם עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה' [ירמיהו ז, ד-ז]

'הגנב רצח ונאף והשבע לשקר… ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם?' [ירמיהו ט-יא]

'האמנם ישב אלהים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך' [מלכים א ח-כז]

'אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך' [תהילים נ יב-יד]

'שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצריתכם. כי אם תעלו לי עלות ומחתיכם לא ארצה ושלם מריאיכם לא אביט. הסר מעלי המון שריך וזמרת נבליך לא אשמע.' [עמוס ה כא-כג]

'האקדמנו ה' בעולות בעגלים בני שנה? הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן? האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי? הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך.' [מיכה ו ו-ח]

למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים. ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי. לא תוסיפו הביא מנחת שוא. קטרת תועבה היא לי' [ישעיהו א, יא-יג]

'עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי' [ירמיהו ו, כ]

'כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלהים מעלות' [הושע ו, ו]

וכן הלאה. הפסוקים מדברים בעד עצמם לכל בר-דעת.

בברכת 'השיבנו ה' אליך ונשובה אל תחדש ימינו כקדם'.

[ש"צ, להשלמת ההתאמה לרשימה שהביא א. נותרו עמוס הושע ומיכה.
עמוס התלונן שהלכו לעבוד ע"ז שאין לה בכלל סטנדרטים "והביאו לבוקר זבחכם לשלושת ימים מעשרותיכם, וקטר מחמץ תודה", ומכלל לאו אנחנו שומעים הן. הושע ביקר את תאוות הבשרים של הכהנים כבני עלי "חטאת עמי יאכלו ואל עוונם ישאו נפשו" והפשטות שהחטאת עצמה טובה ורק יש כאן ניצול לרעה. מיכה אמנם לא אמר בעצמו, אבל ירמיהו אמר גם אמר (כפי שהבאת) והוא מחזיק עצמו באגודה אחת עם מיכה המורשתי ש"היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה" ואיך תהיה מחלוקת בנבואה (מיכה גם משתמש בעיבוד של דברי ישעיהו על הר בית ה' בראש ההרים, כלומר החזיק עצמו כחבר בבית המדרש של ישעיהו, וישעיהו אמר (כפי שהבאת. ויש להוסיף שגם הראשון דיבר על מזבח לה' בארץ מצרים)).]